חומות של תקווה - ליז' בתמוז

"חמשה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב - בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והבקעה העיר, ושרף אפסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל."

(משנה תענית ד, ו)

בירושלים של ימי בית המקדש השני היו שלוש חומות לאזורים שונים של העיר. בשבעה עשר בתמוז הצליחו הרומאים להבקיע את החומות ובכך פרצו לעיר.

לכאורה, חומות ירושלים הם רק אבנים שמגינות על מה שביניהן והצער על פריצת החומות הוא בעיקר על כניסת האויבים לירושלים. אולם, מעיון בפסוקים המתארים את בניית החומות ומדרשי חז"ל השונים, נראה שלחומות יש משמעות נוספת, משמעות ששופכת אור חדש על ירושלים, קדושה ותענית יז' בתמוז.

חומות של אהבה

את החשיבות לחומות ירושלים רואים כבר מחג הפורים. הסיפור של פורים מתרחש בזמן הגלות של בית ראשון זמן קצר יחסית לפני האישור שכורש (שנקרא גם ארתשסחא) מאשר לנחמיה הנביא לעלות ולבנות את ירושלים מחדש. כידוע, יהודי העיר שושן, שהיתה מוקפת חומה, נחו מאויביהם רק ב טו' אדר ולכן תוקן שערים מוקפות חומה יחגגו את פורים ב טו' אדר ושאר העולם ב יד'. כיוון שירושלים היתה חרבה באותו זמן וכדי שלא לזלזל בארץ ישראל, תקנו שהזמן הקובע לחומה הוא ימות יהושע בן נון ולא הדור של מרדכי ואסתר.

כמה שנים אחרי הארוע של פורים, נחמיה הנביא משמש כשר של המלך בשושן הבירה. יהודי שמגיע מיהודה מספר לנחמיה על המצב הקשה שבארץ ועל כך שחומות ירושלים פרוצות ושעריה שרופות. נחמיה מקבל אישור מהמלך לעלות לירושלים והוא מתחיל לבנות את החומות. המעיינים בפרקים יראו שהחומות תופסות מקום נכבד בפסוקים. הסיבה הפשוטה היא האויבים הנמצאים בארץ ומציקים ליהודים. כל עוד אין דרך להתגונן, קשה מאוד לפתח התיישבות רצינית בירושלים. אולם, הדגש המרכזי שיש לחומות, לתיאור המצב הגרוע שלהם והמאמצים לבנת את החומות מחדש מרמז שיש להן משמעות נוספת.

נחמיה מבין שצריך לבנות את החומות במהירות ואכן הוא  מצליח לבנות את חומות העיר בחמישים ושניים ימים בלבד. העבודה נוהלה בצורה ייחודית ולפי המתואר, כל משפחה קבלה קטע בחומה שהיתה אחראית עליו. שיתוף הפעולה לצד חלוקת תחומי האחריות אפשרו עבודה מהירה במקביל. נתן לומר שחומות ירושלים נבנו על בסיס אהבה ושיתוף פעולה, תכונות שבהחלט חסרו בסוף ימי הבית.

יתכן שגם קביעת תקופת יהושע בן נון כתקופה הקובעת לחגיגת פורים קשורה למשמעות האחדות שיש בחומות. המן טוען שישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים ואכן, היהודים היו מפוזרים במקומות רבים. בפורים התגלה שלמרות הפיזור, העם מאוחד והם נלחמים יחד נגד אויביהם, בדיוק כמו בזמן הכניסה לארץ בתקופת יהושע בן נון. אז, ראובן גד וחצי שבט מנשה היו חלוצים לפני העם למרות שהם קבלו נחלה בעבר הירדן המזרחי.

חומות וקדושה

במסכת בבא קמא (פב, ב) הגמרא מתארת את ביטול קרבן התמיד ובאורח פלא, גם הוא קשור לחומות: "תנו רבנן: כשצרו בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבפנים ואריסטובלוס מבחוץ. ובכל יום היו משלשים להם בקופה  דינרין, והיו מעלים להם תמידין. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, אמר להם: כל זמן שעוסקין בעבודה אין נמסרים בידכם. למחר שילשלו דינרין  בקופה, והעלו להם חזיר. כיון שהגיע לחצי החומה נעץ צפרניו בחומה, ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה".

המדרש מראה את השנאה שהיתה בין שני אחים מבית חשמונאי, ומסביר את גזירת חז"ל שלא לגדל חזירים בארץ ישראל ולא ללמוד חכמה יוונית דברי חז"ל הם שקולים ומדודים ולכן צריך לבאר למה בא התיאור על החזיר שנעץ את צפורניו בחומה?

לחומות ירושלים יש משמעות לאכילת קדשים קלים, מעשר שני ונטע רבעי. דברים אלו נאכלים רק בירושלים והתחום של ירושלים מוגדר על ידי החומות. לכן כאשר רצו להרחיב את ירושלים ולהוסיף על החומות, היה צורך במעמד מיוחד, כמו שכותב הרמב"ם (הלכות בית הבחירה ו'): "בית דין שרצו להוסיף על ירושלים או להוסיף על העזרה מוסיפין ויש להם למשוך העזרה עד המקום שירצו מהר הבית ולמשוך חומת ירושלים עד מקום שירצו. אין מוסיפין על העיר או על העזרות אלא על פי המלך ועל פי נביא ובאורים ותומים ועל פי סנהדרין של שבעים ואחד זקנים...".

