כי תשא

בפרשת כי תשא מתרחש חטא העגל. חטאם של בני ישראל מעלה תמיהה גדולה, איך לאחר שהיו במעלה כ"כ גדולה הם נפלו בחטא גדול כל כך?

תמיהה נוספת עולה מפסוקים המופיעים בסוף הפרשה לאחר חטא העגל: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב... וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ... כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ" מפסוקים אלו משמע שהמלאך ילך עם ישראל במקום שה' ילך עמם כעונש על חטא העגל. דבר זה קשה להבנה שכן ענין זה מופיע גם בפרשת משפטים (שמות כג, כ-כג), לפני שעם ישראל חטאו בעגל! רש"י (שמות כג, כ) מפרש: "כאן נתבשרו שעתידין לחטוא, ושכינה אומרת להם (שמות לג ג) כי לא אעלה בקרבך[1]" דברים אלו קשים מאוד להבנה, איך יכול להיות שעם ישראל התבשרו שהם עתידים לחטוא? וכי חטא זה היה צפוי מראש?

בנוסף, על מצות מחצית השקל מבאר רש"י שהיא נועדה כדי לברר את מספר בני ישראל לאחר שרבים מהם אבדו בחטא העגל. ויש להבין מדוע אם כן מצוה זו מוזכרת בתחילת הפרשה לפני שהתרחש חטא העגל?

להבנת הדברים מוכרחים אנו להתבונן בדבריהם העמוקים של חז"ל:

בשעה שאמרו ישראל כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אמר הקב"ה אדם הראשון צויתיו מצוה אחת כדי שיקיימנה והשויתיו למלאכי השרת שנאמר 'הן האדם היה כאחד ממנו', אלו שהן עושין ומקיימין תרי"ג מצות... אינו דין שיהיו הן חיין וקיימין לעולם?! ...כיון שאמרו 'אלה אלהיך ישראל' בא מות עליהן. אמר הקב"ה בשיטתו של אדם הראשון הלכתם שלא עמד בנסיונו ג' שעות ובתשע שעות נקנסה עליו מיתה 'אני אמרתי אלהים אתם' והלכתם אחר מדותיו של אדם הראשון 'אכן כאדם תמותון' (שמות רבה לב, א) [2]

חז"ל מגלים לנו שבמעמד הר סיני עם ישראל היו במדרגת אדם הראשון לפני החטא, ולאחר חטאם היו כאדם הראשון לאחר חטאו.

בעניין חטא אדם הראשון מובא במדרש (תנחומא, פרשת וישב, ד) משל: אדם אחד רצה לגרש את אשתו. אותו אדם כתב גט, נכנס לביתו, וחיפש סיבה לתת לאשתו את הגט. והנה עלה במוחו רעיון: האיש אמר לאשתו שתמזוג לו כוס לשתות. האשה מזגה לו ומיד נתן לה את הגט. שאלה האשה מה פשעי שאתה נותן לי גט? ענה לה האיש: משום שמזגת לי כוס פושרת. אמרה האשה הרי ידעת מראש שאני אמזוג לך כוס פושרת, שהרי כתבת כבר גט והבאת אותו איתך!

אומר המדרש: "אף כך אמר אדם לפני הקב"ה, ריבונו של עולם עד שלא בראת עולמך... היתה תורה אצלך... וכתיב בה 'זאת התורה אדם כי ימות באהל' (במדבר יט) אלולי שהתקנת מות לבריות היית כותב בה כך?! אלא באת לתלות בי את העלילה! הוי 'נורא עלילה על בני אדם' ".

