מתיקות ועריבות טוב התורה

לאנשים רבים קשה ללמוד תורה. פעמים רבות הקושי נעוץ בכך שהלומדים לא מרגישים הנאה מהלימוד. אך גם לאנשים המורגלים בלימוד קשה לפעמים ללמוד חלקים מסוימים בתורה מכיון שהם קשים או שנראים להם כנושאים שאינם מעניינים. רבים מתקשים בלימוד חלקים מסוימים מהתנ"ך, ולרבים קשה הלימוד במסכתות מסדר קודשים וטהרות העוסקות בנושאים קשים להבנה, ועם פרטים רבים[1]. מה אם כן עושים כדי להתגבר על הקושי בלימוד התורה?

שֶׁמֶן לַמָּאֹר

המדרשים בתחילת פרשת תצוה מרבים לדבר על כך שהתורה נמשלה לשמן המביא אור לעולם. כאשר יש לנר ה'- נשמת אדם מספיק שמן היא יכולה לבעור, להתעלות ולהאיר לעולם. לשם כך יש צורך בשמן זך של תורה לשמה כדי שההדלקה תהיה הטובה ביותר. ננסה לתת כמה עצות כיצד לזכות לשמן ששון ע"מ לדלוק ולהתלהב מהלימוד אפילו כאשר יש בו קושי או שאינו נראה מעניין.

1. אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'

ראשית יש להקדים שאנו חייבים ללמוד את התורה בגלל שכך רצון ה'. אנו צריכים תמיד לזכור את מעלתה הגדולה של תורת ה'- שאנו זוכים ללומדה. כיון שכל התורה ניתנה לנו משמים ממילא יש ללמוד כל חלק וחלק בתורה. מי שמבין את מעלתה של התורה ממילא גם אוהב אותה וכמו שאמר דוד: "צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד- וְעַבְדְּךָ אֲהֵבָהּ" (תהלים קיט, קמ).

2. א. טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ

בנוסף, נראה שעיקר המצוה של לימוד תורה היא ע"י עמל וכך היא דרכה של תורה וא"כ אדרבה יש עניין לעמול בלימוד אפילו שיש בכך קושי. העמל ומסירות הנפש על התורה מראים על האהבה הגדולה שלנו לה' (כמו שמבואר במדרש תנחומא פרשת נח). אך מי שעמל בלימוד עד שהוא מבין את הדברים על בורים (ובפרט אם אלו דברים קשים) בסוף יש לו הנאה מהתקדמותו ועל שהצליח להוציא דבש מסלע ושמן מחלמיש צור.

ב. מַה נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ מִדְּבַשׁ לְפִי

באמת יש עניין מיוחד להנות מהלימוד עד כדי כך שכתב הלבוש (או"ח מז, א) "...יברך ברכת התורה. ומאד מאד צריך האדם ליזהר בה, להראות שהתורה היא חשובה בעיניו ונהנה ממנה כמו שמברך על כל הנאותיו... " וכתב האדמו"ר מסוכוטשו"ב בהקדמה לאגלי טל: "עיקר מצות לימוד התורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו ואז דברי תורה נבלעין בדמו... ונעשה דבוק לתורה... ומודינא דהלומד לא לשם מצות הלימוד רק מחמת שיש לו תענוג בלימודו הרי זה נקרא לימוד שלא לשמה... אבל הלומד לשם מצוה ומתענג בלימודו הרי זה לימוד לשמה וכולו קודש כי גם התענוג מצוה". ובחשוקי חמד (הקדמה למס' מכות) הביא את דברי הגר"א במשלי (א, כג): "בכל דבר שאדם עושה נותנים לו רוח ממרום והוא המסייע אותו... וזה הרוח אינו נח ושקט עד שעושה עוד דברים כאלה והוא נהנה מהם... ובודאי תהיה הנאת רוח התורה גדולה מכולם כי ת"ת כנגד כולם". וידועים דברי האור החיים על הפסוק "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ" (דברים כו, יא): "כאומרם ז"ל (ברכות ה ע"א) 'ואין טוב אלא תורה'- שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם".

אכן, בתחילת לימודו של אדם עליו לעמול, אך בסוף ההנאה תגיע מאליה והלימוד יכנס כשמן בעצמותיו. וכך מפורש במדרש (דברים רבה ז, ג) "מה השמן הזה תחלתו מר וסופו מתוק כך הן דברי תורה אדם מצטער בהן בתחלה ועושה בהן אחרית טובה". ובמדרש אגדה על הפרשה: "לפי שאין שמן זית יוצא אלא ע"י כתישה, כך אין דברי תורה מתקיימים אלא מתוך צער" (וכך ביארו הכלי יקר והפנים יפות את עניין מי מרה שהם כמשל על התורה ע"ש).

3. בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע

דבר נוסף וחשוב הקשור לעמל התורה הוא שיש ללמוד את הדברים ככתב חידה, כלומר לא להעזר מיד במפרשים אלא לאתגר את המוח ולנסות להבין לבד. כך יש ריוח כפול- גם אפשר להגיע להבנה יותר עמוקה וגם יש הנאה מכך שהצלחנו להבין לבד. בדרך זו נְכָוֵן לפעמים לפירוש אחר מרש"י ואז ננסה להבין למה רש"י לא פירש כך? ואולי יש מפרש אחר שפירש כך? וממילא הלימוד נהיה מחודד ומהנה יותר והיה טעמו כטעם לשד השמן. וכך כתב הרמב"ם בספר המצוות: "מצוה ג' היא שציוונו באהבתו יתעלה. וזה שנחשוב ונתבונן במצוותיו ומאמריו ופעולותיו עד שנשיגהו ונהנה בהשגתו תכלית ההנאה, וזאת היא האהבה המחויבת... הנה בארנו לך שבהתבוננות תעלה בידך ההשגה, ותגיע ההנאה, ותבא אהבה בהכרח" (דברי הרמב"ם בהקשר ההנאה מהלימוד ע"פ החשוקי חמד שם). וכך כתב רבינו אברהם מן ההר (נדרים מח ע"א): "מצות לימוד, עיקר הציווי הוא כדי לצייר האמת ולהתענג ולהנות במדע לשמח לבבו ושכלו, כדכתיב 'פקודי ה' ישרים משמחי לב'. הילכך לא שייך למימר במצות תלמוד דלא ניתן ליהנות, שעיקר מצוותו היא ההנאה והתענוג במה שמשיג ומבין בלימודו"..

4. כִּי תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ וְדַעַת- לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם

אדם צריך לפתח אצלו רצון לדעת ולהחכים וממילא כל דבר חכמה נהפך למעניין עבורו. וכן כתב הרד"ק: "כי טבע הנפש המשכלת שתתאוה אל החכמה כמו שהיה טבע הנפש הַמִּתְאַוָּה אל המאכל העָרֵב" (תהלים יט, יב). במיוחד כשמדובר בדברי ה', האדם צריך להשתוקק ולצפות להם וכמו שאמר דוד מספר פעמים במזמור קיט בתהלים " לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי". וכן אמר שלמה בחכמתו (משלי כא, כ): "אוֹצָר נֶחְמָד וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם..." וכן: "נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּס נֹפֶת וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה כָּל מַר מָתוֹק" (משלי כז, ז) דהיינו נפש שהיא שבעה ומלאה ואין לה השתוקקות ללמוד, אפילו הדברים המתוקים לא יערבו לה, אבל נפש רעבה וכמיהה ללמוד ממילא גם הדברים הנראים כקשים ומרים יערבו מאוד לחיכה.

5. שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב

אחת מהסיבות המרכזיות לכך שהדברים נראים לפעמים לא מעניינים היא משום ההרגשה שהם לא רלוונטיים בימינו. ההרגשה כך היא בעיקר בלימוד ענייני הקורבנות, עבודת ביהמ"ק וענייני טומאה וטהרה שאינם שייכים בזמן הזה. אך באמת דברים אלו מאוד רלוונטיים כמו שנאמר בהפטרה של פרשת תצוה: "צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו וְכָל צוּרֹתָו... הוֹדַע אוֹתָם וּכְתֹב לְעֵינֵיהֶם וְיִשְׁמְרוּ אֶת כָּל צוּרָתוֹ וְאֶת כָּל חֻקֹּתָיו וְעָשׂוּ אוֹתָם" (יחזקאל מג, יא) ודרשו חז"ל: "וכי יש צורת הבית עד עכשיו? אלא אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ואתם מתעסקים בו כאלו אתם בונין אותו" (ויק"ר ז, ג ועי' עוד בתנחומא צו, יד) וכן כל העוסק בקרבנות כאילו מקריבם ומתכפר לו, ולימודם מראה על ציפייה לגאולה ומקרב אותה (מנחות קי ע"א ועוד) וכך גם בשאר העניינים. ואף בלימוד עצמו יש להרגיש שמקיימים את הדברים בפועל[2]. "ולפיכך ראוי לאדם לעסוק בעניני הקרבנות ולהתבונן בהן, ואל יאמר שהם דברים שאין להן צורך היום כדרך שאומרים הרבה מבני אדם" (רמב"ם בסוף פירושו למסכת מנחות). וכתב הסמ"ג (הקדמה כללית לעשין) "ויש מהמון העם שאומרין מה לנו ולמצות סדר קדשים... שאין נוהגין בזמן הזה, אל יאמר אדם כן כי המצות אשר צוה אדון העולם יש לידע יסודותיהם אע"פ שאינם צריכין עתה" וביאר שם שיש במצוות שני חלקים: חלק השמירה וחלק העשייה. וחלק השמירה הוא בלב ושייך תמיד ונצטווינו בו בכל המצוות.

6. כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם

אחד הדברים החשובים שצריך לזכור, הוא שגם פרטים ודברים שאינם נראים לנו משמעותיים ומעניינים יש להם משמעות גדולה, וכמו שכתב הרמב"ם (מורה הנבוכים חלק ג פרק נ): "וממה שצריך שתדעהו, כי אין בחינת הספורים הנכתבים כבחינת הענינים הנראים, כי בענינים הנראים פרטים מביאים לדברים צריכים מאד א"א לזכרם מפני האריכות, וכשיתבונן האדם בספורים ההם יחשוב שיש בהם אריכות או כפל דברים, ואילו היה רואה מה שסופר היה יודע צורך מה שנאמר, ומפני זה כשתראה בתורה ספורים בזולת המצות, ותחשוב שהספור ההוא אין צורך לזכרו או שיש בו אריכות, אינו רק להיותך בלתי רואה הפרטים המביאים לזכור מה שנזכר, ומזה סדר זכר המסעות יראה מפשוטו של ענין שזכר מה שאין תועלת בו כלל, ומפני זאת המחשבה העולה על הלב אמר ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ע"פ ה', ומקום הצורך אליו גדול מאד... וכן כל ענין שיעלם ממך טעם זכרו יש לו סבה חזקה, והנהיג הענין כלו על העקר אשר העירונו ז"ל עליו 'כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם', ואם רֵק הוא- מכם הוא"[3]:

7. טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי

דבר נוסף וחשוב במיוחד הוא לכָוֵן היטב בברכת התורה במילים "והערב נא ה' א-להינו את דברי תורתך בפינו..." וכן בברכת אהבה רבה/ אהבת עולם ולבקש מה' להאיר עינינו בתורתו ולהצהיל פנינו משמן. בנוסף כדאי לקרוא, ללמוד ולהתבונן בפרק קיט בתהילים העוסק בשעשוע, ההנאה והצפיה לדברי ה' ובבקשה להדרכה נכונה בלימוד ובקיום המצוות וע"י כך אפשר להתעלות בלימוד התורה ולזכות להנאה גדולה ממנה.

__________________

[1] הזכרנו דווקא את התנ"ך ומסכתות הש"ס שהם המשנה והתלמוד כיון שכל אלו ניתנו למשה בסיני (ברכות ה ע"א; שמו"ר כי תשא מז, א ועוד) והם הבסיס לכל לימוד התורה (עי' בתפארת ישראל פרק נו). הרבה פעמים יש נטייה ללמוד יותר בספרים אחרים בגלל שזה נראה יותר קל ומהנה, אך יש לזכור שהספרים הנ"ל קודמים ויש להשקיע בהם יותר.

[2] ומצאתי במדרש: "כל המלמד בנו ספר בראשית מעלה עליו הכתוב כאילו נתעסק ביצירת העולם, וכל העוסק בספר אלה שמות כאילו עמד על הר סיני, וכל העוסק בספר ויקרא כאילו הקריב כל הקרבנות כולן, וכל העוסק בספר וידבר כאילו הוא נסע וחנה עם בני ישראל במדבר, וכל העוסק בספר ואלה הדברים כאילו קיים כל התורה כולה" (אוצר מדרשים, ארקים).

[3] כך מופיע במדרש "כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם"- אין לך בתורה אפלו אות אפלו תיבה ואין צריך לומר פסוק שאין לו כמה טעמים [וכמה ענינים עמוקים] שנאמר כי לא דבר רק הוא מכם ואם רק הוא מכם לפי שלא התבוננתם בו ופלפלתם בטעמו כהוגן: ובירושלמי שביעית פ"א ה"ה הגירסא היא "...ואם רק הוא מכם למה?- שאין אתם יגיעין בו".