4. נגיעה בקרובי משפחה

מפגש משפחתי או עצם החיים של משפחה ביחד מְלוּוִים בגילוי חיבה בין בני המשפחה. ברור שחיבה זו טבעית ובריאה לחוסן המשפחה, ומנגד, ברור שיש גבול שממנו החיבה מוגזמת ובמקרים קיצוניים מהווה פגיעה בערכי הצניעות. בפרק זה ננסה להסביר ולהגדיר את המותר והרצוי לעומת האסור בקרב בני משפחה.

הגמרא במסכת יומא[1] מספרת על רצונם של חז"ל לעקור את יצר הרע של עריות. כשראו שיצר זה חשוב להתפתחות וקיום העולם התפללו שלפחות היצר לא יגרה בני אדם בקרובי משפחה. תדירות המפגש בין קרובי משפחה והחיים האינטימיים יחד היו עשויים לגרום לגילויי עריות רבים. הקשר שבונה את העוצמה של משפחה כיחידה מאוחדת היה עשוי להפוך לפצצה של תככים של יחסי אהבה ואישות. בנוסף, בעוד שכח המשיכה בין זרים נועד ליצור זוגיות, קשר נישואין בין קרובי משפחה אסור ואין טעם למשיכה רומנטית בין קרובי משפחה. תפילת חז"ל הועילה ובמשפחה נורמטיבית, יכולים לחיות אח ואחות, אב וביתו והאהבה ביניהם לא קשורה לרומנטיקה. דיני נגיעה בין קרובי משפחה מחזקים ושומרים על אהבה בריאה זו.

הרמב"ם ובעקבותיו השולחן ערוך[2] כתבו "המחבק או המנשק אחת מהעריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהם, כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בהם, אף על פי שאין לו שום הנאה כלל, הרי זה מגונה ביותר ודבר איסור הוא ומעשה טיפשים, שאין קרבים לערוה כלל, בין גדולה בין קטנה, חוץ מהאב לבתו והאם לבנה".

הרמב"ם מחלק בין קרובי משפחה שיש כלפיהם איסור נגיעה, לבין חיבוק ונישוק של הורים וילדים שמותרת. ראשית נדון במהות האיסור ואחר כך בקרובי המשפחה שאותם מותר לחבק ולנשק.

לעיל הובאה שיטת הרמב"ם שנגיעה שיש בה חיבה, אסורה מדברי תורה. כאן הרמב"ם מתייחס לנגיעה בין קרובי משפחה שאין כלפיהם תחושת משיכה, וממילא אין בנגיעה הנאה רומנטית ולכן אינה אסורה מהתורה. מלשון זו אנו מבינים שקרובי משפחה שאינם קרובים כל כך, כמו קרובי משפחה שמותר להתחתן עימם, נחשבים כזרים לעניין איסור נגיעה, וכך אכן כתב בשו"ת אבני ישפה.[3] לגבי קרובות שאסור להתחתן איתן, הרמב"ם נוקט בשלושה לשונות איסור: "הרי זה מגונה ביותר, ודבר איסור הוא ומעשה טפשים". נסביר את המשמעות של כל אחד מביטויים אלו:

הרי זה מגונה ביותר – ביטוי זה מזכיר את לשונו של הרמב"ם בספר המצוות על איסור קרבה לעריות שזה דבר מכוער. הסיבה לגינוי יכולה להיות ההרגל לעבירה בתוך המשפחה או מחוץ למשפחה. אחרי המעשים נמשכים הלבבות וקשר גופני גדול מידי בתוך המשפחה עלול להגביר את היצר, למרות שמדובר בנטיה טבעית לאהבה משפחתית שאינה תלויה בקשר גופני. קשר ללא גבולות בתוך המשפחה עשוי לפעפע גם מחוץ למשפחה בגלל תשוקת הנפש לשבור במהירות גדרות שאדם בנה לעצמו. הסבר נוסף הוא שקשר גופני בין בני המשפחה יגרום להרהור עבירה.

דבר איסור – אם חיבוק ונישוק בני משפחה יכולים להביא את האדם לעבירה, הרי שהם אסורים מדרבנן.