על פי מה שכתבנו במאמר על חטא אדם הראשון, היתה סיבה מעם האלוקים לכך שהאדם יחטא. האדם בתחילת ברייתו היה בדרגה גבוהה מאוד, אך דרגה זו לא יכלה להתקיים לעד. האדם נוצר במדריגה גבוהה רק על מנת שמעלתו תהיה טמונה בו בכח, ותוכל להתגלות בהמשך בפועל. האדם לעמל יולד ולא ייתכן שיקבל את כל השכר והמעלות הגדולות ללא מאמץ והשתדלות. על כן האדם היה צריך לאכול מעץ הדעת, ולרדת ממדרגתו על מנת שמעלותיו יגיעו לו על ידי מאמץ והשתדלות, וכדברי ה' אל האדם "בזיעת אפיך תאכל לחם". משום כך ה' שלח את הנחש ואת האשה על מנת שיפתו את האדם לחטוא.

מדברי חז"ל אנו לומדים שגם בחטא העגל ה' גרם לעם ישראל לפיתוי על מנת שיחטאו:

"כך אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די - הוא גרם שעשו את העגל... משל, לאדם אחד שהיה לו בן, הרחיצו וסכו, והאכילו והשקהו, ותלה לו כיס על צוארו, והושיבו על פתח של זונות, מה יעשה אותו הבן שלא יחטא?... מנין שחזר הקב"ה והודה לו למשה - שנאמר: וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל" (ברכות לב ע"א)[3].

על פי דברים אלו ניתן להבין שחטאם של עם ישראל היה דווקא בגלל המדרגה הגבוהה שהיו בה. החטא בא להוכיח לעם ישראל שהם "בני אדם" ואינם מתאימים לדרגה זו:

"כי הלוחות הראשונות לא היו ראויים לפי העולם הזה... שאם היו המקבלים במדרגת המלאכים, אז היו ראוים אל הלוחות... למה היו ישראל דומים, לאדם הראשון. כי באמת קודם שחטא האדם... לא היה אותה מדרגה שיהיה בגן עדן ראויה לעולם הזה... וכך ישראל קודם שחטאו... ומצד הזה נתן השם יתברך אל ישראל לוחות... עד אחר שחטאו, והיה מדרגת ישראל כאשר ראוי לפי המציאות אשר ראוי לעולם הזה" (מהר"ל, תפארת ישראל, פרק לה)[4].

נראה שמשום כך כבר בסוף פרשת משפטים עם ישראל מתבשרים שהם ילכו אחרי מלאך. עם ישראל התבשרו מראש על כך שהם עתידים לחטוא, לרמוז להם שאינם יכולים להשאר בדרגתם הגבוהה. לאחר חטא העגל עם ישראל נדרשים להתאמץ על מנת להגיע בעצמם למדרגה שהיו בה. מסיבה זו עם ישראל מצטווים מראש על מחצית השקל, לרמוז להם שהם צריכים להתאמץ ולהשקיע מעצמם על מנת לעבוד את ה', כיון שלא תישאר להם מדרגתם הגבוהה לעד.

ניתן לבאר זאת על פי דבריו הנפלאים של ה"בית הלוי" (שו"ת בית הלוי, דרושים, דרוש יח). על פי דבריו מעלת הלוחות ראשונים היתה שכל התורה שבעל פה הייתה כתובה בהם. כמו כן לולא שבירת הלוחות, התורה לא היתה משתכחת מעם ישראל (עירובין נד ע"א). בעקבות חטא העגל, ושבירת הלוחות עם ישראל הוצרכו להתייגע ולהתאמץ בלימוד תורה שבעל פה ובזכירת פרטי התורה.

אך, אומר הבית הלוי, שע"י כך שעם ישראל צריכים להתייגע בלימוד התורה הם התעלו במעלה גדולה יותר. אם עם ישראל היו מקבלים את הלוחות הראשונים, לא הייתה להם שייכות עצמית בתורה, אלא הם היו כתשמיש קדושה של התורה, "אבל אח"כ דניתן להם התורה שבע"פ נמצא דישראל הם בבחינת קלף של תושבע"פ וכמאמר הכתוב 'כתבם על לוח לבך' וכמו שהקלף של ס"ת הוא עצם הקדושה ולא תשמיש, דהקלף והכתב שכתוב בו שניהם ביחד הם ספר תורה כמו כן התורה וישראל כולא חד הוא"[5], [6].