החזיר מסמל את הצד ההפוך לקדושה וקרבנות. תיאור החזיר שנועץ את ציפורניו בחומת ירושלים אינו רק תיאור לשם הסיפור אלא בא להראות את הניגודיות בין חומות ירושלים והחזיר. חומות נועדו לתחם את הקדושה, להפריד בין עיר הקודש ושאר הערים ואילו החזיר מראה לכל את ציפורניו כאילו הוא חיה טהורה המפריסה פרסה, אך באמת, כיוון שאינו מעלה גרא, הוא חיה טמאה.

חומות או פרזות

חומות ירושלים ספקו הגנה מאויבים, הגדרה ברורה של תחומי עיר הקודש וסמל לאחדות. יחד עם המימד החיובי שיש בחומות, הן גם יוצרות צמצום. קשה מאוד להתפתח מחוץ לחומות העיר. החומה יוצרת הפרדה פסיכולוגית ומרחק לקדושה של ירושלים.

בהתפתחות של עם יש שלבים, יש שלב בו צריך חומות לירושלים ושלב בו אפשר להתעלות מעבר לחומות. בשלב הראשון צריך להתגונן מאויבים ובלי חומות, אי אפשר לפתח את ירושלים בכלל. בשלב הרוחני הראשון של העם, צריך הגדרות ברורות של קודש וחול ואם אין הגדרה, אי אפשר לתפוס שום דבר כקדוש. כשהעם מתפתח ומבסס עוצמה צבאית, אין צורך בחומת כדי להגן על ירושלים ואפשר לבוא ולגור מחוצה לה. עם ההתבגרות של העם, יש עליה רוחנית ואפשר להגיע לנקודה הפנימית של קדושה בלי עזרה של חומה חיצונית. לכן אומר המדרש (פסיקתא רבתי א) שלעתיד לבוא, ירושלים תהיה כמו כל ארץ ישראל, היא תתרחב מעבר לגבולות הנוכחיים.

אולי זו המשמעות של נבואת זכריה (פרק ב) על כך ש'פרזות תשב ירושלים'. זכריה מתאר מראה נבואי בו הוא רואה מלאך עם חוט הולך למדוד את ירושלים שתיבנה. מלאך זה בעצם קובע את הגודל והתחום של ירושלים. אחרי המלאך הראשון מגיע מלאך שני שקורא לעצור את המלאך הראשון כי "פרזות תשב ירושלם מרב אדם ובהמה בתוכה. ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה". ירושלים תהיה עיר בלי חומת. לא יהיה מה שימנע ריבוי באוכלוסיית העיר וברכוש שלהם. ה' יהיה חומת אש לעיר, הוא יגן עליה וגם ישכון בתוכה כך שיחושו בקדושה בלי חומות שעוטפות אותה מבחוץ.

המלאך הראשון מבטא אולי את התקופה הראשונית בהתפתחות העם, התקופה בה יש צורך בחומות ובהגדרות. המלאך השני הוא שלב ההתעלות מעבר לחומות.

הפוטנציאל שביז' בתמוז

בימינו, שבעה עשר בתמוז הוא יום צום וצער, אך במקורו היה ראוי להיות יום שמחה. משה רבנו ירד מהר סיני בשבעה עשר בתמוז וביום זה, היינו אמורים לקבל את הלוחות. הפוטנציאל הגדול של מימוש קדושה בעולם הזה התחלף בחטא של מימוש עגל זהב כעבודה זרה. כנגד חטא העגל ושבירת הלוחות, הועמד צלם בהיכל ושרף אפוסטמוס את התורה.

הערבוב של בני ישראל במדבר בין הגבול של רצון להתעלות לעומת עבודה זרה, כרם לצורך בהגדרות ברורות, בחומות. הפוטנציאל של יז' תמוז לקבלת הלוחות והתעלות מעבר לחומות עדיין נשאר ויום זה היה יכול להיות יום של הפלת חומות ירושלים לצורך התרחבות בלי גבולות. אבל במקום לשמר את האהבה והשיתופיות שאפשרה את בניית החומה על ידי נחמיה, היו בירושלים מעמדות שונים וביניהם שנאה אדירה. חומות ירושלים שבנויות על אהבה, נפרצו, במשמעות של חורבן.

ביז' תמוז אנו מתענים בשל הצרות שארעו לאבותינו אבל לא רק על מה שהיה ואינו אלא בעיקר על מה שניתן לעשות ועדיין לא הצלחנו לממש. אנו מתענים על הפוטנציאל שיש ביז' בתמוז ומנסים לשוב בתשובה כדי שנוכל לראות את הקב"ה שוכן בתוכינו בלי צורך של חומות שיגנו מאוייבים או יעזרו לנו להבחין בין עיקר לטפל. אנו מתפללים שהקב"ה יתגלה, כמו שהתגלה על הר סיני והוא יהיה לנו לחומה סביב.