פיוטי ימים נוראים

"אוחילה לא-ל":

הפיוט אוחילה לא-ל הוא הקדמה של החזן לתפילתו, והיטיב לתאר האלשיך (דניאל ט, ג) את עניינה:

"בהראות פני אלקים להעתיר אליו וישמעהו, יעמוד מרעיד ואימתו יבעתהו מהכין לבו וְדַבֵּר דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו... על כן את הדבר הזה יעשה, כי טרם יענה, יחלה פני אל ויחנהו, יבינוֹ מה שיאמר, יורהו מה שידבר, ויתן לו מענה לשון בל יכשל בלשונו לדבר דבר שלא רצונו, ובגלל הדבר הזה סדרו קדמוננו ביום הזכרון בקשת אוחילה לאל... והן זאת היתה עם לבב אנשי כנה"ג, אשר למדונו להועיל להקדים בכל תפלה ותפלה פסוק ה' שפתי תפתח וכו', לבקש מאתו יתברך טרם נדבר יפתח שפתינו במענה לשון, וסדור דברים נאים ומתקבלים לפני אלוקי עוזנו" .

אוֹחִילָה[1] (אייחל ואצפה) לָאֵל, אֲחַלֶּה[2] פָנָיו (אבקש ואתחנן לפניו) אֶשְׁאֲלָה (אבקש) מִמֶּנּוּ[3] שיתן לי מַעֲנֵה לָשׁוֹן (שאתפלל כראוי ויתן בפי את המילים הנכונות) . אֲשֶׁר בִּקְהַל עָם[4] אני החזן אָשִׁירָה עֻזּוֹ[5] (כמו שכתוב "בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רָב הִנֵּה שְׂפָתַי לֹא אֶכְלָא..." (תהלים מ, י)), אַבִּיעָה[6] רְנָנוֹת[7] לה' בְּעַד מִפְעָלָיו (על הדברים שפעל ועשה[8]). "לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב (האדם מסדר דבריו בלבו), אך וּמֵה' מַעֲנֵה לָשׁוֹן (שיאמר את הדברים כראוי)" (משלי טז, א). לכן אני מבקש ממך: "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ" (תהלים נא, יז), "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי (הדברים שאמרתי) וְהֶגְיוֹן לִבִּי (ואפילו הדברים שחשבתי בלבי ולא הצלחתי לבטא בשפתי יהיו לרצון) לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי" (תהלים יט, טו).

"חמול על מעשיך":

הפיוט "חמול על מעשיך" נאמר בחזרת הש"ץ במוסף של ראש השנה ויום כיפור בתוך ברכת "אתה קדוש". הפיוט מבוסס על דברי מדרש תנחומא בתחילת פרשת קדושים:

"...באותה שעה הקב"ה נעשה גבוה בעולמו שנאמר: 'וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט' (ישעיהו ה, טז) מהו 'וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה'? -שהוא מתקדש בעולמו בצדקה שהוא מלמד על ישראל סניגוריא שנאמר: 'אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ' (שם סג, א) אמר הקב"ה לישראל, לעתיד אני מתקדש בכם שנאמר: 'כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי' (שם כט, כג) וכן הוא אומר 'יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר' (שם מט, ג). אתם מתקדשים בי ואני מתקדש בכם שנאמר: 'וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים' (ויקרא יא, מד; שם כ, ז)".

חֲמוֹל עַל מַעֲשֶׂיךָ (על ברואיך. כמו שכתוב "טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהלים קמה, ט)), וְתִשְׂמַח בְּמַעֲשֶׂיךָ (כמו שכתוב "יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו" (תהלים קד, לא)), וְיֹאמְרוּ לְךָ חוֹסֶיךָ (עם ישראל החוסים ובוטחים בך), בְּצַדֶּקְךָ עֲמוּסֶיךָ (בזמן שאתה מצדק ומלמד זכות על עם ישראל שנאמר עליהם "הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן הַנְּשֻׂאִים מִנִּי רָחַם" (ישעיהו מו, ד)), בזמן זה עם ישראל יאמרו לך קדושה: "תֻּקְדַּשׁ אָדוֹן עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ" וראוי להם להקדישך- כִּי את מַקְדִּישֶׁיךָ (ישראל) בִּקְדֻשָּׁתְךָ קִדַּשְׁתָּ, ונָאֶה לְקָדוֹשׁ (ה') פְּאֵר מִעם ישראל שהם קְּדוֹשִׁים (כמו שכתוב במדרש הנ"ל).

"תתן אחרית לעמך":

פיוט זה הוא בקשה הנאמרת לאחר סדר העבודה ביום כיפור, כחלק מבקשות נוספות הנאמרות שם על זמן הגאולה והשבת סדר העבודה למקומו. הפיוט מיוחס לרש"י או למישהו מבית מדרשו, אך יחוס זה אינו ברור. התפילה מסודרת לפי סדר תשר"ק: תתן, תשיב, תרומם תקומם וכו'. בכמה מחזורים המילים בפיוט מחולקות לקהל והחזן, ובסוף, החזן קורא בקול רם "תדרוש גאולה לגלותינו" והקהל והחזן ממשיכים ביחד "תגלה קץ" עד הסוף.

אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ:

תִּתֵּן אַחֲרִית לְעַמֶּךָ (כמו שכתוב: "ּאָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם ה'... לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה" (ירמיהו כט, יא)).

תָּשִׁיב מִקְדָּשׁ לְתוֹכֵנוּ (כמו שכתוב "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח) ובזמן הגאולה "וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם" (יחזקאל לז, כו)).

תְּרוֹמֵם הַר מְרוֹם הָרִים (כמו שכתוב: " וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם " (ישעיהו ב', ב)).