על ידי העמל והיגיעה כל אחד מעם ישראל קונה את חלקו בתורה "כל אחד ואחד זוכה בה לפי מדרגתו ולפי יגיעתו בתורה הקדושה" (בית הלוי שם) והתורה נהפכת להיות חלק ממנו. מכאן אנו לומדים על חשיבות העמל והיגיעה בתורה על מנת שהתורה תחקק בליבנו ותהיה חלק מאתנו.

___________________

[1] באופן דומה כתוב במדרש (במדבר רבה ז, ד): "אמרו רבותינו אחר מ' יום שקבלו ישראל את התורה עשו ישראל את העגל מנין שכן אתה מוצא שהאלהים רמז למשה על כך אמר לו האלהים משה אין את רואה לישראל היכן הם עומדים ואומרים (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע חייך בכזבים הם עומדים אינם משלמים לי אלא מ' יום שנאמר 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים' וגו' חסר מקרא כלום לי למ"ד שלשים יו"ד עשרה הרי מ'...
[2] כמו כן מובא במדרשים: " 'אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם'- כמלאכי השרת שאין מתים... 'אכן כאדם תמותון'- כאדם הראשון שצויתי אותו מצוה אחת שיעשה אותה ויהיה חי וקיים לעולם... והוא חבל מעשיו ויבטל גזירתי ואכל מן האילן ואמרתי לו כי עפר אתה אף אתם 'אני אמרתי אלהים אתם' חבלתם עצמכם כאדם [שחטאתם בעגל]- 'אכן כאדם תמותון' (במדבר רבה טז, כד). "ביום הששי בראת אדם, והתקנתו והכנסתו לגן עדן, וכנגדו עשינו והתקנו לפניך את אהרן כהן גדול, ונכנס לאוהל מועד, וגדולת אהרן יותר גדולה מגדולת אדם הראשון, שאדם הראשון כיון שעבר עבירה... והוא אכל, ונטרד מגן עדן, אבל אהרן כיון שבא לידי סרחון [-בחטא העגל], נתרצה לו הקב"ה, ונכנס ושימש באוהל מועד, וכפר על בני ישראל" (מדרש אגדה (בובר) לפרשת פקודי) וכן מובא בגמרא (שבת קמו ע"א) "שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן".
[3] מקורות נוספים לכך שה' גרם לעם ישראל לחטוא: "שהסיטן הקדוש ברוך הוא וקרא אותן אלהות שנאמר 'אני אמרתי אלהים אתם' וגו' (תהלים פב) אחר כל השבח הזה... הן הניחו דעתו של הקב"ה ואמרו לעגל 'אלה אלהיך ישראל' (שמות לב) בשביל כן... 'אכן כאדם תמותון' (תהלים פב)" (ויקרא רבה פרשת שמיני); "בשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל: לסוף ארבעים יום, בתחלת שש, אני בא. לסוף ארבעים יום בא שטן ועירבב את העולם, אמר להן: משה רבכם היכן הוא? אמרו לו: עלה למרום. אמר להן: באו שש - ולא השגיחו עליו. מת - ולא השגיחו עליו. הראה להן דמות מטתו. והיינו דקאמרי ליה לאהרן כי זה משה האיש וגו' " (שבת פט ע"א). וכן מצינו לגבי אליהו בהר הכרמל: "ואמר רבי אלעזר: אליהו הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר: ואתה הסבת את לבם אחרנית. אמר רבי שמואל בר רבי יצחק: מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו לאליהו – דכתיב 'ואשר הרעותי' " (ברכות לא ע"ב).