מכונות קרח בשבת

במוסדות ציבוריים ובבסיסי צבא מצויים מכונות קרח. המכונות מורכבות ממיכל גדול לאגירת הקרח ומעליו מקפיא המכין את הקרח. מים זורמים אל המקפיא וכאשר הקרח מוכן, קוביות הקרח נשפכות למיכל האגירה ושוב מים זורמים למקפיא. במיכל מותקן חיישן מהזהה כשהמכונה מלאה ואז תהליך עשיית הקרח נפסק. יש שני סוגי מנגנונים, אלקטרוני ומכני. האלקטרוני בנוי מטרמוסטט שמוצמד למקום גבוה בדופן מיכל האגירה וחש בטמפרטורה נמוכה כשיש שם קרח. המנגנון המכני הוא זיז שנדחף כשהמכונה מלאה ומפסיק את יצירת הקרח מחדש עד שהמיכל מתרוקן קצת ואז הזיז חוזר למקומו. במנגנון האלקטרוני, חולף מעט זמן מהוצאת הקרח ועד שהמכונה מתחילה שוב לפעול כי מקום החיישן צריך להתחמם מעט. במנגנון המכני, המכונה מתחילה לפעול שוב באופן מידי.

כיוון שהוצאת הקרח מהמכונה כשהיא מלאה גורמת לה לפעול, עולה השאלה לגבי שימוש בה בשבת. מכון צומת יצרו התקן גרמא למכונות והרבנות הצבאית הכניסה שעון שבת. כאן נדון בסוגיות השונות ובטעמים להתיר גם כשאין התקן. בדיון להלן נצא מתוך נקודת הנחה ששימוש בחשמל בלי חוטי להט אסור מדרבנן וכהסכמת רוב הפוסקים.

המקרה הפשוט

כאשר מכונת הקרח לא מלאה עד הסוף, הוצאת הקרח לא גורמת לה לפעול אלא רק מעכבת את כיבויה. במקרה זה, אין עשיית מלאכה, גם לא בגרמא, ולכן מותר להשתמש במכונה.[1] במקומות בהם יש צריכה רבה של קרח, זהו המקרה המצוי ונדיר מאוד למצוא מכונה שהפסיקה לפעול כי התמלאה. (דבר זה מצוי יותר במכונה טובה כשאין שימוש מרובה בקרח ובמיוחד לאחר הלילה).

אינו מתכוון ופסיק רישא

כלל ידוע בהלכות שבת הוא שאינו מתכוון מותר. מותר לעשות פעולה המותרת בשבת גם אם יש סיכוי שבמקביל אליה תיעשה מלאכה האסורה. כך למשל, מותר לגרור ספסל על אדמה גם אם יש סיכוי שגרירת הספסל תגרום לחרישה. אולם, בפסיק רישא, כאשר ברור שהפעולה המותרת תגרום גם למלאכה האסורה, הדבר אסור. ניגע בשני דיונים באחרונים בהגדרת פסיק רישא.

כשרוב הסיכויים שהמלאכה האסורה תיעשה

המשמעות המילולית של פסיק רישא היא וודאות מוחלטת שגם התוצאה המשנית תתרחש, כמו בשחיטת תרנגול שהוא ודאי ימות אחר כך. הפוסקים דנים במקרה בו אין וודאות מוחלטת למלאכה האסורה, אך הסבירות לכך גבוהה. הרב עובדיה ביחוה דעת (ו, נג) הביא פוסקים רבים הסוברים שגם אם רוב הסיכויים שתיעשה המלאכה ויש רק סיכוי קטן שלא תיעשה, נחשב פסיק רישא. (בין הפוסקים: תוספות, ריטב"א, מאירי, רמב"ן בשם הרי"ף והגאונים). בשו"ת מנחת יצחק אסר גם מקרים של 'רובא דרובא' בהם תתרחש הפעולה האסורה. בספר אורחות שבת (פרק ל) הביא מספר שיטות האוסרות, לפחות מדרבנן מקרים שקרובים מאוד לפסיק רישא. גם לשיטות שלא דורשות וודאות מוחלטת, צריך שיהיה קרוב מאוד לוודאות מוחלטת.

קשה לדעת כמה קרח צריך להוציא מהמכונה כדי שהיא תתחיל לפעול שוב. אולם ברור שבהוצאת כמות קטנה של קנקן או שניים יש סבירות טובה שהמכונה לא תחזור לפעול ולכן זה אינו מתכוון ומותר. כאשר מוציאים כמה קנקנים בזה אחר זה יש לעיין האם אפשר להקל שכן בכל פעולה של הוצאת קרח אין ודאות מוחלטת שהמכונה תתחיל לפעול. בנוסף, יש מקום לומר שהפעלת המכונה נחשבת גרמא שכן הוצאת הקרח מקדמת המכונה גורמת לתזוזת הקוביות הצמודות לדופן ואז להסטת המתג.[2]

ספק פסיק רישא

המקרה הרגיל של אינו מתכוון הוא כשאדם עושה פעולה מותרת (כמו גרירת ספסל) ולא יודע האם תהיה גם תוצאה אסורה (חרישה). בפסיק רישא, עוד קודם עשיית הפעולה, האדם יודע שגם התוצאה האסורה תתרחש (למשל, הספסל כבד והאדמה רכה). יש מקרים בהם אין לאדם את הנתונים מהעבר כדי לדעת מה יהיה. הט"ז (או"ח שטז' ג') דן בסגירת קופסה שאולי יש בה זבובים. אם בקופסה יש זבובים, ודאי שסגירת הקופסה תגרום לצידתם. כיוון שיש ספק מה יש בקופסה, הט"ז סובר שאין זה פסיק רישא ומותר לסגור את הקופסה בלי לעיין אם יש בה זבובים. רבי עקיבא איגר חולק על דין זה והביאור הלכה הביא ראיות לט"ז וסומך על שיטתו באיסור דרבנן.

במכונות הקרח, לא תמיד ניתן לדעת האם המכונה הפסיקה לפעול כי התמלאה יותר מידי. גם כשנראה שהמכונה מלאה, יתכן שאינה מלאה מספיק כדי להסיט את הזיז או להפעיל את חיישן הקור. כשבדקתי מספר מכונות בפעולתן ראיתי שיתכן ומכונה תיראה מלאה מהפתח הרגיל שלה, אך היא עדיין פועלת. כשמורידים את המכסה העליון (שלרוב מוברג) רואים שבחלק העליון יש עוד מקום. אם כן, גם אם הוצאת הקרח ודאי גורמת להפעלה מידית של המכונה, יש כאן ספק פסיק רישא שלפי הט"ז מותר. לפי הט"ז לא צריך לעיין האם יש זבובים בכלי שרוצים לסגור ונראה שהוא הדין כאן, לא צריך לבדוק מכונה לעומק כשבאים להוציא ממנה קרח.

כעין זה כתב בפניני הלכה לעניין פתיחת תנור כשלא רואים האם גופי החימום עובדים. פתיחת התנור גורמת לבריחת החום ולהפעלת גופי החימום מחדש. כיוון שיש ספק האם גופי החימום פועלים וגם הפעולה היא בגרמא זה אינו מתכוון ומותר (בהרחבות לשבת, ח, ד. כאן קל יותר שכן האיסור מדרבנן).

פסיק רישא דלא ניחא ליה

לבעל הערוך ומספר ראשונים נוספים שיטה ייחודית בנוגע לפסיק רישא שהאדם אינו רוצה בתוצאה המשנית של המעשה. איסור המלאכה של שבת שונה מאיסורים אחרים בכך שהתורה אסרה מלאכת מחשבת, מעשה שנעשה בכוונה. לכן סובר הערוך גם בפסיק רישא, אם לאדם לא נוח בתוצאה האסורה, המעשה מותר. רוב הראשונים חולקים וסוברים שכיוון שהאדם יודע שהפעולה שלו גוררת גם מלאכה אסורה, יש כאן מלאכה שנעשתה מתוך מחשבה וכוונה והיא אסורה מדרבנן.

הערוך מתיר פסיק  רישא דלא ניחא ליה גם באיסור תורה, אך שיטתו לא התקבלה להלכה. עם זאת, רבים סוברים שפסיק רישא דלא ניחא ליה מותר לכתחילה באיסור דרבנן. כך פסק למעשה הרב עובדיה ביחווה דעת (ו, נג) והביא ראיה מתוספות, מהר"ם, רשב"א ועוד אחרונים. אולם, אחרונים רבים חולקים והמשנה ברורה (שכא, נג) כתב שאפשר להקל במקום צער.

פסיק רישא דלא ניחא ליה הוא לאו דווקא כשהתוצאה המשנית לא נוחה לאדם אלא גם כשלא אכפת לו ממנה. כלומר, פסיק רישא דלא ניחא ליה כולל גם מקרים בהם אין חשיבות לתוצאה המשנית מבחינת עושה המלאכה ולדידו אין הבדל בין אם היא נעשתה ובין אם לאו (בה"ל שכ ד"ה דלא ניחא ליה).

האורחות שבת (ל) סובר שברגע שיש הנאה מועטת זה נחשב ניחא ליה ולכן צריך לוודא שאין לאדם שום הנאה מהמלאכה. ראייתו היא שכיבוי הנר במקרה של פסיק רישא אסורה והרשב"א מסביר שהטעם לפי הערוך הוא שנהנה מהחיסכון בשמן. האורחות שבת שואל שהרי האדם מעוניין שהשמן יכלה כדי שהנר ידלק ולכן מסיק ש"כל שיש לאדם ריוח כל דהו מהמלאכה" נחשב כפסיק רישא שנוח לו במלאכה. לענ"ד, חיסכון בשמן נחשב יותר מהנאה כל דהווהיא באה לאפשר שימוש בנר בהמשך. בימינו, אנו מכבים מנורות שאין בהם צורך ויש שאף מתקינים חיישנים שיכבו תאורה בחדר שאין בו אנשים כדי לחסוך בחשמל.

במכונות הקרח, ברוב המוחלט של המקרים אין לאדם הנאה מחידוש הפעלת המכונה. אם המכונה התמלאה עד כדי כך שהפסיקה לפעול, הייצור של עוד קרח יועיל רק לאחרים שיגיעו בעוד זמן רב. כשם שלפי הערוך ניכוש עשבים בקרקע של אחר שאינו אוהבו נחשבת פסיק רישא דלא ניחא ליה, כך גם ייצור קרח שאולי יועיל בשבת לאחרים שבשלב זה אפילו לא ידוע מי הם.

לסיכום, גם אם הוצאת הקרח ודאי תפעיל את המכונה בצורה ישירה, זה פסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דרבנן. בדין זה יש מחלוקת האם זה מותר לכתחילה או רק במקום צער.

מתעסק

כבר הזכרנו שהתורה אסרה בשבת מלאכת מחשבת. לפעמים אדם יודע שהוא עושה פעולה אך אינו יודע שהדבר אסור. מקרה כזה נקרא שוגג וכיוון שיש כוונה בעשיית הפעולה עצמה בזמן בית המקדש היו מביאים חטאת ככפרה. מקרה קל יותר הוא כשאין כוונה בעצם ביצוע הפעולה. ולכן מתעסק בדרך כלל פטור ובמיוחד בשבת שהתורה אסרה מלאכת מחשבת.  עשייה בלי כוונה נקראת בשפה ההלכתית "מתעסק" ויש שני אופנים למתעסק. סוג אחד הוא כשהתכוון לעשות דבר אחד ובטעות עשה דבר אחר. לדוגמה, התכוון לקחת ירק תלוש ובטעות קטף ירק המחובר לצמח. הסוג השני הוא כשאדם עושה דבר אחד ולא מודע לתוצאה משנית. ההבדל בין זה לפסיק רישא הוא בידיעת האדם, בפסיק רישא האדם יודע שיש תוצאה משנית לפעולה שלו וכאן אינו יודע. למעט מספר מקרים של מתעסק, מתעסק מותר.[3]

כאשר אדם לא מכיר את אופן פעולת המכונה ולא יודע שלקיחת קרח גורמת להפעלה מחדש, זה נחשב מתעסק ומותר. אולם, קשה להשתמש בהיתר זה באופן גורף כי ברגע שאדם יודע שהמכונה מתחילה לפעול עם לקיחת הקרח הוא כבר אינו מתעסק.

כבוד השבת

בשולי הדברים, ראוי להקדיש מספר שורות לחשמל בשבת באופן כללי ולהתקנים מיוחדים לשבת. אחד הטעמים לאיסור חשמל בשבת הוא מבחינת כבוד השבת וכדי שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול. אם התקן מיוחד לא משנה באופן מהותי את אופן השימוש במכונה, עדיין יש פגיעה בכבוד השבת.

מצד שני, לשיטה האוסרת חשמל בשבת מצד כבוד השבת, יש מקום לדיון מחודש במקרים של פסיק רישא ובפרט פסיק רישא דלא ניחא ליה. במקרים אלו אין בכוונת האדם לתוצאה המשנית האסורה ומבחינתו הילוכו בשבת אינו כמו הילוכו ביום חול. מובן שלסוברים שחשמל אסור מטעמים אחרים, כמו נולד ובפרט לאוסרים מדאורייתא, כמו משום מבעיר או בונה, חשמל אינו שונה מכל מלאכה אחרת.

[1]  יש שיטענו שזה כהוספת שמן לנר, אך הפסיקה המקובלת היא שהדבר מותר.

[2]  לפי מכון צומת, במכונות עם החיישן האלקטרוני הפעלת המכונה עם הוצאת הקרח היא בגרמא. הוצאת הקרח תגרום לחימום דופן התא ואז חיישן החום יפעיל את המכונה. נושא גרמא הוא רחב ויש מקום לומר שדבר שגם ביום חול נעשה בגרמא לא נחשב גרמא לעניין שבת.

[3]  כיוון שהפעולה נעשית בלי כוונה, מבחינה תחבירית פחות מתאים לומר שמותר לאדם לעסות פעולה של מתעסק כי הוא אינו יודע של התוצאה המשנית. לכן לעיתים משתמשים בביטוי "מתעסק פטור".