ראש השנה

בעשרת ימי תשובה אנו מבקשים "וכתבנו בספר החיים". בקשה זו מבוססת על דברי הגמ' במס' ראש השנה (טז עמוד ב):

אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים - תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים. זכו - נכתבין לחיים, לא זכו - נכתבין למיתה.

יש להבין מה עניינם של אותם ספרים, ומה משמעותם של הכתיבה והחתימה?

להבנת הדברים, נצטרך קודם לברר מה משמעותו של הדין בראש השנה?

מפשט לשון הגמרא משמע שבראש השנה נגזר על צדיקים גמורים שיחיו באותה שנה, על הרשעים נגזר שימותו באותה שנה, והבינונים דינם מוכרע למות או לחיים רק ביום הכיפורים. הראשונים הקשו על כך שהרי אנו רואים הרבה צדיקים שמתים, ולעומת זאת הרבה רשעים הממשיכים לחיות[1].

נראה להסביר את הדברים ע"פ דברי הריטב"א: "ודינו של ראש השנה הוא בעניני העולם הזה בכל מה שראוי לבא באותה שנה בכלל או בפרט כפי מעשיהם, מחיים טובים ושאר הנאות הגופניות או ממיתה וחיי צער או מיסורים וכיוצא בהן".

הראשונים[2] ביארו שהאדם מושגח באופן פרטי, לפי מעשיו וקרבתו לה'. על הצדיק יש השגחה גמורה- "לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו" (איוב לו, ז) הרשע לעומת זאת הוא כבהמה שאין עליה השגחה פרטית[3].

ניתן לומר שכאשר האדם קרוב ודבוק יותר לה', ממילא חכמת אדם תאיר פניו והוא מקבל זיו פנים מה' עד שצלם אלוקים נראה עליו וכולם מתייראים מלפגוע בו[4]. והרשע שאין עליו שום סימן של השגחת ה' ממילא הוא "משולח ונעזב למקרים" (לשון הרמב"ן בהקדמתו לספר איוב).

נראה שעל עניין זה נעשה הדין בראש השנה. ביום זה נבדק עד כמה האדם קרוב לה' ועל פי זה הוא נידון כמה הוא יהיה מושגח מאת ה' באותה שנה[5] (ועי' בחידושי אגדות למהר"ל שביאר באופן דומה).

על דברי הגמרא פירש רש"י: "שלשה ספרים- ספרי זכרון של מעשה הבריות". ספרי זכרון אלו מוכרים לנו מדברי המשנה "וכל מעשיך בספר נכתבין" (אבות פ"ב מ"א). וכן כתוב במדרש (תנחומא פרשת מצורע):

"שכל דבור ודבור שיצא מפיך- בספר נכתבים בין טוב בין רע בין בשוגג בין במזיד ומנין שהוא כן שנאמר (מלאכי ג) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו, וכן במדת פורעניות אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא (תהלים קלט) אתה ידעת שבתי וקומי בנת לרעי מרחוק".

המשמעות הפשוטה של פתיחת הספרים היא שהם נועדו להזכיר את מעשי הבריות כך שיהיה אפשר לדון על פיהם. כך אנו מוצאים בספר דניאל: "חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא... דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ" (דניאל ז, ט-י) ואכן על פי זה כתוב במדרש לגבי ראש השנה: "מיד הקב"ה יושב באותו היום ודן את עולמו... והכסאות מוצעות, והספרים נפתחים..." (מדרש תהלים שוחר טוב (בובר) מזמור ד).

לכאורה הספרים נועדו רק להזכיר את מעשי הבריות, ואח"כ ה' כותב אותם במקום אחר לחיים או למיתה. אך בגמ' במסכת ראש השנה (לב ע"ב) מופיע: "מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו" ומשמע שישנם ספרים של חיים ומתים שבהם נכתבים ונחתמים למיתה או לחיים.

וכך גם מהפסוקים שהגמרא מביאה משמע שאף הכתיבה נעשית באותם ספרים.

על פי מה שביארנו בעניין הדין בראש השנה אפשר להסביר כך: הספרים מלמדים על כך שהדברים נמצאים לפני ה'. על הפסוק "גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ" (תהלים קלט, טז) פירש מצודת דוד "כל המקרים כולם ידועים לך כאלו כתובים לפניך בספר". נראה שמי שנמצא בספר הצדיקים שהוא הוא ספר החיים, נמצא תמיד לפני ה' המשגיח על כל דרכיו "כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים"- "שהוא יודע דרך צדיקים ולפניו הוא להכירה תמיד" (תהלים א, ו ורש"י שם). לעומת זאת ספר הרשעים נועד לאלו שאינם מושגחים "וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד"- "שנואה בעיניו ומעבירה מלפניו" (שם) [6].

על פי זה שיש ג' ספרים ובכל שנה האדם נבחן האם הוא זכאי להמשיך להיות כתוב כפי מעשיו באותו ספר המסמל את מידת ההשגחה עליו ואולי אף להתקדם לספר של צדיקים, או חלילה להיפך להמחות מספר הצדיקים וכו'.

הספרים נקראים גם ספרי חיים וספרי מתים, משום שצדיקים אפילו במיתתם נקראים חיים והרשעים אפילו בחייהם נקראים מתים (ברכות יח ע"א). מה שאנו מזכירים באבינו מלכנו ספרים נוספים, נראה לבאר, שמי שמוזכר ב"ספר החיים" שהוא ספרן של הצדיקים, ממילא ה' משגיח עליו גם לעניין הפרנסה וגאולה וישועה. "ספר זכויות" ו"ספר סליחה ומחילה" משמעותם ספר של מי שנסלח לו והוא בעל זכויות. בכל אופן הכוונה בהכל לאותו ספר וכמו שאנו מוסיפים בברכת שים שלום: "בספר חיים, ברכה ושלום ופרנסה טובה..." [7]

נראה שיש משמעות נוספת לכתיבה והחתימה. בספר יחזקאל (ט, ג-ו) כתוב:

...וַיִּקְרָא אֶל הָאִישׁ הַלָּבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר קֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו: וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים... וּלְאֵלֶּה אָמַר בְּאָזְנַי עִבְרוּ בָעִיר אַחֲרָיו וְהַכּוּ על אַל תָּחֹס עֵינְכֶם... וְעַל כָּל אִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו הַתָּו אַל תִּגַּשׁוּ...

ואמרה על כך הגמרא במסכת שבת דף נה ע"א:

אמר לו הקב"ה לגבריאל: לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו, שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה. ועל מצחם של רשעים תיו של דם, כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה... ומאי שנא תיו? אמר רב: תיו - תחיה, תיו - תמות... ריש לקיש אמר: תיו - סוף חותמו של הקדוש ברוך הוא; דאמר רבי חנינא: חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת...[8]

אם כן נראה שגם החתימה בענייננו מופיעה גם כאות על מצח האנשים שכן "תיו" היא סוף חותמו של ה' ובאות זו ה' חותם על האדם אם יזכה לתיו תחיה, או לתיו- תמות.

ואכן כך אומרים האשכנזים בסליחות של ערב ראש השנה "עמך הטה לחסד... כתוב תיו חיים והיה על מצחו תמיד" וכן בסליחות של ערב יום כיפור "ירצה צום עמך אשר דמו לך מזה... חתום עליו אות חיים ותפלתו תחזה".

יה"ר שנזכה כולנו להיכתב בספר החיים, ונחתם חתימה טובה.

"כי הזכיות כשירבו לנפש, תזך ותאיר, כמ"ש (איוב ל"ג כ"ח) וחיתו באור תראה. לאיר באור החיים (שם כ"ט). וכאשר ירבו עליה העונות תעכר ותחשך. וכאשר אמר במי שהוא כן, (תהלים מ"ט כ') עד נצח לא יראו אור. ואחר כן הודיענו כי הוא שומר כל אלה הזכיות והחובות על כל בני אדם, והמה אצלו ככתובים אצלנו, כמ"ש על הצדיקים (מלאכי ג' ט"ז) ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יי' ולחושבי שמו. ואמר על הרשעים, (ישעיה ס"ה ו') הנה כתובה לפני לא אחשה כי אם שלמתי... ודמה לנו זה בכתב, בעבור שהרגלנו בו החשבון, לקרב אל הבנתנו כאשר בארתי... לא הניח עבדיו בעולם הזה בבלתי גמול על הטוב, ועונש על האשם, מה שיהיה לאות ולסימן לכל המונח לעת הקבץ מעשה הברואים (ספר האמונות והדעות, מאמר ה)

________________________

[1] כמו כן התקשו הראשונים מדברי הגמ' במס' קידושין לט ע"ב ע"ש ומתוך כך פירשו שהדין הוא על חיי העולם הבא, או שצדיקים גמורים ורשעים גמורים הכוונה לצדיקים בדין ורשעים בדין. ועי' בריטב"א שעמד על הדוחק שבפירושים אלו.

[2] מו"נ ג', יז-יח; רמב"ן על איוב לו, ז; רבינו בחיי בבראשית יח, יט ובכד הקמח בערך השגחה; ספר החינוך מצוה קסט ועוד. ועל פי זה ביאר המלבי"ם את הפסוק "רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחשך ידמו" (שמואל א' ב, ט) ע"ש.

[3] אלא רק השגחה כללית לצורך קיום המין.

[4] ע' שבת קנא ע"ב ובאור החיים על הפס': "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (דברים כח, י).

[5] אפשר למצוא סמך לדברינו מהגמ' במס' נדרים (מא ע"א) "א"ר חייא בר אבא, ואמרי לה אריב"ל: כיון שהגיע קיצו של אדם הכל מושלים בו, שנא': והיה כל מוצאי יהרגני. רב אמר, מן הדין קרא: למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך". ופירש הר"ן: "כיון שלמשפטיך עמדו, שהגיע קצם למות, הכל עבדיך לקיים את דבר המשפט". גמרא זו בעצם מתארת את האדם שסרה מעליו השגחת ה' וממילא כל הבריות יכולות למשול בו. והנה, הפס' "למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך" מתאים בתוכנו בדיוק למשפט המתרחש "היום"- הוא ראש השנה. "למשפטיך עמדו היום"- כל הבריות- "כי הכל עבדיך". וכן מצאו שפס' זה בגימטריא הוא בדיוק ראש השנה. וא"כ נראה שהמשפט בראש השנה הוא על עניין זה, האם הוא יהיה מושגח או להיפך.

[6] הדברים נתמכים בדברי מדרש בראשית רבה (פרשת בראשית כד, ג): "בר קפרא פתח 'ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו', ימחו מספר חיים- מספר תולדות של מטה, ועם צדיקים אל יכתבו- מספר תולדות של מעלה. דבר אחר ימחו מספר חיים, מספר תולדות של אדם". לכאורה על פי מה שביארנו צריך להיות רק ספר אחד- של בני אדם המושגחים ע"י ה'. ואף דעה כזאת מצאנו: "רבי אומר שני ספרים הם, אחד של צדיקים ואחד של רשעים, שנאמר דינא יתיב וספרין פתיחו, ויש אומרים ספר אחד, שנאמר זה ספר תולדות אדם" (מסכת שמחות דרבי חייה פרק ד, הלכה ה) בכל אופן על פי המדרש אכן ספר הצדיקים הוא ספר תולדות של מעלה, ואולי תואם לדברי הראשונים הסוברים שהדין הוא על העולם הבא.

[7] וכן מצאתי בסידור אוצר התפילות בפירוש "אחרית שלום": "ויתכן ע"פ דאיתא בזוה"ק פ' בשלח ד' נ"ו: 'אתר אית ליה להקב"ה דאיקרי ספר וכו' וכל חילין וגבורן דעביד קוב"ה ביה תליין' יעו"ש. הרי דכל מעשה הקב"ה מתיחס לספר" וע"ש בפירוש עץ יוסף שפירש את הספרים באבינו מלכנו על חמשה חומשי תורה: ספר חיים טובים הוא ספר בראשית שבו הייתה היצירה. ספר גאולה וישועה הוא ספר שמות שבו נגאלו ממצרים. ספר פרנסה וכלכלה הוא ספר במדבר שבו ה' פרנס את עם ישראל במדבר. ספר סליחה ומחילה הוא ויקרא שבו מוזכרים הקורבנות שהם מכפרים על האדם, וספר זכויות הוא ספר דברים שבו נכתבו מיתת משה וזכויותיו ולא קם עוד נביא בישראל כמשה. אפשר אולי לאחד את הפירושים ולומר שאנו מבקשים מה' שיכתבנו בספר תורתו שהוא ספר החיים וממנו מגיעים כל השפע והברכות והוא הספר שבו מוזכרים הצדיקים.

[8] כך גם לאחר חטא קין ה' מבטיח לו שישמור עליו שלא יפגעו בו וכתוב "וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו" ומובא במדרש אגדה "ויש אומרים אות אחת משמו של הקב"ה חקק לו במצחו".