שאלת גזירה ובחירה

מבוא

בפרשת משפטים מוזכר דין רוצח במזיד ובשגגה. מתוך דינים אלו עולה שאלה מעניינת בעניין ההשגחה והבחירה. מצד אחד אנו מאמינים בכך שה' משגיח על הנעשה בעולם, אך מצד שני אנו גם מאמינים בבחירה חופשית, והשאלה היא מה קורה כששני הדברים נפגשים? כשאדם אחד בוחר לפגוע באדם אחר האם זה אומר שכך נגזר עליו מלמעלה? האם כשאדם רצח מישהו אחר זה אומר שנגזר עליו למות? בדרך כלל רגילים לומר שכל מות ופגע קורה בגזירה אלוקית ואם אותו אדם לא היה נהרג ע"י אדם אחר הוא היה מת בדרך אחרת. מאידך, ברגע האמת כאשר יש רצח רגילים להאשים את הרוצח ולומר שזה לא היה צריך לקרות, וכן כאשר יש תאונה מצטערים על כך שהיה אפשר למנוע זאת. אז מה באמת הדבר הנכון?

"יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּ-הּ"- יסורים בגזירת ה'

כתוב בגמ' במסכת חולין (ז:) "ואמר ר' חנינא: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר: מה' מצעדי גבר כוננו, ואדם מה יבין דרכו". כלומר, האדם אפילו לא נפצע באצבעו[1] אא"כ גזרו מלמעלה שזה יקרה לו. עיקרון זה מפורש גם במו"נ (ג, יז): "שכל מה שיבא לאדם מן הרעות והמכות או ישיגם מן הטובות לאיש אחד או לקהל, הכל הוא על צד הדין, והיותו ראוי במשפט הישר אשר אין עול בו כלל, ואפילו אם נכנס קוץ ביד אדם והוציאו מיד לא היה רק על צד העונש לו". מצד שני נדרשים אנו להבין כיצד דברים אלו עולים בקנה אחד עם מקרים של רצח ומוות בטרם עת? על כך ננסה לעמוד בפסקאות הבאות.

לָמָּה תָמוּת בְּלֹא עִתֶּךָ- מוות בטרם עת

ראב"ע על הפסוק "אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא" (שמות כג, כו) מבאר שכל אדם נברא עם גוף שמסוגל לחיות זמן קצוב, ולאחר מכן הוא "פג תוקף". אך האם יכול להיות גם שימות לפני הזמן? על שאלה זו ענה דוד כאשר הייתה לו אפשרות להרוג את שאול ולא עשה זאת: "וַיֹּאמֶר דָּוִד חַי ה' כִּי אִם ה' יִגָּפֶנּוּ אוֹ יוֹמוֹ יָבוֹא וָמֵת אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה" (שמואל א' כו,י). הראשונים ביארו שבפסוק זה מופיעות שלוש סיבות למוות: 1) "ה' יגפנו"- מוות מוקדם ע"י עונש[2]. 2) "או יומו יבוא ומת"- מוות טבעי בזמנו. 3) "או במלחמה ירד ונספה"- מוות ע"י סיבה "מקרית". הכוזרי ( ה, כ) מונה סיבה נוספת- סיבה בחירית, כלומר שתלויה בבחירת האדם, אך כיון שאדם רגיל לא בוחר למות, דוד לא אמר את זה על שאול. אך הרלב"ג מונה את הסיבה הזאת כפירוש ל"במלחמה ירד ונספה" כלומר שנהרג ע"י בחירת אחרים לגרום לו למות.

לאחר שראינו שיכול להיות מוות בלא עת גם מסיבות "מקריות" או "בחיריות" יש להבין איך זה יתכן, האם זה לא סותר את ההשגחה של ה'?[3]

מוות מקרי- לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה

ההשקפה שאחזו בה הראשונים[4] בעניין ההשגחה היא שאמנם בני האדם מושגחים באופן פרטי, אך לבהמות יש רק השגחה כללית לקיום המין[5]. ההשגחה היא בעצם שמירה על כל אדם לפי מעשיו וקרבתו לה': אם הוא צדיק יש עליו השגחה יותר גדולה- "לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו" (איוב לו, ז) ואם הוא רשע יש עליו השגחה רק כמו על בהמה כמו שנאמר "וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם כְּרֶמֶשׂ לֹא מֹשֵׁל בּוֹ" (חבקוק א, יד)[6]. הדבר מתבטא בכל מיני סכנות שמזדמנות לאדם ואם אין לו מספיק זכויות הוא עלול להיות "משולח ונעזב למקרים" (כלומר לחוקי הטבע) כי ה' יסתיר ממנו את פניו. ולכן חז"ל הזהירו (שבת לב.) לא להיות במקום סכנה ששם השטן מקטרג והאדם נבדק אם יש לו מספיק זכויות כדי להינצל כמו שנאמר: "אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ: וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת"...

מוות בחירי- וַתִּבְחַר מַחֲנָק נַפְשִׁי

מות בחירי יכול להיות בשני דרכים: 1) ע"י בחירת האדם כגון שמאבד עצמו לדעת או שמסכן עצמו בכל מיני דרכים וכן כשאוכל אוכל לא בריא וכך מקצר את תוחלת החיים של גופו וגורם לעצמו למות בפשיעה[7]. 2) מות ע"י בחירת אדם אחר כמו שנאמר בפרשה " וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה", כלומר בניגוד לשוגג ש"הָאֱלֹקִים אִנָּה לְיָדוֹ", כאשר הורג במזיד אדם יכול להרוג אדם אחר שהיה צריך להמשיך לחיות (כך נראה מהאב"ע בפירוש הקצר לפסוקים אלו).

דבר זה קשה מאוד להבנה, וכמו שמובא במדרש (בראשית רבה) לגבי הריגת הבל על ידי קין: "אר"ש בן יוחאי קשה הדבר לאומרו, ואי אפשר לפה לפרשו, משל לשני אתליטין שהיו עומדין ומתגוששים לפני המלך אילו רצה המלך פירשן (הפרידן) ולא רצה המלך לפרשן, נתחזק אחד על חבירו והרגו, והיה מצווח ואמר מאן יבעי דיני קדם מלכא (מי יבקש דיני לפני המלך) כך 'קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה' "[8]. נראה שמצב כזה דומה למוות "מקרי" שה' מציל ממנו רק אדם שיש לו מספיק זכויות, ואין אנו יודעים חשבונותיו של ה' למה איפשר או לא איפשר להורגו.

מוות בגזירה מלמעלה- ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה

ע"פ האמור לעיל, ה' לפעמים מקצר את ימי האדם ע"י שנוגפו במחלה מסוימת, אך יתכן שה' ישתמש בסיבות המקריות כדי להמית בן אדם, ובכלל זה דבר שנגרם ע"י אדם אחר בשוגג "וְהָאֱלֹקִים אִנָּה לְיָדוֹ" וכן יתכן שיזמן מות מקרי ע"י שאדם לא עשה מעקה לגגו "כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ" וכמו שכתוב בגמ' הנ"ל: "ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית, שהרי לא נפל והכתוב קראו נופל. אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב"[9]. וכן יתכן שה' ישתמש במוות בחירי שאדם אחר בחר להרוג את אותו אדם, ועל כך כתב הרמב"ן (בראשית טו, יד): "ודע והבן כי האיש שנכתב ונחתם בראש השנה להריגה לא ינקה הליסטים ההורג אותו בעבור שעשה מה שנגזר עליו, הוּא רָשָׁע בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת, וְדָמוֹ מִיָּד הרוצח יבוקש". וא"כ גם כאשר יש מוות מקרי או בחירי יכול להיות שזה נגזר מלכתחילה מה'.

כִּי לְכָל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט

צריך לזכור שאף שיש אפשרות שאדם ימות קודם זמנו, זה משום שה' החליט לא להצילו, ובסופו של דבר עיקר הדין הוא למעלה וה' ישלם את דינו כראוי. ועל כגון זה נאמר: "אִם עֹשֶׁק רָשׁ, וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק תִּרְאֶה בַמְּדִינָה אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם" (קהלת ה, ז).

לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹקִים

הכוזרי (ה, כ) מיישב את הסתירה בין גזירה לבחירה, שגם הדברים שנעשים ע"י בחירה או מקרה מיוחסים אל ה' בדרך ההשתלשלות. כלומר ה' הוא סיבת הסיבות ובסופו של דבר הוא גרם לכל דבר והכל נעשה על ידו, גם אם לא באופן ישיר, אך עדיף לייחס את הכל ישירות לאלוקים וכ"ש את הדברים הגדולים כניצוח המלחמות וכיו"ב.

