מה יפית

בספר יחזקאל עם ישראל נמשלים לתינוקת מושלכת ועזובה עד שהגיע זמן אהבתה בו היא ראויה להיגאל: "...וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ"... (יחזקאל טז, ח) בשיר 'מה יפית' נלקחו מילים אלו כתיאור לשבת שהיא זמן אהוב: "בְּבֹא עִתֵּךְ עֵת דּוֹדִים". בהמשך המשפט נרמזה הגאולה שבימי מרדכי ואסתר "גִּיל וְשָׂשׂוֹן לַיְהוּדִים"[1], וכך לאורך השיר המשורר מעורר את הקשר בין מנוחת השבת לזמן הגאולה אשר אף תגיע בזכות שמירת השבת.

מבנה השיר מורכב ביותר: בשיר יש שמונה בתים ובראשיהם חתום שם המחבר: מה, ראה, דבר, כבוד, יהי, ברכות, "יצו חסדו קדוש", "חי זקוף"[2]. כל בית מחולק לשלושה בתי משנה: לכל אחד משני הבתים הראשונים יש חרוז בפני עצמו ושניהם מסתיימים בחרוז משותף. הבית השלישי תחילתו מתחרזת עם סופו ושתי הצלעות הפנימיות מתחרזות ביניהן (למשל, בבית הראשון: 1. גִים, גִים, גִים, יוֹם. 2. דִים, דִים, דִים, יוֹם. 3. קִּים, דָם, דָם, קִּים). בנוסף, קיימת בשיר גם חריזה פנימית.

המשורר משבח את שבת: 'מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בְּתַעֲנוּגִים'[3] (אהבתך ניכרת בעת שמתענגים בך),
-אַתְּ שַׁבָּת מְשׂוֹשׂ נוּגִים (משמחת את העצובים),
לָךְ בָּשָׂר וְגַם דָּגִים,
נְכוֹנִים (מוכנים) מִבְּעוֹד יוֹם.

"מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב"[4] (מכניסת שבת ועד צאתה) לֵב חָדִים (שמחים לבבות עם ישראל. 'חדים' מלשון 'חדוה'),
בְּבֹא "עִתֵּךְ עֵת דּוֹדִים" (כאשר מגיע זמנך שהוא זמן חביב),
יש גִּיל "וְשָׂשׂוֹן לַיְהוּדִים"| לִמְצֹא פִדְיוֹם (שהם מוצאים פדיון נפש לעצמם מהמלאכה שבמשך השבוע. ובעץ יוסף פירש "למצוא פדיום"- "ומצפים שיבוא הגואל לפדותם, כי קבלתם שיבא אליהו במוצ"ש).

וְאַתְּ נקראת עוֹנֶג לְהִתְעַנֵּג בך בְּמַמְתַּקִּים (במאכלים מתוקים),
בְּ"תַעֲנוּגוֹת בְּנֵי אָדָם"[5],
וְכן ב"יַיִן כִּי יִתְאַדָּם"[6] (ביין אדום) וּשְׁאָר מַשְׁקִים (בעץ יוסף פירש שבית זה מוסב כלפי ההמשך- ואתה בן אדם המתענג וכו' ראה וקדש):

'רְאֵה וְקַדֵּשׁ'[7] בְּיוֹם שבת קוֹדֶשׁ (וע"פ הבית יעקב 'ראה וקדש'- הכוונה שיש לתת עיניו בכוס בזמן הקידוש (עי' רמ"א או"ח רע"א ס"י)), עֲלֵי יַיִן,
זָכְרֵהוּ ("זכור את יום השבת לקדשו - זוכרהו על היין (פסחים קו ע"א)), וְאִם אַיִן,
עֲלֵי לֶחֶם בְּצַע, בְּעַיִן| יָפָה לְקַדְּשׁוֹ (אם אין לך יין יש לקדש על הלחם. וכשבוצעים מהלחם יש לבצוע פרוסה גדולה בעין יפה (שו"ע או"ח רע"ד ס"ב)).

שָׁמְרֵהוּ (את יום השבת) כְּהִלְכוֹתָיו מֵלעשות עֲבוֹדוֹת,
-מֵאָבוֹת (ל"ט אבות מלאכות) וְתוֹלָדוֹת (שלהם),
שִׁיר לָאֵל תֵּן לְהוֹדוֹת| זֵכֶר לְקַדְּשׁוֹ.

