שביעי של פסח

מנהג ידוע הוא לומר את שירת הים בליל שביעי של פסח. יש הנוהגים לומר בחצות ויש המאחרים את השירה לשעות שלפנות בוקר. בזמן האחרון קמו עוררין כנגד המנהגים בטענה שקריעת הים כלל לא התרחשה בלילה, ואף אם נאמר שכן, השירה עצמה נאמרה ביום[1].

בפסוקים המתארים את קריעת ים סוף כתוב כך:

(יט) וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם: (כ) וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה: (כא) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם: (כב) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם: (כג) וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם כֹּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו אֶל תּוֹךְ הַיָּם: (כד) וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף ה' אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם: (כה) וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם: פ

(כו) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו: (כז) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם: (כח) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד: (כט) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם: (ל) וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם: (לא) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ: פ

לכאורה יש סתירה בין הפסוקים. בתחילה כתוב "ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה..." וא"כ כל הלילה נשבה הרוח ורק בבוקר נבקע הים. לעומת זאת בהמשך כתוב "ויהי באשמורת הבקר" ולכאורה הכוונה לחלק האחרון של הלילה לקראת הבוקר, וכן בהמשך "וישב הים לפנות בקר לאיתנו". על כן פירשו המפרשים שהים נקרע בתחילת הבקר או במהלך היום (ולפי"ז אשמורת הבקר היא חלק מהיום ולפנות בקר זה כשפנה הבקר או כפירושים השונים שהובאו בפרשנים).

ברור שפירושים אלו אינם פשוטו של מקרא ויש בהם הרבה מן הדוחק בלשון. המעיין בפרשנים הבסיסיים כרש"י, ראב"ע ורמב"ן לא ימצא רמז לפירושים אלו (אלא רק באב"ע הקצר בשם רס"ג) ונראה שפירשו כפשוטו. אדרבא רש"י כותב שאשמורת הבקר היא האשמורה אחרונה של הלילה. בדברי ראב"ע משמע שהים נקרע בלילה וכ"מ באלשיך ובמלבי"ם (שהוא כידוע פשטן). וכן בתרגומים (אונקלוס והמיוחס ליונתן) משמע ש"לפנות בקר" הוא בזמן הבקר וא"כ בזמן זה הים כבר חזר על המצרים. גם בחז"ל לא נמצאו פירושים כאלה שהים נקרא במהלך היום, ובמכילתא אשמורת הבקר היא זמן "האיר המזרח" (וכנראה שזו הגירסא הנכונה וכך מופיע גם בילקו"ש). מהמדרשים אף מוכח שהקריעה הייתה בלילה כפשוטו של מקרא ועם ישראל אמרו שירה בבקר לאחר טביעת המצרים וכך כתוב בשמות רבה:

"א"ר יוחנן בקשו המלאכים לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא באותו הלילה שעברו ישראל את הים ולא הניחן הקדוש ברוך הוא א"ל לגיונותי נתונין בצרה ואתם אומרים לפני שירה, הה"ד ולא קרב זה אל זה כל הלילה, כמה דתימא (ישעיה ו) וקרא זה אל זה ואמר, וכיון שיצאו ישראל מן הים באו המלאכים להקדים שירה לפני הקדוש ב"ה א"ל הקדוש ברוך הוא יקדמו בני תחלה הה"ד אז ישיר משה, אז שר לא נאמר אלא אז ישיר שהקב"ה אמר ישיר משה ובני ישראל תחלה"...

וכך מפורש בסדר עולם (פ"ח)" "אור שביעי ירדו לים, שנאמר ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה (שם /שמות/ יד כ), לשחרית עלו ישראל מן הים ונשקעו מצריים, ובאותה שעה אמרו ישראל שירה, שנאמר אז ישיר וגו' (שם /שמות/ טו א), ויום חמישי בשבת היה, והוא היה יום טוב אחרון של פסח".

גם המדרשים שמשמע מהם שאשמורת הבקר הכוונה לתחילת הבקר מסכימים לכך שהים נבקע בלילה (ובשכל טוב כתב שאשמורת הבקר זה בסוף משמרה שלישית. וכתוב עוד בשכל טוב "ובאשמורת הבקר השקיף הקדוש ברוך הוא למחנה מצרים בעמוד האש שלפני מחנה ישראל, ובעמוד הענן של אחריהם והממם, ומאתמול (=בתחילת הלילה) נבקע הים, וכל אותו הלילה הלכו בני ישראל בים עד הבקר, ומצרים אחריהם, ובבקר הממם וניערם" ולכאורה יש סתירה בדבריו שם. ונראה שהמקור היחיד בחז"ל הסובר שקריעת הים הייתה בלילה הוא באבות דר' נתן "וענני כבוד למעלה מהן שלא ישלוט בהן השמש").