סוֹף דָּבָר

ע"פ כל האמור לעיל, נמצא שאכן יכול להיות שאדם ימות לפני זמנו. במקרה של סכנה או בחירה של אדם לפגוע באדם אחר אמנם נערך לאדם משפט, אך משפט מסוג אחר- האם יש לו מספיק זכויות על מנת להינצל. בכל אופן נמצא ששתי הגישות נכונות, כלומר יכול להיות שאדם מת בגלל גזירה משמים, אך גם יכול להיות שהיה אפשר למנוע זאת ובכל אופן תמיד האדם צריך לשמור על עצמו, ואין אנו יכולים לדעת את הסיבה האמִתית למה שקרה, אך ברור שהכל מסודר ומושגח ע"י ה'.

____________________________

[1] רבים חושבים שפירוש המילה 'נוקף' הוא 'זוקף' ולפי"ז יש כאן סתירה לבחירה החופשית כי נגזר מלמעלה מה האדם יעשה, אך זו טעות כי פירוש המילה נוקף הוא פוצע כמו שמפרש שם רש"י וכך מוכח בהמשך הגמ' "דם ניקוף מרצה כדם עולה" וכך הפירוש במקומות אחרים שמופיע מילה זו.[2] בברייתא בתוספתא של עדויות (ומובאת ביבמות מט:-נ.) נחלקו ר"ע וחכמים האם אדם יכול ע"י זכויותיו להאריך ימים יותר ממה שנקצב לו או שיכול רק לפחות ע"י חטאיו. והאב"ע הנ"ל נוקט שאדם יכול להאריך ימים לפי דביקותו בה' כך שתוחלת החיים של גופו תארך , כמו שכתוב: "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה" (משלי י, כז).[3] הדברים כאן נכתבו בעיקר ביחס למוות, אך ההסבר בזה יהיה נכון גם ביחס ליסורים וכן שאר הדברים שקורים ע"י מקרה או בחירה.[4] מו"נ ג', יז-יח; רמב"ן על איוב לו, ז; רבינו בחיי בבראשית יח, יט ובכד הקמח בערך השגחה; ספר החינוך מצוה קסט ועוד (ולשון החינוך: "ויש מהן כתות יחשבו כי השגחת השם ברוך הוא על כל עניני העולם, בין בעלי חיים או כל שאר דברים, כלומר שלא יתנועע דבר אחד קטן בעולם הזה רק בחפצו ...עד שיחשבו כי בנפול עלה אחד מן האילן הוא גזר עליו שיפול, ואי אפשר שיתאחר או יקדם זמן נפילתה אפילו רגע, וזה דעת רחוק הרבה מן השכל... ואנחנו בעלי הדת האמתית... נשים השגחתו ברוך הוא על כל מיני בעלי החיים בכלל, כלומר שכל מין מן המינין הנבראין בעולם יתקיים לעולם לא יכלה ויאבד כולו, כי בהשגחתו ימצא קיום לכל דבר, ובמין האדם נאמין כי השגחתו ברוך הוא על כל אחד ואחד בפרט, והוא המבין אל כל מעשיהם. וכן קבלנו מגדולינו, וגם נמצא על זה הרבה כתובים יורו כי הענין כן").[5] וע"פ הרמח"ל במאמר העיקרים יש השגחה פרטית על כל בהמה אך רק לצורך קיום המין- "והנה ישגיח בפרטי כל מין ומין למה שמגיע מהם אל כלל המין כלו, אך לא למה שהם אישים, כי הנה אין התכלית בם אלא לשלמות המין הכללי". וע"פ זה יובנו דברי הירושלמי שהביא התוס' במס' ע"ז טז: שאפילו ציפור קלה ללא החלטה משמים אינה ניצודת.[6] ע"פ דברים אלו מובנת הגמ' בב"ק מא. ששור המועד לגוי אינו מועד לישראל, משום שישראל קרובים יותר לה' "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". וכך גם מועד לבהמה אינו מועד לאדם, משום שחוכמת אדם תאיר פניו ורואים עליו את צלם אלוקים שבו והגמ' במס' שבת קנא: אומרת שבאדם חי נאמר "מוראכם וחיתכם יהיה על כל חית הארץ" אך כיון שנקנסה עליו מיתה נדמה לה כבהמה שנאמר "נמשל- כבהמות נדמו". וכמו שפירש האור החיים על הפס' "וראו כל עמי הארץ" שהמתעב מעשיו מעבירים ממנו את הצלם ולכן לא מפחדים ממנו. וזאת כוונת הפס' "וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם- וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת". ונראה שעל כך האדם נידון בר"ה, ויש לזה סיוע ממה שכתוב במס' נדרים מא."