מה ידידות

קבלת השבת
מַה יְּדִידוּת[1] (כמה אהובה) מְנוּחָתֵךְ, אַתְּ שַׁבָּת הַמַּלְכָּה,
בְּכֵן נָרוּץ לִקְרָאתֵךְ, ונאמר בּוֹאִי כַלָּה נְסוּכָה[2] (כלה שה' נסך והמליך- "כלה מלכתא"),
לְבוּשׁ "בִּגְדֵי חֲמוּדוֹת" (יש ללבוש בגדים נקיים/נחמדים ונאים[3]), לְהַדְלִיק נֵר (של שבת) בִּבְרָכָה,
וַתֵּכֶל כָּל הָעֲבוֹדוֹת[4] (ויגמרו העבודות) כמו שה' ציוה לֹא תַעֲשׁוּ מְלָאכָה[5]:

לְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים. בַּרְבּוּרִים וּשְׂלָיו וְדָגִים:

עינוג השבת במאכלים מיוחדים

מֵעֶרֶב שבת מַזְמִינִים (מכינים) כָּל מִינֵי מַטְעַמִּים,
מִבְּעוֹד יוֹם מוּכָנִים, תַּרְנְגוֹלִים מְפֻטָּמִים,
וְלַעֲרוֹךְ (בּוֹ) כַּמָּה מִינִים שְׁתוֹת יֵינוֹת מְבֻשָּׂמִים (משובחים[6]),
וְתַפְנוּקֵי מַעֲדַנִּים, בְּכָל שָׁלשׁ פְּעָמִים (בשלושת הסעודות של שבת):

השכר בעולם הזה על שמירת השבת

נַחֲלַת יַעֲקֹב יִירָשׁ, בְּלִי מְצָרִים נַחֲלָה (יירש את נחלת יעקב שהיא נחלה ללא מצרים כלומר נחלה רחבה מאוד וכמו שכתוב בגמ' מס' שבת קיח ע"א),
וִיכַבְּדוּהוּ (את השבת) עָשִׁיר וָרָשׁ, וְאז תִזְכּוּ לִגְאֻלָּה[7],
יוֹם שַׁבָּת אִם תִּשְׁמֹרוּ, וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה[8] (אוצר חביב, שתהיו ע"י כך מיוחדים לי מכל העמים),
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבוֹדוּ, וּבַשְּׁבִיעִי נָגִילָה[9]:

הלכות כבוד השבת ע"פ הגמ' במס' שבת (קיג ע"א-קיג ע"ב ו-קנ ע"א)
חֲפָצֶיךָ אֲסוּרִים (" 'מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ'- חפציך אסורין, חפצי שמים מותרין"), וְגַם לַחֲשׁוֹב חֶשְׁבּוֹנוֹת (" 'וְדַבֵּר דָּבָר'- שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול". רש"י: כגון מקח וממכר וחשבונות),
הִרְהוּרִים מֻתָּרִים ("דבור אסור הרהור מותר") וּלְשַׁדֵּךְ הַבָּנוֹת,
וְלשדך לתִנּוֹק מלמד לְלַמְּדוֹ סֵפֶר ("משדכין על התינוקות ליארס בשבת ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות, אמר קרא 'ממצוא חפצך ודבר דבר'- חפציך אסורים, חפצי שמים מותרין"), לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת (שידע לקרוא בתהילים "למנצח בנגינות"/ המלמד מנצח על נגינות הטעמים ומותר לשדכו לתינוק אע"פ שצריך לתת לו שכר פיסוק טעמים),
וְלַהֲגוֹת בְּאִמְרֵי שֶׁפֶר[10] (במאמריה היפים של התורה), בְּכָל פִּנּוֹת וּמַחֲנוֹת:

המנוחה בשבת
הִלּוּכָךְ בשבת תְּהֵא בְנַחַת (ולא תפסע פסיעה גסה " 'מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ' - שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול"), עוֹנֶג קְרָא לַשַּׁבָּת ("וקראת לשבת עונג". הקו"ף של "קרא" מנוקדת בשוא (עץ יוסף)),
וְהַשֵּׁנָה בשבת מְשֻׁבַּחַת, כאשר היא כַּדַת וכהלכה ונעשית רק בשביל נֶפֶשׁ מְשִׁיבַת (להשיב הנפש ולחזקה ואין בה ביטול תורה[11]),
בְּכֵן נַפְשִׁי לְךָ עָרְגָה[12] (משתוקקת וקוראת לך בגעגועים), וְלָנוּחַ בְּחִבַּת (באהבה) בלא לצאת חוץ לתחום,
כַּשּׁוֹשַׁנִּים סוּגָה[13] (כמו שושנה שהיא גדורה ומסוייגת וכך ישראל מסויגים במצות שבת ולא יוצאים חוץ לתחום. ויש גורסים "בשושנים סוגה", כלומר מסוייגת בגדר נחמדה של שושנים, שיש הנאה מהסייגים של שבת[14]), בּוֹ יָנוּחוּ בֵּן וּבַת[15]:

ההנאה משמירת השבת והשכר בעתיד

מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא - יוֹם שַׁבָּת מְנוּחָה[16],
כָּל הַמִּתְעַנְּגִים בָּהּ, יִזְכּוּ לְרוֹב (להרבה) שִׂמְחָה,
וכן הם יזכו שמֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ (מהייסורים שיהיו לפני הגאולה הנקראים "חבלי משיח" כמו "חבלי יולדה") יֻצָּלוּ (ינצלו) לִרְוָחָה ("כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג" (שבת קיח ע"א)),
ה' פְּדוּתֵינוּ תַצְמִיחַ וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה[17]:

______________________________

[1] מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת: (תהילים פד, ב)

[2] כמו שכתוב בגמ' (בבא קמא לב.-לב:) "תניא, איסי בן יהודה אומר: רץ - חייב, מפני שהוא משונה. ומודה איסי, בע"ש בין השמשות - שהוא פטור, מפני שרץ ברשות... בע"ש מאי ברשות איכא? כדר' חנינא, דאמר ר' חנינא: בואו ונצא לקראת כלה מלכתא וכו' ":

[3] כתוב בפרשת תולדות "וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת" (בראשית כז, טו) ופירש רש"י "החמודות - הנקיות, כתרגומו דכייתא. דבר אחר שחמד אותן מן נמרוד". נראה ששני הפירושים נכונים גם כאן שיש ללבוש לכבוד שבת בגדים שהם נקיים וגם נאים ונחמדים. ואכן במשנה ברורה הוצאת דרשו (סי' רסב הערה 7) הובא בשם הרב ניסים קרליץ זצ"ל שבבגדי שבת ישנם שני העניינים: בגדים נאים (בגדים המיוחדים רק לשבת) ע"פ הפס' "וכבדתו", ובגדים נקיים ע"פ הפס' "מקרא קודש".

[4] וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד...(שמות לט, לב)

[5] וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה (שמות, כ, י) ונאמר: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ (ויקרא כג, ג)

[6] יין מבושם מוזכר במשנה בב"ב צז ע"ב- צח ע"א. ובמדרש תנאים על הפס' "שמור את יום השבת לקדשו" (דברים ה, יב)- "במה אתה מקדשו במאכל מתוק לשבת וביין מבושם ובכלים נאים".

[7] "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי אלמלי (אילו) משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים שנא' "כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי" וכתיב בתריה "והביאותים אל הר קדשי"...(שבת קיח. - קיח:) ובדף קיט ע"א כתוב שבזכות שמירת שבת זוכים לעושר.

[8] וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ: (שמות יט, ה)

[9] שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לה' אֱלֹהֶיךָ...(שמות כ, ט-י, דברים ה, יג-יד)

[10] נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר: (בראשית מט, כא)

[11] ויש שניקדו "כְּדַת" ולפי"ז נראה לפרש שהשינה בשבת משיבה את הנפש "כְּדַת"- כמו התורה שאף לימודה בשבת משיב נפש שהרי "תורת ה' תמימה משיבת נפש".

[12] כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹקִים (תהילים מב, ב)

[13] שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים: (שיר השירים ז, ג)

[14] כנלע"ד לפרש לגירסה זו ע"פ פירוש המצודות בשיר השירים. ועי' בעץ יוסף.

[15] וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: (דברים ה,יד). ונקט "בו ינוחו" כמו שאומרים בשחרית של שבת "וינוחו בו" ועי' במס' כתובות ה. בתוס' ד"ה שמא ישחוט ששייך לשון זכר על שבת.

[16] שלשה מעין העולם הבא אלו הן שבת..., שבת אחד מששים לעולם הבא... (ברכות נז:)

[17] וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה: (ישעיה לה, י וכעין זה בישעיה נא, יא)