5. כח אחד

הזכרנו מספר פעמים את המדרש שחז"ל רצו לבטל את היצר של עריות ועתה נרחיב בו מעט. השאלה העיקרית שתעמוד בפרק זה היא, כיצד כח אחד משמש גם לחיוב וגם לשלילה ומדוע אי אפשר להפריד את היצר הטוב מהיצר הרע. נביא תחילה את עיקר הגמרא[1] מחולקת לפסקאות לצד ביאור קצר.

"ויצעקו אל ה' אלהים בקול גדול" מאי אמור? אמר רב ואיתימא ר' יוחנן 'בייא בייא היינו האי דאחרביה למקדשא וקליה להיכליה וקטלינהו לכולהו צדיקי ואגלינהו לישראל מארעהון ועדיין מרקד בינן! כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא?! לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן!' נפל להו פיתקא מרקיעא דהוה כתב בה אמת אמר רב חנינא שמע מינה חותמו של הקב"ה אמת.

אותיבו בתעניתא תלתא יומין ותלתא לילואתא מסרוהו ניהליהו. נפק אתא כי גוריא דנורא מבית קדשי הקדשים. אמר להו נביא לישראל: היינו יצרא דעבודת כוכבים שנאמר "ויאמר זאת הרשעה". בהדי דתפסוה ליה אשתמיט ביניתא ממזייא ורמא קלא ואזל קליה ארבע מאה פרסי. אמרו היכי נעביד דילמא חס ושלום מרחמי עליה מן שמיא. אמר להו נביא שדיוהו בדודא דאברא וחפיוהו לפומיה באברא, דאברא משאב שאיב קלא שנאמר "ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את אבן העופרת אל פיה".

אמרו הואיל ועת רצון הוא נבעי רחמי איצרא דעבירה. בעו רחמי ואמסר בידייהו, אמר להו חזו דאי קטליתו ליה לההוא, כליא עלמא. חבשוהו תלתא יומי ובעו ביעתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח. אמרי היכי נעביד: נקטליה? כליא עלמא! ניבעי רחמי אפלגא? פלגא ברקיעא לא יהבי! כחלינהו לעיניה ושבקוהו ואהני דלא מיגרי ביה לאיניש בקריבתה.

ביאור הגמרא:

חכמים זעקו לה' "אותו יצר של עבודה זרה שהחריב את בית המקדש והרג את הצדיקים והגלה את ישראל עדיין נמצא ביננו! נתת לנו אותו כדי לקבל שכר, אנו לא רוצים לא אותו ולא את שכרו". נפל פתק מהשמים שהיה כתוב עליו אמת. אמר רבי חנינא, משמע שחותמו של ה' אמת והוא מסכים לבקשתינו.

צמו חכמים שלושה ימים ושלושה לילות ונמסר בידם. יצא כמו גור אריות של אש מקודש הקודשים, והנביא אמר להם שזהו היצר של עבודה זרה. כשתפסו אותו, נפלה ממנו שערה והגור שאג בקול שנשמע לארבע מאות פרסה. חששו חכמים שירחמו עליו מהשמים. אמר להם הנביא לשים את הגור בדוד של עופרת ויסתמו את פיו בעופרת כי זה עוצר את הקול.

אמרו חכמים, כיוון שזו שעת רצון, נבקש רחמים גם על היצר של עריות ונמסר בידם. אמר להם הנביא, אם תהרגו אותו יחרב העולם. כיוון שכך, כלאו את היצר לשלושה ימים ובאותם ימים לא מצאו ביצה טריה בכל ארץ ישראל. אמרו חכמים כיצד נעשה, נהרוג את היצר – יחרב העולם, נבקש רחמים על החצי של היצר הרע – חצי בקשה לא נותנים בשמים. סמאו את עיני היצר והועילו שיצר העריות לא יהיה בין קרובי משפחה.

בגמרא זו שני מוקדים: ביטול היצר של עבודה זרה, והניסיון לביטול היצר של עריות. ניתן להרחיב רבות בכל אחד מחלקי הגמרא ובמשמעויות של המוקדים השונים. אנו נתייחס למרכיב שמופיע בשני החלקים - יצר אחד שפועל לשני כיוונים ונתחיל מהיצר של עבודה זרה.

חכמים אמרו שהיצר ניתן כדי לקבל שכר ולאחר החורבן העדיפו שלא יהיה שכר ולא כישלון של עבירה. לכאורה, ניתן לחשוב שהשכר בא בגלל ההתגברות על היצר, אך המשך הגמרא מלמד שיש משהו מעבר. היצר של עבודה זרה מתגלה כגור אריה ששוכן בתוך קודש הקודשים. כיצד יתכן שיצר רע כל כך, שוכן במקום המקודש ביותר? מדוע חכמים חששו שירחמו על היצר של עבודה זרה? התשובה היא שאין יצר של עבודה זרה, יש כח דמיון שמאפשר קישור לעולם עליון ומופשט. ניתן לקחת כח זה לחיוב, או לכיוון רע של הגשמת אלוקים. מסיבה זו הנבואה והיצר של עבודה זרה תלויים זה בזה. עם ביטול היצר של עבודה זרה התבטלה גם הנבואה ודברי הנביא בגמרא זו הם אולי דברי הנבואה האחרונים שמוזכרים. ביטול היצר של עבודה זרה הוא בעצם ביטול הכח של נבואה, כח שמקומו בקודש הקודשים. כיוון שיש כח אחד שניתן לקחת אותו לכיוון טוב וכיוון רע, ההחלטה לבטל כח זה קשה והמשמעות של ביטולו אינה רק ביטול השכר על התגברות על הגשמת האלוקות, אלא צמצום כל האפשרות של נבואה ושל קישור החומר לעולם המופשט.