'כָּל שׁומֵר יוֹם שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ',
בזכות זה מְחוֹלְלוֹ (ה', המולידו "א-ל מחוללך") יִמְחוֹל מַעֲלוֹ ("אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה [כדור] אנוש - מוחלין לו, שנאמר 'אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ' (ישעיהו נו, ב)- אל תקרי מחללו אלא מחול לו" (שבת קיח ע"ב)),
וּבָא גוֹאֲלוֹ -המשיח אשר שְׁמו שִׁילֹה[8], יוּבַל שַׁי לוֹ[9] (" 'עד כי יבא שילה'- פי' שי לו, שעתידין אומות העולם להביא דורונות למשיח בן דוד, שנא' בעת ההיא יובל שי (ישעיה יח, ז), ואומר מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו וגו' (תהלים עב, י)" (פסיקתא זוטרתא פרשת ויחי)).

דְּבַר סִימָּן טוֹב יש לָךְ על כך שיום זה הוא יום שבת קודש: בְּמָן (שירד ששה ימים ולא ירד ביום השבת) וְכן יש לך אוֹת מהדֶּגֶל של כל אחד מהשבטים שבימות השבוע פרחו עליהם אותיות י' וה' ובשבת נחו[10] (ואפשר לקרוא גם "אות דגל"- האות שעל הדגל),
וכן מנהר סַמְבַּטְיוֹן הַמִתְגַּלְגֵּל,
בְּכָל יוֹם, ובשבת הוא נָח כְּעַם סֶגֶל[11] (כעם סגולה), אשר ביום זה הם יִשְׁבְּתוּ וְיִשְׁקוֹטוּ.

עם ישראל הַטּוֹרְחִים במלאכתם וְלֹא נָחִים עֲדֵי שִׁשִּׁי,
ובשבת 'וַתְּשַׁלְּחֵם לַחָפְשִׁי',
וכן בִּגְדֵי שֵׁשׁ וְגַם מֶשִׁי, לְכַבְּדֵךְ (שבת) יַעֲטוּ (יתעטפו, יתלבשו).

וְיאמְרוּ לאחר שהתעטפו בבגדים מכובדים "בּוֹאִי כַלָּה מַה תְּאַחֲרִי" (ע"פ שבת קיט ע"א),
הֵן שֻׁלְחָן (שבת) וְגַם נֵרֵךְ,
עֲרוּכִים, 'כִּי בָא אוֹרֵךְ (כיון שהגיע זמנך להאיר), קוּמִי אוֹרִי' (קומי והאירי לי):

'כְּבוֹד ה' עָלַיִךְ כְּאוֹר זָרַח'[12] (כבודו של ה' זרח עליך כאור כמו שהיה במעשה בראשית),
-בְּעֵת יָצַר בְּלִי טֹרַח,
את ד' רוחות השמים: קְצוֹת מַעֲרָב וְגַם מִזְרָח, צָפוֹן וְיָמִין (דרום).

וכן ברא עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, ואז בְּמַאֲמָרוֹ "ויהי אור",
עֲלֵי תֵבֵל (על הארץ) שָׂ‏ם אוֹרוֹ[13],
וְכַחֲטוֹא יְצִיר (האדם הנוצר) לְיוֹצְרוֹ, בִקְּשׁוֹ לְהַטְמִין (ביקש להטמין ולגנוז את אותו אור).

וְאַתְּ שבת חִלִּית פְּנֵי קוֹנֵךְ וְלֹא נִטְמָן (אותו אור),
עד יוֹם אֶחָד (יום ראשון) שהוא לְמוֹצָאָיו (למוצאי שבת[14]),
וְאָז נִגְנַז לִירֵאָיו (לצדיקים לעתיד לבוא), יחד עם יֵין עָסִיס (המשומר בענביו מששת ימי בראשית (ברכות לד ע"ב)) וּמָן (צנצנת המן, או שמן הוא מזון והכוונה לסעודת לוויתן. ועי' עוד בחגיגה יב ע"ב).

המשורר פונה לשבת: יְהִי האור הגנוז שהוזכר לפני כן לְזָכְרֵךְ וּלְשָׁמְרֵךְ (למקיים "שמור וזכור") וְיִנָצֵל
מִכָּל רָע, וְיִשְׁכּוֹן בְּצֵל
עֲצֵי עֵדֶן, וְשָׁם אֵצֶל| יְשָׁרִים יֻתָּן (יינתן בגן עדן עם האבות שנקראו "ישרים" (ע"ז כה ע"א)).