וכך כתב האלשיך בביאור העניין: "כי סמאל, הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות, שם פניו להטעות בכל מאמצי כח זה פעמים: אחד באדם הראשון, שני בעגל. והוא, כי כאשר... היה יציר כפיו יתברך זך ובהיר ראוי להשראת שכינה ולהשתעשע אתו יתברך בגן עדן וללמוד ממנו כתלמיד לפני רבו כאשר עתידים ישראל להיות אחר התחיה... ואילו היה הדבר נמשך כך לא היתה תקומה בסמאל שלא ישלוט באדם. על כן השתדל בכל מאמצי כח... ולא מצא עזר כנגדו סרסור לעשות מעשהו כי אם את הנחש, ועל ידו עשה והצליח, שהלך והטיל זוהמת כח סמאל על חוה... וגם היא פתתה את האדם, ושלט גם בו בהעוותו עכירות ונתעכר חומרו... והנה ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן (שבת קמו ב), והגיעו להשיג בחיים חייתם מעין הטוב המקווה במעמד הר סיני. ומה גם שהיה עתיד להשתלם על ידי הלוחות כי בהם יהיו בני חורין ממלאך המות שלא יצטרכו למות להשיג האושר. ועל כן בראות סמאל כי לא נעשתה עצתו אשר יעץ באדם... על כן כפעם בפעם התגבר בכל עוז להחטיא את ישראל. וכאשר באדם ביקש לו סרסור להתלבש בו ולפעול על ידו הוא הנחש, גם עתה מצא און לו הוא הערב רב, ועל ידו עשה והצליח"...
[4] נראה להביא לכך סיוע מדברי המדרש " (ילקוט שמעוני שמות רמז שצז) "שאלו את רבן יוחנן בן זכאי מפני מה לוחות הראשונות מעשה שמים והשניות מעשה אדם אמר לו אומר לכם למה הדבר דומה למלך שנשא אשה והנייר והלבלר משלו עטרה משלו והכניסה לתוך ביתו ראה אותה המלך שוחקת עם עבד אחד משלו קצף עליה והוציאה, בא שושבינה אצלו אמר לו מרי אין אתה יודע מהיכן נטלת אותה לא מבין העבדים גידולה וכיון שגדלה ביניהן לבה גס בהן, א"ל המלך ומה אתה מבקש שאתרצה לה הבא הנייר והלבלר משלך והרי כתב ידי, כך אמר משה להקב"ה כשעשו ישראל אותו מעשה אין אתה יודע מאיזה מקום הוצאת אותם ממקום ע"ז אמר לו הקדוש ברוך הוא ומה אתה מבקש שאתרצה להם הבא הלוחות משלך והרי כתב ידי".
[5] נראה להביא ראיה לענין זה מדברי המדרש המספר על משה רבינו (שמות רבה): "התחיל מצטער על שבור הלוחות ואמר לו הקדוש ברוך הוא אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות, הדא הוא דכתיב (איוב יא) ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה".
[6] על פי זה ניתן אולי להבין את דברי הגמרא במסכת ע"ז דף ה ע"א בשם ריש לקיש שיש לנו להחזיק טובה לאבותינו כיון שאם הם לא היו חוטאים היינו "כאילו לא באנו לעולם" וכדברי ר' יוסי שעם ישראל קיבלו את התורה על מנת "שלא יהא מלאך המות שולט בהן", ורק לאחר חטאם נגזרה עליהם מיתה כאדם הראשון. על פי דברינו, ביאור הדברים הוא שאם אבותינו לא היו חוטאים לא היתה בנו תועלת כיון שלא היה לנו מה להוסיף ולחדש בעולם וכאילו לא באנו לעולם, אך בגלל החטא יש לכל אחד מעם ישראל משמעות.