כבר בחלק הראשון של דברי חז"ל אנו רואים שלא ניתן לפצל בין יצר הטוב ויצר הרע אלא או שסובלים מעבודה זרה או שמבטלים את היכולת של נבואה. בהמשך נתייחס למימד האמוני של נקודה זו, אך קודם נראה שאותו רעיון מופיע גם ביצר של עריות וברמה ברורה יותר.

כשחז"ל רוצים לבטל את היצר של עריות, הנביא אומר להם שאם יהרגו את היצר, העולם לא ימשיך להתקיים. לאחר כליאת היצר ואי מציאת ביצה טריה בכל ארץ ישראל חז"ל מתלבטים מה לעשות. אי אפשר לבקש לבטל רק את הצד הרע של יצר עריות כי לא נותנים חצי מהשמים. הפיתרון של חז"ל הוא לא בביטול הצד הרע אלא בצמצום היצר כולו, החיובי והשלילי. בעבר, הרבה בני דודים היו מתחתנים והיתה בכך גם מצווה אך מאידך היו הרבה גילויי עריות בתוך המשפחה. לאחר תפילת חז"ל, נדיר שאדם מתחתן עם קרובותיו וגם הפגיעות בתוך המשפחה נדירות יותר. שוב אנו רואים שאין שני יצרים של עריות אלא כח אחד שניתן לקחת אותו לשני כיוונים.

איש ואישה שונים זה מזה בהיבטים רבים, הן בהיבט הפיזיולוגי והן בהיבט הפסיכולוגי. השוני יכול להיות כל כך גדול עד ששם הספר "גברים ממאדים ונשים מנוגה" הפך כבר לביטוי שגור. היכולת לחבר שני ניגודים אלו ולהמשיך את קיום העולם הוא הכח של האהבה והמשיכה. זה כח אחד שניתן להפנות אותו למציאת זוגיות ואז לבניין הזוגיות שנבחרה, או להפנות את הכח החוצה לשדות זרים. כלומר, אין כח שדוחף לזוגיות וכח שדוחף לעבירה אלא כח שדוחף לחיבור של איש ואישה.

ההבנה שאין יצר טוב של אהבה ויצר רע של עריות אלא רק יצר אחד, מסבירה יותר את ההקפדה בנושאי צניעות. האהבה אינה משאב בלתי מוגבל שניתן להפריד אותו ולהשתמש בו גם לחיוב וגם לשלילה. זהו כח אחד שנמצא על ציר, ומשיכה לכיוון אחד משפיעה על הצד השני. בניין האהבה הבריאה תלוי בקשר ישיר בסייגי צניעות והשמירה מקלות ראש שבין גברים לנשים. כשהחתן נותן את הטבעת לכלה, הוא אומר "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל". המשמעות הפשוטה של מקודשת היא 'מיוחדת'. אכן, בניין הזוגיות בצורה שלמה אפשרי רק כשכח האהבה והמשיכה מיוחד רק בין הבעל ואשתו. קשרים שסותרים עת ערכי הצניעות פוגעים במיוחדות ובאינטימיות בין בני הזוג וביכולתם להגדיל את בניין האהבה.

ראיית הכוחות כאחד תואמת באופן ישיר את האמונה היהודית על אחדות הבורא. אין אלוקים שהוא מקור הטוב ואלוקים אחר שהוא מקור הרע, אלא יש אלוקים אחד שהוא מקור הכוחות כולם. הקדוש ברוך הוא ברא גם את השמים וגם את הארץ, גם יצר אור וגם ברא חושך. הניגודיות בעולם לא נובעת משתי ישויות עליונות אלא הם צדדים שונים של אותה מטבע. כשם שהקדוש ברוך הוא אחד, כך גם כל כח שהוא ברא הוא כוח שבעיקרו הוא כח אחד. כשם שהקדוש ברוך הוא מתגלה בפנים שונות, כך גם ניתן לנצל את הכוחות לכיונים שונים. הדרך בה אנו תופסים את הקדוש ברוך הוא משפיעה על הדרך בה אנו תופסים את העולם.[2] היחס ההפוך גם נכון, הדרך בה אנו תופסים את העולם עוזרת להפנים ולהטמיע את הדרך בה אנו תופסים את הקדוש ברוך הוא.

[1] יומא סט א, סנהדרין סד, א.

[2] עיין אורות, זרעונים, בתחילת פסקה ה, יסורים ממרקים.