מעשה טפשים – מטרת הקשר הגופני הוא ליצור חיבור ואחדות בין איש ואישה השונים זה מזו ובנישואיהם הופכים לאדם שלם. חיבוק ונישוק בין בני משפחה שלא שייך ביניהם נישואין, הוא שימוש בכח אדיר במקום שאין בו תועלת. כשם שאדם המדבר לעצמו נתפס כמוזר בגלל שהוא משתמש בכח התקשורת בלי יצירת קשר, כך גם מי שמחבק את קרובותיו.

לאחר שהסברנו את טעם האיסור, ניגש לבאר איזו נגיעה מותרת בין בני משפחה. כדוגמה לקירבה אסורה, הרמב"ם והשולחן ערוך כותבים 'חיבוק ונישוק אחותו הגדולה' (כלומר, הבוגרת). מלשון זו נראה שמותר לחבק ולנשק אחות קטנה (ולהפך, אחות בוגרת יכולה לנשק ולחבק אח קטן). החלקת מחוקק[4] כותב שמותר לאח לנשק את אחותו הקטנה, כל עוד אינה בת שלוש. אלא שמלשון הרמב"ם נראה שמותר לחבק ולנשק את אחותו גם בגיל מבוגר יותר. האיסור הוא דווקא באחות בוגרת, וילדה בת שלוש ויום אחד לא נקראת בוגרת. בנוסף, כפי שנראה בפרק הדן בגיל האיסור, איסור נגיעה בזרים מתחיל מגיל שלוש ומסתבר שמותר לחבק אח ואחות בגיל מבוגר יותר. אכן, בשו"ת אבני ישפה כתב שמותר לחבק אחות שעדיין אינה בת אחת עשרה. דין זה נלמד מהרחקה בקריאת שמע.[5] לפי זה, אחות יכולה לחבק ולנשק את אחיה עד שהוא בן שתים עשרה.

בשו"ת משנה הלכות[6] כתב שרק חיבוק ונישוק אסורים בין אח ואחות, אבל נגיעה מותרת, ובלשונו "אבל נגיעה סתם באחותו לא מצינו איסור גם להרמב"ם... ופוק חזי מאי עמא דבר, נוהגין ליגע באח באחות" (בלשוננו: צא וראה מה העם עושה, נוהגים לגעת אח באחות).

בסוף הסעיף, פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך שמותר לאב לחבק את ביתו ולאמא לחבק את בנה. החלקת מחוקק כותב שמותר לאב לחבק את ביתו גם כשהיא כבר גדולה ואף נשואה.[7] עוד הוא מוסיף שמותר גם לסב לחבק את נכדתו וכן מותר לסבתא לחבק את נכדה. נראה שהמגע בין הורים וילדים ואף בין סבים לנכדים חשוב מאוד להתפתחות הילד, לשם תחושת הקירבה של הילד למי שמגדל אותו, ולשם הביטחון והאפשרות ליצירת קשר בהמשך עם אחרים. מסיבה זו, המגע יישאר יותר במסגרת של אהבה משפחתית ולא יגלוש לתחושה רומנטית.

לסיכום. קרובי משפחה שמותר להתחתן איתם נחשבים כזרים לעניין איסור נגיעה. דיני שמירת נגיעה שווים בהם לשאר בני אדם.

חיבוק ונישוק קרובי משפחה שאסור להתחתן איתם, כמו אח ואחות, מותרת עד גיל 12 בבן ועד גיל 11 בבת. נגיעה סתמית מותרת גם בגילאים גדולים יותר.

מותר להורים לחבק ולנשק את ילדיהם וכן לסבים וסבתות את נכדיהם.

[1] יומא סט, ב.

[2] רמב"ם בהלכות איסורי ביאה, כא, ו. שולחן ערוך אבן העזר, כא, ז.

[3] אבני ישפה, חלק ב, פט, ענף יא.

[4] על השולחן ערוך, אבן העזר, סימן כא.

[5] הדין עוסק באב וביתו שישנים במיטה אחת, כיצד ירחיקו כשקוראים את שמע. שולחן ערוך, אורח חיים עג.

[6] שו"ת משנה הלכות ה, רכה.

[7] לגיל הילד והנישואין יש השפעה לגבי שינה יחד, אך כיון שהיום לא רגילים לישון יחד, לא פרטתי בנושא זה.