5. נגיעה בילדים

לעניין ייחוד, השולחן ערוך כותב "תינוקת שהיא פחותה מבת שלש ותינוק פחות מבן תשע, מותר להתייחד עמהן, שלא גזרו אלא על יחוד אשה הראויה לביאה ואיש הראוי לביאה".[1] יש לברר האם שמירת נגיעה שווה בזה לייחוד או לא. מצד אחד, שני הדינים קשורים להרחקות מעריות ולכן יש היגיון לומר שדינם שווה. מצד שני, איסור ייחוד בא למנוע מצב של פיתוי או אונס ולצערנו אנו שומעים מקרים של פגיעה מינית כבר בגילאים קטנים. לעומת זאת, שמירת נגיעה באה מהצד של חיבה וחמדה ויש מקום לומר שזה שייך רק כשיש יותר בשלות גופנית. במילים אחרות, איסור ייחוד בא להרחיק ממצב של אפשרות לקיום יחסי אישות אסורים ואיסור נגיעה בא להרחיק מנגיעה של חיבה ותאווה, אך אולי יהיה מותר כשלא שייך תאווה.

בשו"ת משנה הלכות[2] כתב שמה שנאסר בגלל נידה, אסור מהגיל שבו לרוב הבנות מתחיל מחזור. כשיש איסור ששייך גם בפנויה טהורה (כמו גילוי עריות בקרובי משפחה), איסור קירבה מתחיל מגיל שלוש. הטעם לתחולת האיסור בגיל המחזור הוא, שגם לסוברים שאיסור קירבה הוא מהתורה, האיסור נאמר ביחס לעריות ובכלל זה נידה. לכן, בימינו שילדות לא מתחתנות ואינן אשת איש, אין גם איסור קירבה מדאורייתא עד סביבות גיל תשע.[3] כיוון שאינן בכלל נידה ומכיוון שנגיעה סתם בילדים אינה נגיעה של חיבה ואינה מביאה להרהור, נראה שמותר ליגוע בילדים עד גיל תשע. מובן שנגיעה של חיבה אסורה מדרבנן וכמו כל דבר שמטבעו גורם להרהור או עשוי לפרוץ את הגדר של עריות. כמו כן, מצד דין חינוך, יש לחנך ילדים כבר מגיל שש שבע לשמירת צניעות.

[1] שולחן ערוך אבן העזר כב, יא.

[2] שו"ת משנה הלכות חלק ה, קלד. השו"ת חובר על ידי הרב מנשה קליין, אב בית דין וראש ישיבה בברוקלין ואחר כך בארץ.

[3] אין גיל קבוע לתחילת המחזור אך בנות רבות מתחילות בגיל תשע. לאחר גיל זה יש טעם נוסף של הרהור עבירה.