ויהי בחצי הלילה

הפיוט "ובכן ויהי בחצי הלילה" המופיע בסוף ההגדה עוסק בניסי ה' לאורך הדורות [בעיקר] בליל פסח שהוא ליל שימורים לבני ישראל לדורותם. מחבר הפיוט הוא ר' יניי, פייטן ארצישראלי מהמאה החמישית או השישית[1]. במקור, הפיוט חובר כחלק מ'קרובה' ארוכה (מערכת פיוטים לחזרת הש"ץ) לשבת שבה קראו את הסדר[2] הפותח "ויהי בחצי הלילה"[3] הכולל את מכת בכורות ויציאת מצרים. הקרובה הועתקה למחזור אשכנז כקרובה לשבת הגדול, ולסוף ההגדה של פסח במסגרת הפיוטים הנאמרים בסיום ליל הסדר.

הפיוט מבוסס על הנאמר במדרש רבה (במדבר, פרשת בלק כ, יב)

"ויבא אלהים אל בלעם לילה- זהו שאמר הכתוב 'ליל שמורים הוא לה'... הוא הלילה הזה'- כל הנסים שנעשו לישראל ופרע להם מן הרשעים בלילה היה: 'ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה', 'ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה', 'ויהי בחצי הלילה' וכתיב 'ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה', 'ויחלק עליהם לילה' וכן כולם" (במדבר רבה, פרשת בלק)

ונוסף בתנחומא: "וכולם ליל שמורים" (מדרש תנחומא שם).

כלומר, כל הניסים נעשו בליל פסח שהוא ליל שימורים.

וּבְכֵן "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה"

אָז רֹב נִסִּים הִפְלֵאתָ בַּלַּיְלָה:
בְּרֹאשׁ אַשְׁמוּרוֹת[4] זֶה הַלַּיְלָה (בחצות שהוא ראש לשתי האשמורות הנותרות מהלילה לדעה שישנם ד' אשמורות (ברכות דף ג) ויש גורסים "בכל אשמורות").
גֵּר צֶדֶק (אברהם) נִצַּחְתּוֹ (עזרת לו לנצח) כְּנֶחֱלַק (כאשר נחלק) לוֹ לַיְלָה[5].
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה (וזה קרה בחצי הלילה של פסח[6]).

דַּנְתָּ את אבימלך מֶלֶךְ גְּרָר בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה[7].
הִפְחַדְתָּ את לבן האֲרַמִּי בְּאֶמֶשׁ לַיְלָה[8].
וְיִשְׂרָאֵל (יעקב) יָשַׂר לָאֵל (נלחם והשתרר עם המלאך) וַיּוּכַל לוֹ לַיְלָה[9].
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה

זֶרַע בְּכוֹרֵי פַּתְרֹס (מצרים) מָחַצְתָּ בַּחֲצִי הַלַּיְלָה,
חֵילָם (ממונם/ בכוריהם שהם כוחם וראשית אונם) לֹא מָצְאוּ בְּקוּמָם בַּלַּיְלָה.
[נוסף בגניזה הקהירית: חִלְחַלְתָּ (הפחדת) את מִדְיָן וַחֲבֵרָיו (עמלק ובני קדם שהצטרפו למדין להלחם בישראל) בִּצְלִיל לֶחֶם שעורים בַּחֲלוֹם לַיְלָה[10]].
טִיסַת (ריצת) נְגִיד חֲרֹשֶׁת (סיסרא שר הצבא אשר בחרושת הגויים) סִלִּיתָ (רמסת) בְּכוֹכְבֵי לַיְלָה (ע"י כוכבי הלילה שנלחמו אתו[11]).
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה

יָעַץ מְחָרֵף (סנחריב) לְנוֹפֵף אִוּוּי[12] (להניף ידו על ירושלים), ואתה הוֹבַשְׁתָּ פְגָרָיו בַּלַּיְלָה (הרגת את כל ראשי הצבא במחנהו בלילה[13]).
כָּרַע בֵּל (הושפלה הע"ז של בבל[14]) וּמַצָּבוֹ (ובסיסו/ שומרי העיר) בְּאִישׁוֹן לַיְלָה (כאשר נצחו מדי ופרס את בבל בלילה).
לְ"אִישׁ חֲמוּדוֹת"[15] (דניאל) נִגְלָה רָז חֲזוֹת לַיְלָה[16] (סוד חלום נבוכדנאצר שראה בלילה).
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

מִשְׁתַּכֵּר בִּכְלֵי קֹדֶשׁ (בלשצר נכדו של נבוכדנאצר חגג והשתמש בכלי המקדש לאחר שע"פ חשבונו עברו שבעים שנה לגלות בבל (דניאל ה' וגמ' מגילה יא ע"ב)) נֶהֱרַג בּוֹ בַּלַּיְלָה[17] (באותו לילה אשר השתכר ויצאה יד אשר כתבה על הקיר כתב חידה, וע"פ מה שפתר לו דניאל, מלכותו תעבור למדי ופרס).
נוֹשַׁע מִבּוֹר אֲרָיוֹת (מגוב האריות) דניאל הפּוֹתֵר בִּעֲתוּתֵי לַיְלָה[18],
שִׂנְאָה נָטַר (שמר) אֲגָגִי (המן) וְכָתַב סְפָרִים (להשמיד את היהודים[19]) בַּלַּיְלָה[20].
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה

עוֹרַרְתָּ את נִצְחֲךָ (נצחונך) עָלָיו בְּנֶדֶד שְׁנַת לַיְלָה ("בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ" (אסתר ו, א) וזה היה בליל פסח, הלילה השלישי לצום אסתר).
פּוּרָה (גת) תִדְרֹךְ לְשׁוֹמֵר מַה מִּלַּיְלָה (תרמוס את אדום[21] השומרים בלילות מפני האויב שיבוא עליהם).
צָרַח ה' כַּשּׁוֹמֵר (כמו אחד השומרים של אדום) וְשָׂח: אָתָא בֹקֶר וְגַם לַיְלָה (הגיע בקר- גאולה לישראל אך גם לילה- לאדום)[22].
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה

ה' בבקשה קָרֵב את יוֹם[23] אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה (את יום הגאולה[24])
רָם (ה' הגבוה מכולם) הוֹדַע (תודיע לכל) כִּי 'לְךָ הַיּוֹם, אַף לְךָ הַלַּיְלָה' (ע"פ תהלים עד, טז). ולבינתיים שׁוֹמְרִים הַפְקֵד לְעִירְךָ כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה[25]
עד הגאולה שאז תָּאִיר כְּאוֹר יוֹם חֶשְׁכַת לַיְלָה (חשכת הגלות)
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה (הגאולה תהיה בחצות ליל פסח כדעת ר' יהושע במס' ר"ה יא ע"א שבניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל).

_________________

[1] ר' יניי היה מגדולי הפייטנים באותה תקופה ומוזכר בכתבי הקדמונים. פיוט זה הוא היחיד ששרד ממנו מחוץ לגניזה הקהירית, וכשהתגלתה התברר שחיבורו הוא השלישי בגודלו באותה תקופה לאחר התלמוד הירושלמי והמדרשים.

[2] מנהג א"י הקדום לסיים קריאת התורה בג' שנים ובכל שבת קראו 'סדר' או 'סדרה'.

[3] וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם... (שמות יב, כט)

[4] קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת... (איכה ב, יט)

