שחיה מעורבת

אחת השאלות הנפוצות בקיץ היא הליכה למקומות בהם יש אנשים בלבוש לא צנוע. בכלל זה, שחיה בחוף או בריכה מעורבת.

במאמר זה, נתייחס בקיצור רב לשני נושאים: האם יש איסור בהליכה למקומות אלו ואם כן, עד כמה צריך להתאמץ כדי להתרחק מהם.

מהו האיסור

חז"ל דורשים מספר פסוקים ולומדים מהם שיש להתרחק מהרהורים רעים ומדברים המביאים לידי הרהור. חלק מהפסוקים ניתנים להבנה כדרשה גמורה וחלק כאסמכתא, תקנת חז"ל המקבלת חיזוק מפסוק. בכל מקרה, ריבוי הפסוקים והדרשות מגלה שיש חומרה בהליכה למקומות בהם יש פריצות ומראות המביאות לידי הרהור.

אחד הפסוקים המוכרים, הוא פסוק אותו אומרים בכל יום בקריאת שמע "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" (במדבר טו, לט). הספרי מבאר שהפסוק מתייחס לראיה של דברים פרוצים וכלשונו "ואחרי עיניכם - זו זנות".

פסוק נוסף מתדבר במחנה היוצא למלחמה "כי תצא מחנה על אויבך, ונשמרת מכל דבר רע" (דבריםכג, י). הגמרא (עבודה זרה כ, א) לומדת מכך שאסור להסתכל על אישה בצורת הרהור: "שלא יסתכל אדם באישה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפילו מכוערת, ולא בבגדי צבע של אישה (בגדים יפים של אישה, ואפילו אינה לבושה בהם כעת, אם הוא מכיר את האישה וההסתכלות גורמת לחשוב על האישה). 

גמרא זו מראה על האיסור הרחב שיש להסתכל בכל דבר שעשוי להביא לידי מחשבת זנות. 

חז"ל התייחסו בחומרה רבה כל כך למי שהולך למקום בו יש נשים הלבושות שלא בצניעות עד שאמרו (ברכות סא, א) "וכל העובר אחורי אישה בנהר, אין לו חלק לעולם הבא". 

עד כמה צריך להתרחק

משראינו את האיסור שיש בהליכה למקומות לא צנועים, יש לברר עד כמה צריך להתרחק ממקומות אלו. האם אסור ללכת ברחוב? האם מותר ללכת לחוץ מעורב לצורך רפואי?

מקור הדיון בפוסקים הוא מגמרא בבבא בתרא (נז, ב) הדורשת פסוק מישעיה:

"ועוצם עיניו מראות ברע - אמר רבי חייא בר אבא: זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. היכי דמי? אי דאיכא דרכא אחריתא רשע הוא! אי דליכא דרכא אחריתא אנוס הוא! לעולם דליכא דרכא אחריתא ואפילו הכי מיבעי ליה למינס נפשיה".

הנביא ישעיהו מתייחס למישהו שעוצם עיניים כדי לא לראות דברים רעים כצדיק. הגמרא מנסה לברר כיצד מדובר. אם הוא יכול ללכת בדרך אחרת ובכל זאת הולך למקום הפרוץ, הרי הוא רשע! אם אין דרך אחרת והוא מסתכל בנשים, הרי הוא אנוס ומדוע דורשים מאדם שיעצום עיניים?

הגמרא עונה שמדובר במקרה בו אין מסלול אחר, ובכל זאת, אד צריך להתגבר ולעצום עיניו.

מגמרא זו ברור שאסור לבלות ולשחות בחוף מעורב. שחיה שכל עיקרה היא בילוי והנאה מוגדרת כמציאות בה יש דרך אחרת. הגמרא מכנה אדם שבכל זאת הולך בדרך הפרוצה כרשע.

השאלה היא מה הדין כאשר השחיה אינה לבילוי אלא לצורך, למשל צורך רפואי, ואין בסביבה חוף נפרד. הרב משה פיינשטיין נשאל שאלה זו והתיר בדוחק ללכת לחוף כזה. היתר זה הוא בתנאי שלא מתעכבים על החוף ולא מתסתכלים בנשים. יש לזכור שהרב פיינשטיין גר בארצות הברית ובסביבתו לא היו חופים נפרדים. 

לעומתו הרב עובדיה (יחווה דעת ה, סג) אסר ללכת לחוף מעורב גם לצורך רפואי. אחת הסיבות לכך היא שחוף מוגדר כמקום בו משתזפים וחושפים את הגוף. אדם לא יכול ללכת למקום כזה ולטעון שהוא מתאמץ לא להסתכל בנשים.

תשובת הרב עובדיה זצ"ל מקובלת למעשה על הפוסקים, ובפרט בארץ שיש ב"ה הרבה חופים נפרדים. 

מתשובה זו אנו למדים להקל בהליכה למרכזי קניות וכדומה למרות הלבוש של הציבור הרחב. בניגוד לים, אנשים לא באים למקומום אלו מתוך כוונה לחשוף את הגוף, אלא הולכים שם כדרכם. לכן, אם יש צורך ללכת למקומות מעין אלו לקניות, מותר ובלבד שאדם יתאמץ לא להביט בנשים.