צמאה נפשי

השיר "צמאה נפשי" התחבר ע"י ר' אברהם אבן עזרא ושמו חתום בראשי הבתים. במקור, פיוט זה נכתב כרשות לתפילת "נשמת כל חי" בשמיני עצרת. ביום זה מתחילים להזכיר "מוריד הגשם" ולכן רמז כאן לדמיון בין הצמאון למים לצמאון לאלקים. על הפס' "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאֱלֹקִים לְאֵל חָי" (תהילים מב, ג) פירש האבן עזרא: "המים ירוו האדם רגע ויחיה ותשוב נפשו אליו ולא כן הלחם, על כן דמה היכספו לבית השם כהיכסף הצמא על המים ובעבור כי חיי בני אדם תלויים במים". וכך בכל בית חתם במילה "חי" המסמלת את החיים התלויים במים.

"צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאֱלֹקִים לְאֵל חָי" (תהילים מב, ג), 'לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי'[1]

שבח לה' על גדולתו:

'אֵל אֶחָד/חַי בְּרָאָנִי'[2], וְאָמַר: " 'חַי אָנִי' (אמר שאחיה/ נשבע בלשון "חי אני"), "כִּי לֹא יִרְאַנִי, הָאָדָם וָחָי" (שמות לג, כ):

ה' בָּרָא הכֹּל בְּחָכְמָה, בְּעֵצָה וּבִמְזִמָּה, מְאֹד "נֶעֱלָמָה מרוב עומקה, מֵעֵינֵי כָּל חָי"[3]:

והוא "רָם עַל כָּל, ועל כל כְּבוֹדוֹ"[4], כָּל פֶּה יְחַוֶּה/יְחַו (יזכיר) הוֹדוֹ ותפארתו של ה', ויאמר: בָּרוּךְ "אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, נֶפֶשׁ כָּל חָי" (איוב יב, י)

בחירת עם ישראל:

ה' הִבְדִּיל נִינֵי תָם (צאצאי יעקב הנקרא "איש תם"), בשביל חֻקִּים לְהוֹרוֹתָם[5] (ללמדם חוקים-), "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם, הָאָדָם וָחָי בָּהֶם" (ויקרא יח, ה):

שפלות האדם לעומת הבורא:

'מִי זֶה יִצְטַדָּק'[6] לפני ה', הרי האדם נִמְשַׁל לְ"אָבָק דָּק" (ישעיה כט, ה),

אֶמֶת מה שכתוב "...כִּי לֹא יִצְדַּק, לְפָנֶיךָ כָּל חָי" (תהילים קמג, ב):

וגם 'בְּלֵב של האדם, היֵצֶר' (ע"פ בראשית ח, כא) חָשׁוּב (נחשב), 'כִּדְמוּת' "חֲמַת עַכְשׁוּב"[7] (כמו ארס חיה רעה הנקראת "עכשוב"), וְאֵיכָכָה "יָשׁוּב, הַבָּשָׂר הֶחָי"[8]: (ואיך יתרפא מנגעו וישוב בשרו כבראשונה להיות בשר חי):

ועונה המשורר: "הַנְּסוֹגִים מֵאַחֲרֵי ה' "(צפניה א, ו) 'אִם אָבוּ' (אם יאבו לשמוע (ע"פ ישעיה א, יט)), 'וּמִדַרְכָּם שָׁבוּ' (ישובו מדרכם הרעה (ע"פ יונה ג, י)), לפני מותם- "טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ" (בראשית יט, ד), בקבר שהוא "בֵּית מוֹעֵד (מזומן) לְכָל חָי" (איוב ל, כג).

הודאה לה' על טובותיו:

עַל הכּל 'אֲהוֹדֶךָ' אודה לך ( ע"פ תהלים כח, ז), וכָּל פֶּה תְּיַחֲדֶךָ (ייחד אותך, יאמר שאתה אחד), [/גי' אחרת: עַל כָּל חַסָדֶיךָ, תְּחַדֵּשׁ עֵדֶיךָ (תחדש את העדים שלך, כלומר את הטובות שיעידו על חסדיך)], שאתה "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חָי רָצוֹן" (תהילים קמה, טז)

בקשה על הגאולה:

זְכוֹר אַהֲבַת קְדוּמִים[9] (את אהבתך לאבותינו הקדומים), וְבזכותם הַחֲיֵה נִרְדָּמִים (-מתים), וְקַרֵב "הַיָּמִים[10], אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חָי"[11] קרב את הימים שהמשיח מזרעו של דוד בן ישי יחיה).