[5] וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו... וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה...(בראשית יד, יד-טו). על כך אומר המדרש: (בראשית רבה פרשה מג, אות ג): "ויחלק עליהם לילה, רבי בנימין בר יפת משם ר' יונתן הלילה נחלק מאיליו, ורבנן אמרי יוצרו חלקו, אמר הקדוש ברוך הוא אביהם פעל עמי בחצי הלילה אף אני פועל עם בניו בחצי הלילה, ואימתי במצרים שנאמר (שמות יב) ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו' ".
ובסגנון אחר בשמות רבה פרשה יח, אות א: "ויהי בחצי הלילה, הדא הוא דכתיב 'מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים' (ישעיה מד)... דבר עבדו זה משה... כיון שהגיע חצי הלילה כאשר אמר משה מיד ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור... ועצת מלאכיו ישלים, שעשה עצה עם אברהם בשביל הדבר הזה, אימתי כשבאו המלכים ורדף אותם, אמר לו הקב"ה דייך עד חצי הלילה בוא ונחלוק הלילה אני ואתה, שנאמר (בראשית יד) ויחלק עליהם לילה, כיון שהגיע השעה שלמה העצה הוי ויהי בחצי הלילה..."
[6] פרקי דרבי אליעזר פרק כז: "הִיא הַלַּיְלָה שֶׁהִכָּה בוֹ בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם, הִיא הַלַּיְלָה שֶׁהִכָּה בוֹ אַבְרָהָם אֶת הַמְּלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר, וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר [שמות יב, כט] וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וְגוֹ' ".
[7] וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל (בראשית כ, ג) ובמעשה נסים לר' יעקב מליסא כתב שהראיה לכך שהיה זה בפסח כיון שהיה לאחר הפיכת סדום שהייתה בפסח, ובעיון תפילה האריך לבאר שזה היה שנה לאחר מכן בפסח. בכל אופן המקור לכך הוא מהתנחומא המובא בריש המאמר.
[8] וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע... יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע (בראשית לא, כד- כט) במעשה נסים כתב שנלמד בג"ש מאבימלך שזה היה בליל פסח, אך הפייטן חיבר מדרשים חלוקים כיון שזה לא היה אותו לילה שנאבק עם המלאך (ולא ייתכן ששניהם היו בליל פסח). ולענ"ד נראה יותר בכוונת הפייטן ששני המקרים אירעו בלילה במהלך חג הפסח ולאו דווקא בליל ט"ו כיוון שאין מקור ברור לכך שיעקב נאבק במלאך בפסח, וודאי המקור הוא ממה שאירע לפני כן.
[9] וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: (בראשית לב, כט) ; וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ בֵּית אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ (הושע יב, ה) עי' בהערה לעיל, ובעיון תפילה כתב בשם האברנאל שזה נלמד בג"ש 'לילה' 'לילה' וכנראה כוונתו לפ' לב פס' כג "ויקם בלילה הוא...".
[10] וַיָּבֹא גִדְעוֹן וְהִנֵּה אִישׁ מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ חֲלוֹם וַיֹּאמֶר הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְהִנֵּה צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן וַיָּבֹא עַד הָאֹהֶל וַיַּכֵּהוּ וַיִּפֹּל וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה וְנָפַל הָאֹהֶל: וַיַּעַן רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם חֶרֶב גִּדְעוֹן... (שופטים ז, יג-יד) וע"פ חז"ל לחם שעורים רומז למצוות העומר וכן משמע ברש"י שם בפרק ו פס' יג שזה היה במוצאי טו בניסן ומכאן ראיה למה שכתבנו לעיל שהאירועים המוזכרים בשיר הם לאו דווקא בליל ט"ו.
[11] מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא (שופטים פרק ה, כ) ועי' בסוף ההערה הבאה שזה היה בליל פסח.
[12] עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בַּת צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם (ישעיהו פרק י, לב) "ד' פעמים כתיב 'בלילה ההוא' וארבעתם היו בליל פסח... מכת בכורות ומפלת סנחריב... ומפלת גדעון והמן... הציץ רבשקה על החומה ושמע שהיו קוראים את ההלל ואמר לסנחריב חזור לאחוריך כי נסים יעשה להם בזו הלילה, והיה מבזה על הדברים דכתיב ינופף ידו הר בת ציון, ד"א זה לילה שנגלה הקב"ה לאברהם ויוצא אותו החוצה ד"א זה לילה של סיסרא דכתיב הכוכבים ממסלותם (ילקו"ש אסתר רמז תתרנח).
[13] וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים (מלכים ב' יט, לה וכעי"ז בישעיהו לז, לו) ; וַיִּשְׁלַח ה' מַלְאָךְ וַיַּכְחֵד כָּל גִּבּוֹר חַיִל וְנָגִיד וְשָׂר בְּמַחֲנֵה מֶלֶךְ אַשּׁוּר... (דברי הימים ב' לב, כא).
[14] כָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה... (ישעיהו מו, א)
[15] וַיֹּאמֶר אֵלַי: דָּנִיֵּאל אִישׁ חֲמֻדוֹת הָבֵן בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹבֵר אֵלֶיךָ ...(דניאל י, יא)
[16] אֱדַיִן לְדָנִיֵּאל בְּחֶזְוָא דִי לֵילְיָא רָזָה גֲלִי, אֱדַיִן דָּנִיֵּאל בָּרִךְ לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא: (דניאל ב, יט)
[17] בֵּהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְאשַׁצַּר מַלְכָּא כַשְׂדָּאָה (דניאל ה, ל)
[18] ...אֱדַיִן דָּנִיֵּאל עִם מַלְכָּא מַלִּל מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי: אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי כָּל קֳבֵל דִּי קָדָמוֹהִי זָכוּ הִשְׁתְּכַחַת לִי וְאַף קדמיך קָדָמָךְ מַלְכָּא חֲבוּלָה לָא עַבְדֵת... וְהֻסַּק דָּנִיֵּאל מִן גֻּבָּא וְכָל חֲבָל לָא הִשְׁתְּכַח בֵּהּ דִּי הֵימִן בֵּאלָהֵהּ: (דניאל ו, כב-כד)
[19] וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ ... וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן... (אסתר ג, יב)
[20] "רב פתר קרייה בהמן, 'והיו חייך תלואים לך מנגד'- מעת לעת מהסרת טבעת, 'ופחדת לילה ויומם- בשעה שהכתבים פורחין. 'ולא תאמין בחייך'- 'להיות עתידים ליום הזה'. (אסתר רבה בריש הפתיחתות) ועי' עוד בפירוש 'מרבה לספר' על הגדה של פסח.
[21] מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה... אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ... פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי... (ישעיהו סג, א-ג)
[22] מַשָּׂא דּוּמָה אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר: שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה שֹׁמֵר מַה מִּלֵּיל: אָמַר שֹׁמֵר אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה... (ישעיהו כא, יא-יב) הפירוש כאן בעיקר ע"פ המצודות שם.
[23] קָרוֹב יוֹם ה' הַגָּדוֹל קָרוֹב וּמַהֵר מְאֹד קוֹל יוֹם ה' מַר צֹרֵחַ שָׁם גִּבּוֹר (צפניה א, יד)
[24] וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר (זכריה יד, ז)
[25] עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ הַמַּזְכִּרִים אֶת ה' אַל דֳּמִי לָכֶם: (ישעיהו סב, ו)