תְּקוֹמֵם את קֶרֶן עם ישראל (המסמלת חוזק) הגְּדוּעָה ("גָּדַע בָּחֳרִי אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל" (איכה ב, ג) וכתוב על זמן הגאולה: "יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ... וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ... לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (תהלים קמח, יג-יד)).

תַּצְהִיר מַחֲשַׁכֵּי אִוּוּי (תאיר את המקדש המכונה איווי^[9]. ועל זמן הגלות נאמר "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם" (איכה ג, ו)).

תְּפָאֵר את ירושלים שיושֶׁבֶת בָּדָד ("איכה ישבה בדד..." (איכה א, א)).

תַּעֲטֶה (תלבש, תעטוף) בָּהּ מְלוּכָה לְבַדֶּך ("וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא" (ישעיהו ב, יא וְיז)).

תָּסִיר חֶרְפָּה מֵעִיר ("ואין עיר אלא ירושלים" (כתובות קיא ע"ב). וכתוב על ירושלים "יְרוּשָׁלִַם וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכָל סְבִיבֹתֵינוּ" (דניאל ט, טז) ונאמר "וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ..." (ישעיהו כה, ח)).

תְּנַעֵר זֵדִים (תנער ותוציא את הרשעים, "לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה" (איוב לח, יג)) מִזְּבוּלֶךָ ("ואין זבול אלא ביהמ"ק, שנאמר 'בנה בניתי בית זבֻ‏‎ל לך' (מלכים א' ח, יג)" (ר"ה יז ע"א)).

תַּמְצִיא צְדָקָה לַעֲדָתֶךָ ("עשה עמנו צדקה וחסד").

תְּלַבֵּב אֶת רַעְיָתֶךָ (תחבב את עם ישראל שנמשלו בשיר השירים לרעייתך. והוא מלשון הפסוק: "לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה" (שיר השירים ד, ט) וזו לשון קִרבה וחיבה, מלשון לב (שבת נג ע"ב)).

תִּכְרת לָהּ בְּרִית חֲדָשָׁה (כמו שכתוב "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה... כִּי זֹאת הַבְּרִית... נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה... כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם ה' כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם, וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד" (ירמיהו לא, ל-לג))

תִּיקַר נַפְשָׁהּ בְּעֵינֶיךָ (תהיה מכובדת ויקרה נפשה של רעייתך בעיניך. והוא מלשון הפסוקים (שמואל א' כו, כא[10] ומלכים ב' א, יד[11])).

תְּטַהֲרֶנָּה בְּמַיִם טְהוֹרִים (כמו שכתוב: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם" (יחזקאל לו, כה)).

תַּחֲנֶה בְּעִיר חָנָה דָוִד (תשכון בירושלים שנאמר עליה "הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל קִרְיַת חָנָה דָוִד"... (ישעיהו פרק כט, א)).

תִּזְקֹף קוֹמַת עם ישראל המכונים תְּמָרָה (כמו שכתוב: "זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר" (שיר השירים ז, ח)).

תּוֹדִיעַ לַכּל אַהֲבָתֵנוּ (כמ"ש "וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם וְצֶאֱצָאֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעַמִּים כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה' " (ישעיהו סא, ט)).

תְּהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנוֹתֵינוּ (כמו שכתוב: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ").

תִּדְרשׁ (תבקש ותדאג) שתגיע הגְּאֻלָּה לְגָלוּתֵנוּ.

תְּגַלֶּה את זמן הקֵץ על מנת לִקְנוֹתֵנוּ שוב להיות עמך (כמ"ש "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ (מלבד גאולת מצרים) לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם..." (ישעיהו יא, יא))

תָּבוֹא מְהֵרָה על מנת לְרַחֲמֵנוּ ("וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ" (דברים ל, ג)) ויש גורסים "לְנַחֲמֵנוּ" (כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ (ישעיהו סו, יג)).

תַּאֲמִירֵנוּ (תבחרנו/תשבחנו) לְךָ וְנַאֲמִירְךָ לָנוּ (כמו שכתוב: "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים... וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה"...)

___________________

[1] חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ (איכה ג, כד).

[2] נראה שבמילה זו יש יותר להקפיד לבטא את האות ח' כראוי שלא יהיה כמחרף ומגדף.

[3] אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ... (תהלים כז, ד)

[4] וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ (תהלים קז, לב)

[5] וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ... (תהלים נט, יז)

[6] תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה כִּי תְלַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ (תהלים קיט, קעא)

[7] כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֶּל פִּי (תהלים סג, ו)

[8] כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה (משלי טז, ד)

[9] " 'אוה למושב לו'- נתאוה לישב בה ולשכן שכינתו בתוכה, שהרי נתאוה הקדוש ברוך הוא לשכון בתחתונים, לכך נאמר 'כי יד על כס י-ה', מן כס נחסר א' ומן י-ה נחסר ו-ה, הרי מן כס י-ה נחסר אוה, לפי שטיטוס החריב האיווי מה שאיוה למושב לו, וכתיב 'פה אשב כי איויתיה' " (פירושי סידור התפילה לרוקח [כו] יהי כבוד).

[10] וַיֹּאמֶר שָׁאוּל חָטָאתִי שׁוּב בְּנִי דָוִד כִּי לֹא אָרַע לְךָ עוֹד תַּחַת אֲשֶׁר יָקְרָה נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ הַיּוֹם הַזֶּה הִנֵּה הִסְכַּלְתִּי וָאֶשְׁגֶּה הַרְבֵּה מְאֹד:

[11] הִנֵּה יָרְדָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֶת שְׁנֵי שָׂרֵי הַחֲמִשִּׁים הָרִאשֹׁנִים וְאֶת חֲמִשֵּׁיהֶם וְעַתָּה תִּיקַר נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ: