טעות בספר תורה

מסמך זה נועד לתת מענה ראשוני למקרה ונמצאה טעות בספר תורה בשעת הקריאה. לשימוש עתידי בספר התורה, יש לעיין בספרי ההלכה ולשאול בקיא.

הראשונים נחלקו האם מותר לקרוא בספר פסול. הרמב"ם סובר שניתן לקרוא בברכות בספר פסול. להלכה לא נפסק כרמב"ם אך לשיטתו השלכה על העולים שכבר קראו בספר וכן מצרפים את שיטתו במקרה של ספק נוסף: העולים שכבר עלו מצטרפים למניין העולים הנדרשים. אם יש מחלוקת האם הטעות פוסלת, ממשיכים לקרא בספר זה (אך יש לתקן אח"כ את הטעות).

מה הדין כשנמצא פסול בספר

כאשר נמצאה טעות בספר תורה הפוסלת את הספר ויש צורך להביא ספר אחר - מה שכבר קראו וכן העולים שעלו בספר הפסול נחשבים כחלק ממספר העולים (לפי האשכנזים עדיף בשבת לקרוא שבעה עולים בספר החדש שכן בשבת אפשר להוסיף במספר העולים).

כאשר נמצא פסול באמצע עליה:

לפי השו"ע: יפסיקו מיד ואותו עולה ימשיך לקרוא בספר האחר ממקום שבו הפסיק ויברך בסוף הקריאה (אבל לא בתחילתה).

לפי הרמ"א: אם כבר קרא שלושה פסוקים, יברך שם והעולה הבא יקרא בספר השני.

נמצא פסול אחרי שסיימו את הפרשה – לא יוציאו ספר נוסף והעולה השביעי יקרא את ההפטרה ויאמר קדיש אחרי ההפטרה (ולא לפניה).

כשיש רק ספר פסול

לפי השו"ע אין לברך על ספר פסול אפילו אין ספר אחר. לפי הרמ"א, אם אחד החומשים כשר אפשר לקרוא בו בברכה. לפי הרמ"א אם הפסול התגלה באמצע הקריאה ואין ספר אחר, העולה לא יברך בסוף העליה אלא ישאר ליד הספר בזמן שמעלים את שאר הקרואים ובסוף הקריאה יברך עולה זה ויקרא את ההפטרה. אם הפסול התגלה לאחר שהעולה כבר ברך בסוף, שאר העולים יעלו בלי ברכה.

אילו טעויות פסולות?

אות חסרה או יתירה – אות חסרה או יתירה פוסלת. אם האות היא בהבדל של קרי וכתיב (למשל 'הנולד' – 'הנלד') הרמ"א מיקל שלא להוציא ספר אחר כי איננו בקיאים בחסרות ויתרות.

דמיון אות לאות אחרת (למשל, אות ו שנכתבה כ ז' או ר') - פסול.

שינוי צורה שילד לא מזהה – פסול.

שינוי צורה שלא מונע מזיהוי האות – כשר בדיעבד בספר תורה[1].

שינוי שאינו מהותי (האות לא כתובה בדקדוקיה אבל לא חסר חלק מהותי) – כשר.

קוצו של י' – הרגל הימנית והקוץ השמאלי העליון באות י' מעכבים בדיעבד. הקוץ השמאלי התחתון לא מעכב בדיעבד.

תגים -  בלי תגים כשר בדיעבד וה"ה אם התגים לא מחוברים לאות או שהם רק קווים.

אותיות דבוקות – ספרדים מחמירים בכל אותיות דבוקות. לאשכנזים אם הדיבוק הוא בתחתית האות (כך שהאות נכתבה כתיקונה ורק בסוף הכתיבה נדבקה) כשר בדיעבד, אם דבוק בראש האות כשר רק כשאין ספר אחר.

אותיות דהויות – אם האותיות עדיין שחורות או שהדיו התיישן ונהיה חום הספר כשר. אם האותיות כבר התאדמו או שלא ניכר כלל הרישום השחור של הדיו, פסול.

[1]  אחרונים רבים חלקו על דין זה וכאן נקטנו כמקלים בצירוף שיטת הרמב"ם.