סְעֻדּוֹתָיו וְשַׁבְּתוֹתָיו אֲשֶׁר שִׁלֵּשׁ (אדם אשר שילש סעודותיו בשבת, כלומר עשה שלוש סעודות),
כְּאִישׁ עָנָו (משה) בְּדַּת פִּלֵשׁ (כמו שגילה משה בתורה. 'פִּלֵשׁ' מלשון מבוי מפולש),
בְּמִקְרָא חַד "הַיּוֹם" שִׁלֵשׁ, רֶמֶז שְׁלָשְׁתָּן (בפסוק אחד כתב שלוש פעמים "היום" כרמז לשלושת סעודות השבת: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה', הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה" (ע"פ שבת קיז ע"ב))[15].

אדם זה יַעֲלֶה מעלה מעלה/ יעלה לגדולה/ יעלה מהגלות, 'אִם שְׁלָשׁ אֵלֶה הסעודות, יַעֲשֶׂה לָהּ'[16] (לשבת),
ומֵחֲבָלִים וְגַם צִירִים (מהצרות והכאבים שבזמן הגאולה- "חבלי משיח"[17])|
יֻצָל (שבת קיח ע"א) וּבְלִי מְצָרִים| יִירָשׁ נַחֲלָה (יירש נחלה רחבה ללא מצרים (שם)).

"בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה"[18] בְּרֵאשִׁיתֵךְ (בראשית ביאתך-שבת, ה' המלמדנו תורה יעטוף אותך, שבת, בברכות הקידוש),
"וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ" (שמברכים אותך גם בסופך),
'וְשׁוּבוּ בָנִים'[19] בְּצֵאתֵךְ (כאשר ישובו בניך לברכך בצאת השבת[20]), לְהַבְדִּיל יִשְׂאוּ (מוסב על הבית הבא- להבדיל ישאו כוס רויה)

-כּוֹס רְוָיָה[21] (כוס מלאה ושבעה), 'לְהַלֵל יָהּ'[22], בְּשִׁיר וָרוֹן (ורינה),
בְּקוֹל נָעִים 'קְרֹא בְגָרוֹן'[23] (יקראו בגרון),
ואח"כ לְלַוֹתֵךְ בְּנִין אַהֲרֹן (בנכד אהרון כלומר פנחס- הוא אליהו), 'בְּשִׁיר יִקְרָאוּ' (ישירו שירים ללוותך באליהו הנביא).

כמו ש'כְּבוֹד מְלָכִים'[24] וְכָל פְּלָכִים (שׂרי המחוזות) לְלַוּוֹתָם,
ע"י 'הַפַּחוֹת וְהַסְּגָנִים'[25],
בִּשְׁבָחוֹת וּבִרְנָנִים, בְּכָל עֵת צֵאתָם (של המלכים והשרים, כך ילוו אותך. ע' בית יוסף או"ח סי' ש).

המשורר מבקש: 'יְצַו חַסְדּוֹ'[26] ה' שהוא 'קְדוֹשׁ יַעֲקֹב'[27] שיהיה חסדו עלינו לֵיל וְיוֹמָם[28],
וְאָז לְוִיִּים עַל מְקוֹמָם (על דוכנם),
יְנַצְּחוּ שִׁיר אֲשֶׁר זָמָם (אשר חשב ויסד) דוד המלך, וינגנוהו בְּכָל מִינֵי זְמָר:

ויאמרו את השיר עֲלֵי עוֹלָה, אֲשֶׁר כְּפוּלָה, בְּיוֹם שַׁבָּת (על קרבן מוסף של שבת שהוא כפול- שני כבשים, והוא נוסף על עולת התמיד),
בְּאַהֲבַת יוֹם (ובזכות אהבת עם ישראל את יום השבת) בְּרוֹב חִבַּת (וברוב חיבתם אליו),
עַם 'נְצֹר כְּאִישׁוֹן בַּת| עַיִן נִשְׁמָר[29] (שמור על עמך כאדם השומר על בבת עינו).

המשורר מתפעל מפארה של השבת: מִי יְפָאֵר (מי יוכל לפאר), גֹּדֶל פְּאֵר, שבת הַמַּלְכָּה:
הרי 'מָנָתָהּ אַפַּיִם'[30] (מנתה כפולה שיש לבצוע על שתי חלות / המן לשבת היה כפול מבחול[31]),
והֲלִיכָתָהּ אַלְפַּיִם| אַמָה אָרְכָּהּ (תחום ההליכה בשבת הוא באורך אלפיים אמה) וכיון שכל כך נזהרים בכבודה, ודאי היא מפוארת ביותר ואין מי שיוכל לפארה כראוי[32].

חַי (ה' החי לעולם) זְקוֹף קומת מָךְ (האדם העני והשפל) כאשר הוא בְּקוֹרְאֵי שְׁמָךְ (מהקוראים בשמך) שְׁמַע עֶלְיוֹן את תפילתו,
וְאַל תֶּחֱרָשׁ (אל תאטום אוזניך), לְרָשׁ וְאֶבְיוֹן,
וְקַבֵּל נִיב וְגַם הִגָיוֹן (קבל את דיבורו וגם מחשבותיו, מלשון "הגיון לבי"), של אותו עני שלְבָבוֹ נִשְׁפַּל (נכנע)[33].

המצא לו מָזוֹן אֲרוּחָה לְיוֹם מְנוּחָה בְּעֵת יֶחֱסַר (כאשר יחסר לו מזון לשבת),
יֻחַן (תחנון אותו במתנת חינם) בְּפַת, דַג וּבָשָׂר,
ואז לא יצטרך לחזר על הפתחים אלא יֵשֵׁב כְּשָׂר, בְּלִי מַחֲסָר (בלי מחסור), כיוון שלַחֲמוֹ נִכְפָּל (סעודתו נהייתה כפולה. פירוש אחר: ישב כשר בלי מחסור ולחמו יהיה נכפל- יהיה לו לחם משנה לסעודותיו)[34]

יוֹם שְׁבִיעִי, כְּמֵרוֹעִי, אֲזַי קָשְׁבוּ (הוא ישב בנחת בשבת כמו שעם ישראל שמעו מפי משה הרועה שלי),
וזה היה בְּרֶדֶת דְגַן שָׁמָיִם (כאשר ירד המן שהוא לחם שמים),
בְּתֵת "לֶחֶם יוֹמָיִם" (כאשר ניתן להם ביום ששי לחם ליומיים), ומה שהם שמעו ממשה זה 'אִישׁ תַּחְתָּיו שְׁבוּ' ("רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות טז, כט)).

_____________________

[1] וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם (אסתר ח, יז).

[2] לגבי זהות המחבר, יש אומרים שהוא ר' מרדכי בר יצחק קמחי נכד הרד"ק ויש אומרים שהוא מבעלי התוספות, ויש עוד דעות נוספות. יש לציין שלפיוט זה הייתה מנגינה מיוחדת ועתיקה, בה השתמשו יהודי אשכנז. המנגינה הייתה חביבה על פריצים פולניים שלעיתים היו מאלצים יהודים לשיר אותה לפניהם ומכאן הגיע הביטוי "לשורר מה יפית לפני הפריץ".

[3] מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים: (שיר השירים ז, ז)

[4] שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם: (ויקרא כג, לב).

[5] כָּנַסְתִּי לִי גַּם כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנוּגֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת: (קהלת ב, ח)

[6] אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים: (משלי כג, לא)

[7] " 'החדש הזה לכם ראש חדשים' - כזה ראה וקדש" (ר"ה כ ע"א).

[8] "אמר רב: לא אברי עלמא אלא לדוד. ושמואל אמר: למשה. ורבי יוחנן אמר: למשיח. מה שמו? דבי רבי שילא אמרי: שילה שמו, שנאמר עד כי יבא שילה" (סנהדרין צח ע"ב)

[9] בָּעֵת הַהִיא יוּבַל שַׁי לַה' צְבָאוֹת עַם מְמֻשָּׁךְ וּמוֹרָט וּמֵעַם נוֹרָא מִן הוּא וָהָלְאָה גּוֹי קַו קָו וּמְבוּסָה אֲשֶׁר בָּזְאוּ נְהָרִים אַרְצוֹ אֶל מְקוֹם שֵׁם ה' צְבָאוֹת הַר צִיּוֹן (ישעיהו יח, ז) ; נִדֲרוּ וְשַׁלְּמוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כָּל סְבִיבָיו יוֹבִילוּ שַׁי לַמּוֹרָא (תהלים עו, יב). וברש"י בפרשת ויחי- "עד כי יבא שילה - מלך המשיח שהמלוכה שלו, וכן תרגם אנקלוס. ומדרש אגדה שילו, שי לו, שנאמר 'יובילו שי למורא' ".