כיון שהגיע קיצו של אדם הכל מושלים בו, שנא': 'והיה כל מוצאי יהרגני' (ולכן היה צריך שה' יתן אות על פניו כדי שלא ימשלו בו). רב אמר, מן הדין קרא: 'למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך' (-כלומר שלוחיך להיפרע ממנו) ". ופס' זה רומז גם לכך שבר"ה עומדים לדין ושמעתי בשם הגרי"ח זוננפלד שהגימטריא של פס' זה היא כמו הגימטריא של 'ראש השנה' (861).[7] במס' כתובות ל. הגמ' אומרת שהכל בידי שמים חוץ מצינים פחים (רש"י- נזק של קור וחום) שנאמר "צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם" (משלי כב, ה) וע"פ זה אדם יכול להיזהר מדברים מסוימים שיכולים לקרות לו. והתוס' כותבים שאסור להיות במקום סכנה משום שמהפשיעה יכול לשמור עצמו כי ודאי שיכול להמית עצמו, אך כשמביאים עליו דבר מהשמים אינו יכול לשמור עצמו חוץ מצינים פחים. ויש להעיר שהפשט של "צינים פחים" הוא קוצים ומוקשים ושומר נפשו צריך להתרחק מסכנות כאלו כדי להינצל. וע' בהערה האחרונה. ולגבי מאכלים לא בריאים כתב במו"נ (ג, לג) "כי בהמשך אחר התאוה לבד כמו שיעשו הסכלים... יפסד הגוף ויאבד האדם קודם זמנו הטבעי" ועי' עוד במו"נ ג, יב שעל כגון זה אמר שלמה (משלי יט, ג) "אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ"- האדם גורם לעצמו לחוליים ואח"כ מאשים את ה' בכך שהוא חולה.[8] יש ראיה נוספת לכך מפירוש ר"ח על סיפור המופיעה במס' חגיגה (ד:-ה.) שמשמע שם שמלאך המות יכול לקחת בטעות מישהו שאינו צריך למות ועל זה נאמר "יש נספה בלא משפט" וכתב שם ר"ח שיש מי שאומר שזה היה רק חלום ופירוש הפס' הוא "כגון אדם שהרג חבירו". וכך כתב האור החיים (בראשית לז, כא) "ויצילהו מידם. פי' לפי שהאדם בעל בחירה ורצון ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה משא"כ חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא יתחייב מיתה לשמים (ע"פ הגמ' במס' שבת שהובאה לעיל בהערה)". וברש"ר הירש על בראשית ט, ה כתב: "ואם אדם גרם לכך, שנפשו של אדם תסתלק לעולמה בטרם עת, בטרם נגזר על כך מאת ה', - הרי ה' דורש את נפשו מידו". ועי' עוד במו"נ ג, י-יב. ואף שחז"ל אמרו "אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עוון" (שבת נה.) נראה שמדובר ב'מיתה'- בידי שמים ולא ב'הרג'- בידי אדם, וכך גם לגבי יסורים שהרי אדם יכול לעשות דברים אלו לעצמו וכנ"ל.[9] אמנם בשו"ת עשה לך רב (חלק ז' סי' סט) כתב שדרשה זו אינה מוסכמת ויש במדרש דעה חולקת שאומרת "בא הכתוב ללמדך כיצד הוא נידון שנאמר 'כי לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה' ". כלומר שאם לא יזהר הוא עלול ליפול מהגג כמו דגים שנאחזים במצודה ועליהם אין השגחה מיוחדת. ולפי דבריו זהו "מות מקרי" שהגיע בפשיעת האדם שלא נזהר. וכך מפורש בספר החינוך במצות מעקה (תקמו) שלמרות שה' משגיח, הוא יצר את הטבע ולכן אדם צריך לשמור עצמו מהמקרים הנהוגים בעולם כי הטבע יעשה עליו פעולתו אם לא ישמר ממנו.