אמנם לכאורה אין מקור לכך שהים נקרע בחצות וקשה גם הלשון "כל הלילה", ואפשר לבאר זאת בכמה דרכים:

1) בדרך כלל מבארים ע"פ דברי הפנים יפות: "ושמעתי מאבי מורי ז"ל בפסוק [יד, כא] ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וגו' ויבקעו המים, שאי אפשר לומר כפשוטו שלא היתה הבקיעה אלא בסוף הלילה, שהרי כתיב ויהי באשמורת הבקר וישקף ה' אל מחנה מצרים, ואשמורת הבקר הוא ג' שעות קודם היום, ופירש הוא ע"ד שאחז"ל במס' יומא [כ א] גבי תרומת הדשן דכתיב [ויקרא ו, ב] על מוקדה כל הלילה והרים חציו למוקדה וחציו להרמה, והכא נמי דכתיב רוח קדים עזה כל הלילה [וגו'] ויבקעו חציו לבקיעה שהיה באמצע הלילה, נמצא כיון שמחנה ישראל הלכו ערך ג' שעות נמצא באשמורת הבוקר כשיצאו ישראל מן הים נכנס פרעה בים והיינו דכתיב באשמורת הבוקר". כך באמת מסתבר לומר לדעת הפרשנים הרבים שקריעת הים הייתה בלילה, ועוד שלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש וכיון שהוצאנו את משמעות הכתוב מתחילת הלילה והעמדנו לפני אשמורת הבקר (לדעות אלו) יש להעמיד בזמן חצות.

2) באופן אחר נראה כעין פירוש ר"א בן הרמב"ם בשם סבו ר' מיימון שתהליך הבקיעה התרחש כל הלילה. ואכן ע"פ חז"ל בתחילה עם ישראל נכנסו לתוך המים עצמם לפני שהם נבקעו ממש וי"ל שלאט לאט הם התחילו להיבקע ועיקר הבקיעה היה בחצות שאז היה אפשר ממש לעבור ביבשה בתוך הים, ואחר כך הרוח המשיכה לנשוב כדי להשאיר את המים באותו מצב. ואף שכתוב "וישב הים לפנות בוקר" אפשר לבאר ש"כל הלילה" הכוונה לרובו ויש לפרש עוד כך: כתוב בשמות רבה: "ד"א וישובו המים אמר ר' יוחנן כיון שעלה אחרון שבישראל מן הים ירד לתוכו אחרון של מצרים, ורשב"ל אומר על אלו ואלו ננעל הים מד' רוחותיו, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא מה יעשו ישראל אמר לו אי אתה זקוק למה שאני עושה להם נס, באותה שעה שלח הקדוש ברוך הוא את ידו והעלן מן הים שנאמר (תהלים יח) ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים". כדברי ר' יוחנן מפרש הרשב"ם, אך האב"ע מפרש כעין דברי רשב"ל שבקריעת הים היה "פלא בתוך פלא" שבזמן שהמצרים טבעו, עדיין האחרונים מעם ישראל עברו בים, ופעלו שם 2 רוחות בו זמנית- 1) "וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם"- הרוח שייבשה את המים ויצרה חומות של מים קרושים משני צידי עם ישראל. 2) "נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם"- הרוח שהתחילה להמיס את החומות מהצד של הכניסה למים ועכשיו המצרים נסים לקראת אותו מקום והמים מתחילים לחזור עליהם משם[2] (ולכן כתוב בסוף השירה "כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם"). וכענין זה מפרשים גם הספורנו, האלשיך והמלבי"ם . ע"פ זה אכן הים המשיך בפעולת הבקיעה ("וברוח אפיך נערמו מים") עד הבוקר לבני ישראל הנותרים בים.

3) אפשרות אחרת יש לומר ע"פ המדרש (בתי מדרשות ח"ב חסרות ויתרות וכעי"ז באוצר מדרשים חסר ויתר): "מרכבות פרעה וחילו, מרכבת חסר ו' לפי שעברו בים כשש שעות בלילה[3] וכיון שעלה האחרון שבישראל מן הים ירד הראשון שבמצרים אל הים. וכן הוא אומר 'ויהי באשמורת הבקר וישקף ה' אל מחנה מצרים' ". ע"פ זה הים נקרע בתחילת הלילה ועם ישראל עברו בו שש שעות ולאחר מכן בחצות נכנסו המצרים. מסתבר לומר שבאותו זמן עם ישראל אמרו את השירה כשהם עלו מן הים והמצרים נכנסו לתוכו [אך יש מחלוקת לגבי הכניסה של המצרים לים כמובא לעיל].

לגבי זמן השירה אפשר ליישב עוד ע"פ המכילתא:

"ר' מאיר אומר ה' ילחם לכם אם כשתהיו עומדים ושותקין ה' ילחם לכם ק"ו כשתהיו נותנין לו שבח (=ה' ילחם לכם אפילו אם תחרישון). רבי אומר ה' ילחם לכם המקום יעשה לכם נסים וגבורות ואתם תהיו עומדין ושותקין (=ה' ילחם לכם ואתם תחרישון?!) אמרו ישראל למשה רבינו משה מה עלינו לעשות אמר להם אתם תהיו מפארים ומרוממים ונותנין שיר ושבח וגדולה ותפארת למי שהמלחמות שלו כענין שנאמר רוממות אל בגרונם (תהלים קמט ו) ואומר רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך (שם /תהלים/ נז ו) ואומר ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן (ישעיה כה א). באותה שעה פתחו ישראל פיהם ואמרו שירה- אשירה לה' כי גאה גאה" (וכ"כ בתרגום המיוחס ליונתן "...כִּתָּא דַהֲוָה אָמְרָה נְבַלְבְּלָא לְקוּבְלֵיהוֹן אָמַר לְהוֹן משֶׁה שְׁתּוּקוּ וְהָבוּ יְקָרָא וְתוּשְׁבַּחְתָּא וְרוֹמְמוּ לֶאֱלָהָכוֹן" וכעי"ז בתרגום ירושלמי).

א"כ ע"פ המכילתא עם ישראל אמרו את השירה עוד לפני ואולי גם תוך כדי שהים נבקע ואם נבאר כדברי הפנים יפות או כהסבר השני הכל אתי שפיר. ונראה עוד שלשון עתיד "אז ישיר" משמעותה כמו אצל איוב "ככה יעשה איוב כל הימים" וכך גם כאן הם אמרו שוב ושוב את השירה עד שנעשה הנס והמשיכו כל הזמן לאומרה ובזה מיושבים גם המנהגים לומר את השירה בשעות שלפני הבוקר (ולמנהגים אלו יש לומר עוד שאומרים את השירה בזמן אשמורת הבקר שאז ה' התחיל להיפרע מהמצרים).

רמזים לקריעת הים והשירה בחצות:

יש רמז לכך מהפס' "זה א-לי ואנהו" שמשמעותו גילוי השכינה המופלא שהיה באותו לילה עד שכאילו יכלו להצביע באצבע ולומר "זה א-לי" הלשון 'זה' נאמרה גם בלילה הראשון של החג "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה" ומובן שגם כאן העניין הוא גילוי השכינה שיש באותו לילה. וכתוב בגמ' במס' ברכות ט ע"א: "דתניא: ואכלו את הבשר בלילה הזה, רבי אלעזר בן עזריה אומר: נאמר כאן בלילה הזה ("ואכלו את הבשר בלילה הזה") ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה- מה להלן עד חצות, אף כאן עד חצות". וא"כ נראה שמהמילה "זה" רומזת לחצות ויש מכאן רמז שגילוי השכינה וזמן קריעת הים והשירה התרחש בחצות הלילה ממש. ובאמת גם בלילה הראשון אמרו את ההלל כשירה בזמן חצות לאחר אכילת קרבן הפסח וכמו שכתוב בילקוט שמעוני (תהלים רמז תתעב): "זה שאמר הכתוב אזכרה נגינתי בלילה, ר' יהודה בר' סימון אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע, מזכרת אני נסים שעשית עמי בלילה במצרים, והייתי מנגנת לך על אותם הנסים ואומרת שירים וזמרים בלילה, שנאמר 'השיר יהיה לכם כליל התקדש חג', ואימתי כשהרגת בכורי מצרים ויהי בחצי הלילה, שבאותו לילה נגאלנו והוצאתנו מעבדות לחירות, שהיינו עבדים לפרעה וגאלתנו ונעשינו לך עבדים, שנאמר הללויה הללו עבדי ה' ".

