יום העצמאות

ביום העצמאות אנו מודים לה' על שזיכה אותנו ברוב רחמיו וחסדיו לשוב לארץ ישראל. בכך אנו בעצם מתקנים את חטא המרגלים. על מנת להבין זאת יותר לעומק נתבונן בפרשת המרגלים:

כאשר משה שולח את המרגלים, דבריו נחתמים במילים: "וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים" (במדבר יג, כ).

ויש להבין, מה ראתה התורה להדגיש שהיו אלו ימי ביכורי ענבים? ולמה באמת הזדמן שהמרגלים הגיעו דווקא בזמן כזה? השאלה מתעצמת כאשר קוראים את תיאור לקיחת הפירות ע"י המרגלים: "וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים: לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

התורה מדגישה במיוחד את אותו אירוע של נטילת האשכול ונשיאתו. הרימונים והתאנים מוזכרים באופן מאוד שולי ביחס לאותו אשכול. ולא זאת בלבד, המדרש מוסיף:

"למקום ההוא קרא נחל אשכול, זהו שאמר הכתוב (ישעיה מו) 'מגיד מראשית אחרית' שהכל צפוי היה לפני הקב"ה, אשכול אוהבו של אברהם היה, ונקרא אשכול על אודות האשכול שעתידין ישראל לכרות ממקומו (במדבר רבה טז, טז)".

מה כל כך מיוחד באשכול, עד כדי כך שאוהבו של אברהם נקרא על שמו?

ניתן לבאר זאת ע"פ דברי הכלי יקר שיש כאן רמז לגאולה של עם ישראל. באופן דומה כתוב בשיר השירים (ב, יב-יג): "הניצנים נראו בארץ...התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך", כלומר הכנסי לארץ! ע"פ דברי רש"י שם (ב, יג) ניתן לומר שיש כאן שני סימני גאולה:

הסימן הראשון הוא שהגיע זמנם של הבכורים ונסכי היין. לקראת הגאולה הארץ נותנת באופן מיוחד את פירותיה ו"אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (סנהדרין צח, ע"א). הארץ מסמנת לבניה לבוא לאכול מפריה ולשבוע מטובה, ומיד לאחר מכן עליהם לברך את ה' על הארץ הטובה ועל האדמה אשר נתן לנו ע"י נתינת הביכורים. גם עניין המנחות, הנסכים והפרשת חלה הוא בעצם ריצוי והודאה לה' על כל השפע שנתן לנו.

הסימן השני הוא כדברי הכלי יקר, סימן לעם ישראל אשר נמשלו כגפן ונותנים פירות משובחים של תורה ומעשים טובים. בדומה לכך אומרת המשנה "משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יהודה איש ירושלים - בטלו האשכולות שנאמר: אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי" (סוטה מז, ע"א). "מאי אשכולות? אמר רב יהודה אמר שמואל: איש שהכל בו" (גמרא שם ע"ב). כל תלמיד חכם הוא בעצם אשכול המלא בענבים טובים ומשובחים, ורבים נהנים מפירותיו המתוקים. סמוך לזמן החורבן "בטלו תלמידי חכמים אשר נקראים "אשכולות" אך הם עתידים לחזור לקראת הגאולה ולסמן את ביאתה.

על פי דברים אלו נראה שאוהבו של אברהם נקרא "אשכול" על שם סימן הגאולה הנפלא שהיה בארצו, אך המרגלים התעלמו מאותו סימן מופלא והעדיפו לדבר בגנות הארץ ולטעון שלא כדאי להכנס אליה.

אנו, לקראת הגאולה זוכים לראות את סימני הגאולה הגדולים של ארץ ישראל הנותנת פירותיה הגשמיים והרוחניים. עלינו רק להביט בסימנים אלו ולהודות לה' על כך ולא לנהוג כמו המרגלים אשר ראו את סימני הגאולה והתעלמו מהם.