1. מקור הדין

ברוב הפסוקים בתורה הדנים באיסור עריות, הנושא בפסוק הוא יחסי אישות. בשני מקומות, התורה משתמשת בלשון שונה של התקרבות לעריות:

וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ.[1]

אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי ה'.[2]

הפסוק הראשון מתייחס לאישה שראתה דם נידה (המופיע במחזוריות טבעית) ועדיין לא טבלה, ואילו הפסוק השני הוא איסור כללי לקרובי משפחה. לפני שנבאר את משמעות הביטוי של קרבה יש להדגיש שבפועל, הדין שייך גם באישה פנויה. החל מההגעה לבגרות ולמחזוריות הטבעית, האישה נחשבת בוגרת והפסוק הראשון מתייחס אליה.

הראשונים נחלקו במשמעות הביטוי 'קרבה' שבו נקטה התורה בפסוקים אלו. הרמב"ם[3] סובר שביטוי זה מלמד על איסור מדאורייתא של דברים המביאים לידי גילוי עריות. הרמב"ם מזכיר חיבוק ונישוק בדרך תאווה, אך הפרשנים מבינים שבכלל דבריו גם נגיעה.[4] בהמשך דבריו הרמב"ם מנה עוד דברים האסורים, כמו שחוק וקלות ראש ונחלקו המפרשים האם איסורים אלה הם מדאורייתא או מדרבנן.

הרמב"ן[5] חולק על הרמב"ם וסובר שאיסור הנגיעה ואפילו חיבוק ונישוק הוא מדרבנן. הפסוק לא מלמד על איסור מהתורה של נגיעה אלא הוא אסמכתא, הישענות של חז"ל על פסוק לחיזוק דבריהם. כמו איסורים רבים אחרים, איסור זה הוא סייג שבא להרחיק את האדם מעבירה.

ניתן להסביר את המחלוקת בשאלה מה אסרה התורה, האם היא אסרה כל הנאה מעריות או רק את יחסי האישות ממש. לפי הרמב"ם, התורה אסרה כל הנאה מעריות, כאשר יש דרגות בחומרת האיסור. הביאה עצמה יכולה להיות באיסור כרת, ונגיעה של הנאה או תאווה אסורה בלאו. לפי האגרות משה,[6] שחוק וקלות ראש של חיבה גם אסורים בלאו אך אין עליהם מלקות מדאורייתא כיוון שאין בהם מעשה. ואילו הרמב"ן סובר שהתורה אסרה רק את יחסי האישות ואילו שאר הדברים אסורים מדרבנן כדי להרחיק את האדם מהעבירה. נראה שגם הרמב"ם יסכים שיש מקרים שאינם אסורים מדאורייתא, אך אסורים מדרבנן בגלל סייג.

בסימן העוסק בהרחקות מאיסורי עריות, השולחן ערוך לא התייחס לאיסור נגיעה. אולם, בדיני ההרחקה בין בעל ואשתו בזמן נידה, פסק השולחן ערוך שאין לבעל לבדוק דופק לאשתו כשהיא נידה.[7] פסיקה זו מתאימה יותר לשיטת הרמב"ם הסובר שאיסור נגיעה הוא מדאורייתא.[8] בפרק העוסק בנגיעה של חיבה יתבאר יותר הדין במקרה זה.

[1] ויקרא יח, יט.

[2] ויקרא יח, ו.

[3] הלכות איסורי ביאה, כא, א.

[4] למשל, הבית יוסף ביורה דעה סימן קצה כתב שלפי הרמב"ם שאוסר נגיעה מדאורייתא, יש בעיה לבעל רופא לטפל באשתו כשהיא נידה.

[5] הרמב"ן בהשגות לספר המצוות, לא תעשה שמג.

[6] אורח חיים לט. האגרות משה הוא ספר שאלות ותשובות מאת הרב משה פיינשטיין זצ"ל, מחשובי הרבנים בארצות הברית.

[7] שולחן ערוך יורה דעה, קצה, יז.

[8] גם הרמב"ן סובר שאסור לבעל למשש את הדופק של אשתו, אך לשיטתו אם אין שם רופאים ויש מצב של פיקוח נפש מותר. הבית יוסף כתב שיתכן שלפי הרמב"ם אסור גם במקרה של פיקוח נפש אך צריך לעיין בזה. מסתימת לשון השולחן ערוך נראה שדעתו נוטה יותר לפסוק כרמב"ם.