כך גם מה שכתוב "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". אומר על כך בעל ההגדה "יָכוֹל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ, תַּלְמוּד לוֹמַר "בַּיוֹם הַהוּא", אִי בַּיוֹם הַהוּא יָכוֹל מִבְּעוֹד יוֹם, תַּלְמוּד לוֹמַר "בַּעֲבוּר זֶה" - בַּעֲבוּר זֶה לֹא אָמַרְתִּי אֶלָא בְּשָׁעָה שֶׁיֵשׁ מַצָה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ". והקשה האור החיים א"כ למה נאמר "ביום ההוא"? ומתרץ באופן נפלא: "הודיע במתק לשון צדיק כי הלילה ההוא יום יקרא, לא לילה והוא אומרו (תהלים קל"ט) "ולילה כיום יאיר", ולא חש שתטעה לומר יום ממש ממה שגמר אומר בעבור זה שהוא בשעת מצה כו' כאומרם ז"ל". כלומר, ע"י גילוי השכינה שהיה בזמן זה, נחשב שזה יום ולא לילה. ונראה שלכן כתוב "זה" לרמוז לאותו גילוי שכינה שמצביעים עליו באצבע ועיקרו היה בחצות [וכעי"ז מצאתי במנחם ציון: "יכול מבעוד יום, שאל יאמר מיד בהאיר ה' פניו אליו להיות לו לאור יומם, רק שצריך התלמדות אצלו, בעבור זה, שהשי"ת נקרא זה א-לי, והיינו רק בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך"] אנו בעצם אומרים לבן שרק לאחר שעם ישראל עברו 'מצה' ו'מרור' והתגלתה השכינה בחצות הם יכלו להצביע ולומר שהכל היה לטובה (ע' פסחים נ ע"א).

מהזוהר נראה שחצות הלילה הוא זמן המתאים לגלוי שכינה והוא זמן לאמירת שירה: "בפלגות ליליא ממש קודשא בריך הוא אתער בגנתא דעדן ודינין דלתתא לא משתכחן וכל נימוסין דלעילא בליליא לא אשתכחו אלא בפלגות ליליא ממש מנלן מאברהם דכתיב ויחלק עליהם לילה, במצרים (שמות י"ב) ויהי בחצי הלילה ובאתרין סגיאין באורייתא הכי אשתכח, ודוד הוה ידע, (ומה) ומנא הוה ידע אלא הכי אמר סבא, דמלכותא דיליה בהאי (ליליא) תליא ועל דא קאים בההיא שעתא ואמר שירתא ולהכי קריה לקודשא בריך הוא חצות לילה ממש אקום להודות לך וגו' דהא כל דינין תליין מהכא ודינין דמלכותא מהכא משתכחין וההיא שעתא אתקטיר בה דוד וקם ואמר שירתא... והאי דקאמר חצות בגין דינקא בתרי גווני בדינא וחסד וודאי פלגותא קדמיתא דינא הוא דהא פלגותא אחרא נהירו אנפהא בסטרא דחסד ועל דא חצות לילה כתיב ודאי".

הלילה מסמל את הזמן של הגלות והצרות. זמן חצות הוא המעבר לחצי השני של הלילה שממנו והלאה יכולים רק לעלות וא"כ כבר בזמן זה מתחילה הישועה אף שהיא אינה עדיין שלימה. גם הים מסמל את האויבים (עי' תהלים יח וחז"ל דרשו מזמור זה על קריעת הים) ובקיעתו לשנים מסמלת את תחילת הישועה מהאויבים שיש עכשיו אפשרות לברוח מהם. לאומרים את השירה בשעות שלפני הבקר זה משום שאז מתחיל להאיר האור של הישועה ובהתאם לזה ה' עשה את המהומה אצל המצרים והים שב לפנות בקר לאיתנו כאשר המצרים נסים לקראתו.

מקור שראיתי למנהג אמירת השירה בשביעי של פסח:

כתוב בספר דברים (טז, ח) "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה". וכתוב בתרגום המיוחס ליונתן "בְּיוֹמָא קַמָּא תְקַרְבוּן יַת עוֹמְרָא וְתֵיכְלוּן פַּטִּירֵי מַעֲלַלְתָּא עַתִּיקָא וְשִׁתָּא יוֹמִין דְּאִשְׁתְּיָירוּ תְּהוֹן מַרְשַׁן לְמֵיכוֹל פַּטוּרֵי מַעֲלַלְתָּא חֲדַתָּא וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה הַהוּא תְּהוֹן כְּנִישִׁין בְּתוּשְׁבְּחָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן לָא תַעַבְדוּן עִיבִידְתָּא".

המילה "תושבחתא" פירושה שירה וא"כ מוכח שיש להתכנס באמירת השירה בשביעי של פסח.