השפעה נוספת של חטא העגל היא זוהמת הנחש שנכנסה באדם הראשון ובעם ישראל לאחר חטאם. הגמרא במסכת שבת (קמו ע"א) אומרת: "שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן" ובזוהר (כרך א, פרשת בראשית, דף נב ע"ב) מבואר שלאחר חטא העגל נמשכה עליהם שוב זוהמת הנחש. וכך לשון הזוהר:

"עד אשר לא חטאו ישראל בשעה שעמדו ישראל על הר סיני עברה מהם הזוהמא של אותו נחש שהרי אז היה ביטול היצר... ואז התאחדו בעץ החיים... אז היו יודעים ורואים מראות עליונים, והוארו עיניהם ושמחו לדעת ולשמוע, ואז חגר להם הקב"ה חגורות של אותיות של שמו הקדוש שלא יוכל לשלוט עליהם אותו נחש, ולא יטמא אותם כבראשונה. כיון שחטאו בעגל עברו מהם כל אותם דרגות ואורות עליונים ועברו מהם אותם חגורות מזוינות שהתעטרו משם העליון הקדוש והמשיכו עליהם נחש רע כבתחילה וגרמו מות לכל העולם" (זוהר בתרגום לעברית)

במורה נבוכים (ג, יז-יח) מבואר שהשגחת ה' על האדם היא לפי דרגתו הרוחנית, אם הוא צדיק יש עליו השגחה גדולה יותר עד ש"לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו" (איוב לו, ז) ואם הוא רשע יש עליו השגחה כמו על בהמה "וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם כְּרֶמֶשׂ לֹא מֹשֵׁל בּוֹ" (חבקוק א, יד). הדבר מתבטא בכל מיני סכנות שמזדמנות לאדם ואם אין לו מספיק זכויות הוא עלול להיות "משולח ונעזב למקרים" (כלומר לחוקי הטבע) כי ה' יסתיר ממנו את פניו. כאשר שם ה' נקרא על האדם ממילא הוא מושגח על ידי ה' מכיון שהבריות מפחדות ממנו כמו שכתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". חוכמת אדם מאירה פניו ורואים עליו את צלם האלוקים שבו.

ממילא נראה שאותה זוהמת נחש היא היצר הרע המנסה להשכיח ממנו את שם ה' ולחבר אותנו לחיי העולם הגשמי החומרי שהמות שולט בו.

עניין זה מבואר בפסוקים המופיעים לאחר חטא העגל (שמות לג, ד-ו):

"וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ: וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב"

בעקבות חטא העגל עם ישראל הוצרכו להסיר את "עדים", הוא הבגד הנאה שניתן להם מהר חורב. מה הוא אותו "עדי"? הגמרא במסכת שבת (פח ע"א) אומרת:

"דרש רבי סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. וכיון שחטאו ישראל, ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה, ופירקום. שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב".

במדרש רבה (שמות מה, ב) מובאות מספר דעות ביחס לאותו "עדי":

"ר' חנין דציפורין אמר: עטרה שנתן בראשם... ור"ש בן יוחאי אומר: [כלי זיין (- כלי נשק) שנתן להם הקב"ה ושם המפורש חקוק עליו. רב הונא אמר:[1]] זינאות (-חגורות) שחגר להם, ור' סימי אמר: פורפראות (בגדי מלכות) וכו הוא אומר (דברים כו) 'את ה' האמרת היום... וה' האמירך היום' ".

הבגדים והלבושים האלו מסמלים את חשיבותם של עם ישראל במעמד הר סיני כאשר היו בני חורין משעבוד המצרים וממלאך המוות. החירות ממלאך המוות הגיעה על ידי שם המפורש אשר היה על עם ישראל ועל ידי הבגדים המסמלים לבושים נאים של הנפש, בגדי המקיימים מצוות ה'[2]:

"כי בני אדם, המלאכים ואורות שנעשים מן המצות אשר עשו, הן הם עטרות שיתעטרו בהן. כי הנה הנם שלהם קנין כספם, כי נלחמו וכבשו את יצרם" (אלשיך שמות יט, ו).