ה'- רְאֵה לִגְבֶרֶת אֱמֶת (-שרה), כיון ששִׁפְחָה (-הגר) נוֹאֶמֶת, "לֹא כִּי בְנֵךְ הַמֵּת (שאין לו המשך ותקוה), וּבְנִי הֶחָי" (המצליח וממשיך הדרך)" (מלכים א' ג, כב):

סגירת מעגל עם הפתיחה- כל הגוף מרנן לה':

אֶקּוֹד עַל אַפִּי (על פני), וְאֶפְרוֹשׁ לְךָ כַּפִּי, עֵת (כִּי) אֶפְתַּח פִּי, בְּאמירת "נִשְׁמַת כָּל חָי":

[שתי גירסאות אחרות לפני הבית האחרון:

הֲלֹא עם ישראל הם חֶלְקְךָ ונחלתך מֵרֹאשׁ (מקדם), לכן חָלָק[12] (יעקב- "איש חלק") דַּמּוֹ דְּרוֹשׁ, ושְׁפוֹךְ אַף וחימה[13] "עַל רֹאשׁ, הַשָׂעִיר (עשיו- "איש שעיר") הֶחָי[14]" (כלומר על ראש מלכות אדום שהם מזרע עשו והם חיים ומצליחים) לגירסה זו חתם את השם "עזרא" עם ה' בסוף.

אוּלַי עֵת בָּאָה, לְהָשִׁיב את עם ישראל שהוא נְשׂוּא חֲטָאָה (שה' נשא חטאו), אֶל בֵּיתְךָ (בית המקדש) "וְרָאָה עם ישראל, אֹתוֹ (את המקדש) וָחָי (וע"י כך יחיה וישוב כוחו אליו)" (במדבר כא, ח). וזה מעין הפתיחה- צמאה נפשי לאלקים לא-ל חי וסוף הפסוק "מתי אבוא ואראה פני אלקים"][15]

____________________________________

[1] נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי: (תהלים פד, ג) ופירש האבן עזרא: "נכספה - התאותה וכמעט כלתה מרוב התאוה... לבי - הוא השכל והדעת שהם בנשמה: ובשרי- הגוף. וה'שער'- הפה. פי' שער בשר הגוף המרנן, עם שכל מחשבת (הכל) [הלב], הוא הפה שהוא פתח הבשר, על כן 'ירננו' ".

[2] הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ... (מלאכי ב, י) ומכאן נראה כגי' "אחד".

[3] וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תָּבוֹא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה: וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה: (איוב כח, כ-כא) ואכן יש גי' קדומה "בעצה ובמזימה, ונעלמה מעיני כל חי".

[4] רָם עַל כָּל גּוֹיִם ה' עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ (תהלים קיג, ד).

[5] וִהְיִיתֶם לִי קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָֽאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָֽעַמִּים לִהְיוֹת לִֽי: (ויקרא כ, כו) וּֽלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֽוֹר: וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶֽׁה: (ויקרא י, י-יא).

[6] מִי יֹאמַר זִכִּיתִי לִבִּי טָהַרְתִּי מֵחַטָּאתִי (משלי פרק כ, ט); מָה אֱנוֹשׁ כִּי יִזְכֶּה וְכִי יִצְדַּק יְלוּד אִשָּׁה: (איוב טו, יד)

[7] שילוב של הפסוקים: חֲמַת לָמוֹ כִּדְמוּת חֲמַת נָחָשׁ כְּמוֹ פֶתֶן חֵרֵשׁ יַאְטֵם אָזְנוֹ: (תהילים נח, ה); שָׁנֲנוּ לְשׁוֹנָם כְּמוֹ נָחָשׁ, חֲמַת עַכְשׁוּב תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ סֶלָה: (שם קמ, ד) ופירש האבן עזרא: "עכשוב- שם חיה רעה נושכת" ויש שפירשו שהיא מין נחש.

[8] אוֹ כִי יָשׁוּב הַבָּשָׂר הַחַי וְנֶהְפַּךְ לְלָבָן וּבָא אֶל הַכֹּהֵֽן: (ויקרא יג, טז)

[9] ...זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה: (ירמיה ב, ב) זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם, גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ הַר צִיּוֹן זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ (תהילים עד, ב)

[10] ...דַּבֵּר אֲלֵיהֶם קָרְבוּ הַיָּמִים וּדְבַר כָּל חָזוֹן: (יחזקאל יב, כג)

[11] כִּי כָל הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חַי עַל הָאֲדָמָה לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ... (שמואל א' כ, לא)

[12] יש שניקדו "חֵלֶק" וזו ודאי טעות. אגב יש לציין שפעמים רבות הניקוד בספרים אינו נכון ומשבש את כל ההבנה ויש לשים לב לזה.

[13] שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ... (ירמיהו י, כה) וכעי"ז בתהלים עט, ו-ז.

[14] וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם...

[15] בסוף הפיוט יש מספר גרסאות שונות והבאנו רק את הגרסאות העקריות.