לגבי שמיני עצרת לעומת זאת כתוב (ויקרא כג, לו) שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַה' בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: ומתרגם המיוחס ליונתן: "שִׁבְעָתֵי יוֹמִין תְּקַרְבוּן קוּרְבָּנָא לִשְׁמָא דַייָ כְּנִישִׁין תֶּהֱווֹן לְצַלָאָה קֳדָם יְיָ עַל מִטְרָא כָּל עִיבִידַת פּוּלְחָנָא לָא תַעַבְדוּן בְּיוֹמָא תְמִינָאָה מְאַרְעֵי קַדִישׁ יְהֵי לְכוֹן וְתִקְרְבוּן קוּרְבָּנָא קֳדָם יְיָ".

וכן בבמדבר (כט, לה) כתוב: "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ". ובתרגום המיוחס ליונתן: "בְּיוֹמָא תְמִינָאָה כְּנִישִׁין תֶּהֱווֹן בְּחֶדְוָא מִן מַטִילְכוֹן לְבָתֵּיכוֹן כְּנִישַׁת חֶדְוָא וְיוֹמָא טָבָא וְאִירוּעַ קַדִישׁ תֶּהֱוֵי לְכוֹן כָּל עִיבִידַת פּוּלְחָנָא לָא תַעַבְדוּן". וא"כ מודגש שהכינוס בשמיני עצרת הוא למטרה אחרת- להתפלל על הגשם או לשם שמחה[4] (בפעם השניה כתוב "לכם" ולכן פירש שהעצרת היא לשם שמחה- לצורככם) [המילה 'עצרת' כתובה רק בג' מקומות אלו]).

____________________________

[1] בעניין זה הרחיבו הרב יחיאל גולדהבר ('זמני קריעת הים והטבעת המצרים' -משולחנו של יחיאל גולדהבר פרשת בא תש"ע) והרב שמואל ישמח ('אמירת שירת הים ואמירת תיקון בליל שביעי של פסח' -ירחון האוצר ניסן תשע"ח) ומצאתי עוד סברות בזה בפורום אוצר החכמה.

[2] ידועים דברי הגר"א (וקדמו הכלי יקר) שבתחילה עברו המאמינים שבעם ישראל ולכן כתוב "בתוך הים ביבשה" שקודם נכנסו לים ורק אח"כ נעשה יבשה ועל האחרונים כתוב "ביבשה בתוך הים" ולכן רק אצלם כתוב "והמים להם חמה" בכתיב חסר שנתמלאו עליהם חימה (וכן מצאתי במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יד "אף הים נתמלא עליהן חמה ובקש לאבדן שלמעלה הוא אומ' חומה וכאן הוא אומ' חמה"). וע"פ פירוש האב"ע אפשר לומר שהכתיב החסר הורגש גם במציאות, שהרי אותם קטני אמנה היו האנשים אחרונים שעברו במים כשהם התחילו ליפול על המצרים, וא"כ הם נענשו שהחומה התחילה להיחסר מצד אחד ולהיות רק "חמה", וכך הם הרגישו באמת שהמים נתמלאו עליהם חימה ועוד רגע והם שוטפים גם אותם.

[3] אולי הרמז שהכוונה לשעות הוא מהפס' בשירת דבורה "מדוע בשש רכבו לבוא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו" ודרשו חז"ל (ב"ר ועוד) בשש- באו שש שעות ולא בא.

[4] מקור זה מצאתי בפורום אוצר החכמה, ושם הכותב הסתייג מזה כיון ששוררו ביום זה גם בשירת דוד המלך וא"כ עניין היום הוא אמירת שירות וכל השירות בכלל. ולא הבנתי דבריו שהרי בכל אופן ברור שעיקר העניין הוא משום שירת הים ואגב שירה זו שייכות ביום זה שאר השירות ומה שכתב שם שאין שייכות לשירת דוד עם שירת הים ולא חסרים תהילות דוד על קריעת הים גם אינו מובן שהרי שירה זו ע"פ חז"ל רומזת לקריעת ים סוף והמיוחד בה שגם היא שירה על עניין זה ולכן תקנו חז"ל לקוראה וברור שהיא טפלה לשירת הים ותהילות דוד אינן שייכות כאן כלל כיוון שקוראים את שירת דוד כהפטרה וזה שייך רק בנביא ולכן קוראים בשירה בשמואל כב ששם היא גם נכתבת כשירה ולא קוראים בתהילים יח. ואף שקוראים את השירה עצמה בתפילת שחרית היא אינה נאמרת ע"י כל הציבור (אלא רק בפסוקי דזמרה כמו שאומרים בכל השנה ואין בזה שום היכר לשביעי של פסח).