"המצות שבני אדם עושים הם המלבושים, כידוע ליודעי חן. וזהו פירוש הכתוב 'את ה' אמרת היום' שעשית לו מלבוש רוחני (ופירוש האמרת לשון בגד) על ידי עשיית המצוות, וגם ה' יתברך האמירך היום ועשה לך מלבוש רוחני גם כן" (עץ יוסף על דברי המדרש).

מעלות ולבושים אלו ניטלו מעם ישראל משום שהם נשארו ערומים מן המצוות וממילא מלאך המוות יכול לשלוט בהם מעתה[3].

אמנם אותם כתרים וכלי נשק עתידים לחזור לעם ישראל:

"אמר ריש לקיש: עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לנו, שנאמר ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם - שמחה שמעולם על ראשם" (גמרא שבת שם).

"אמר לו הקדוש ברוך הוא משה עתיד אני ליתן להם לישראל אותו זיין שניטל מהם בחורב... שנאמר 'חי אני נאם ה' כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה' (ישעיה מט, יח)" (ספרי, פרשת וזאת הברכה פיסקא שנו).

על ידי העמל וההזדככות, האדם יכול להסיר מעליו את אותה זוהמת הנחש וללבוש עטרות ובגדי מלכות של ה'[4]. לכן עלינו להזדכך ולהיטהר עצמנו ועל ידי כך נוכל להתחבר לה' מקור החיים.

_________________________

[1] הוגה ע"פ דברי העץ יוסף שכך הוא במקורות האחרים שמדרש זה מופיע.

[2] עיין עוד מה שכתבנו בזה במאמר לפרשת תצוה.

[3] נצטט כאן את לשון הפרקי דר' אליעזר (פרק מז) ששם מבואר כל העניין הזה: "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ אוֹמֵר כְּשֶׁיָּרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן תּוֹרָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, יָרְדוּ עִמּוֹ שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל, וּבְיָדָם זֵינוֹת וַעֲטָרוֹת, וְעִטְּרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכֶתֶר שֵׁם הַמְפֹרָשׁ. כָּל אוֹתָן הַיָּמִים עַד שֶׁלֹּא עָשׂוּ אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה, הָיוּ טוֹבִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְלֹא מָשַׁל בָּהֶם מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְלֹא הָיוּ יוֹצְאִין לְנִקְבֵיהֶם כִּבְנֵי אָדָם. כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה כָּעַס עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לָהֶם, סָבוּר הָיִיתִי שֶׁתִּהְיוּ לְפָנַי כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים פב, ו] אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם. וְעַכְשָׁו אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן [שם ז]: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל זְמַן שֶׁאָדָם לוֹבֵשׁ בִּגְדֵי תִפְאַרְתּוֹ, הוּא יָפֶה בְמַרְאֵהוּ וּבִכְבוֹדוֹ וּבִיקָרוֹ, כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהָיוּ לוֹבְשִׁין אוֹתוֹ הַשֵּׁם הָיוּ טוֹבִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה, כָּעַס עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לָהֶם הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָךְ [שמות לג, ה]. וּבְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה יָרְדוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שִׁשִּׁים רִבּוֹא כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל, וְנָטְלוּ מֵהֶם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶׁנָּתְנוּ לָהֶם, וְנִמְצְאוּ עֲרֻמִּים שֶׁלֹּא כִרְצוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ו] וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִנַּצְלוּ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וַיִּתְנַצְּלוּ, בְּעַל כָּרְחָם".

[4] אכן בגמרא במסכת שבת קמה ע"ב ר' חייא בר אבא הקשה מפני מה הגויים מזוהמים? ועל כך ענה ר' יוחנן שישראל במעמד הר סיני פסקה זוהמתם, אך הגויים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתם, ואם כן משמע שהזוהמה פסקה לפחות באופן חלקי מעם ישראל ועל ידי קיום המצוות ניתן להזדכך מאותה זוהמה.