[10] ע"פ ילקוט ראובני, בארבעת דגלי המחנות היו חקוקים בכל אחד שלוש אותיות משמות האבות (אי"י, בצ"ע וכו'), ולאות ה' משמו של אברהם ה' צרף אות י' משמו והיו קבועים על עמוד הענן שהדגלים היו מסבבים אותו והיו פורחים כל פעם על דגל אחר של השבטים ובשבת נחו.

[11] "...הרי נהר סמבטיון יוכיח, שמושך אבנים כל ימות השבת, ובשבת הוא נח" (בראשית רבה, פרשת בראשית יא, ה ע"ש).

[12] קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח (ישעיהו ס, א)

[13] ואולי יש לחבר את המילים כפשוטם- עליונים ותחתונים נבראו במאמרו ועל הארץ שם את אורו.

[14] "רבי לוי בשם רבי נזירא אמר שלשים ושש שעות שמשה אותה האורה, שתים עשרה של ע"ש, ושתים עשרה של ליל שבת, ושתים עשרה של שבת, כיון שחטא אדם הראשון בקש לגנזה, חלק כבוד לשבת שנאמר ויברך אלהים את יום השביעי, ובמה בירכו באור כיון ששקעה החמה בלילי שבת שמשה האורה... כיון ששקעה חמה במוצאי שבת התחיל החושך ממשמשת ובא". (בראשית רבה פרשת בראשית פרשה יב, ו)

[15] הציווי על השבת מגיע דרך המן שירד כפול ביום ששי ולא ירד בשבת. משום כך, הרבה מענייני סעודות השבת וההכנות לשבת נלמדים מהמן. אמנם רש"י כתב שבמרה ה' מסר להם מקצת פרשיות שהתעסקו בהם וביניהם השבת, אך הרמב"ן דייק שה' רק מסר אותם שהתעסקו בהם וניסה את ישראל לבדוק אם יקבלום בשמחה, אך עדיין לא ציווה עליהם.

[16] וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף: (שמות כא, יא).

[17] תהליך הגאולה הוא תהליך של לידה וכמו לידה הוא מלווה בכאבים הנקראים "צירים" ו"חבלי יולדה" (עי' רש"י שבת קיח ע"א ד"ה חבלו של משיח).

[18] עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה: (תהלים פד, ז).

[19] וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם: (ירמיהו לא, טז)

[20] העץ יוסף פירש שה' יתעטף בברכות בכניסת שבת, "ויש תקוה לאחריתך- וישובו בנים בצאתך" -בני ישראל ישובו מהגלות בצאת שבת כי קבלה בידם שאליהו יגיע במוצ"ש.

[21] תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה (תהלים כג, ה)

[22] כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ: (תהלים קנ, ו)

[23] קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשֹׂךְ, כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם... (ישעיהו נח, א)

[24] כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר (משלי כה, ב(

[25] וְנִפַּצְתִּי בְךָ רֹעֶה וְעֶדְרוֹ וְנִפַּצְתִּי בְךָ אִכָּר וְצִמְדּוֹ וְנִפַּצְתִּי בְךָ פַּחוֹת וּסְגָנִים: (ירמיהו נא, כג)

[26] יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שירה שִׁירוֹ עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי: (תהלים מב, ט)

[27] וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ: (ישעיהו כט, כג)

[28] העץ יוסף פירש שה' יצוה חסדו ויבנה את ביהמ"ק שהוא קדוש יעקב ויהיה לו קיום לילה ויום כי הבית השלישי לא יחרב לעולם.

[29] שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי: (תהלים יז, ח)

[30] וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם... (שמואל א' א, ה) וכתב העץ יוסף שעל דרך פסוק זה יש לפרש שזו מנה הראויה לקבל בסבר פנים יפות.

[31] כמ"ש במכילתא "וְהָיָה מִשְנֶה- לחם משונה. אתה אומר לחם משונה הוא או אינו אלא לחם כפול? כשהוא אומר שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד הרי לחם כפול אמור, הא מה ת"ל והיה משנה? -לחם שהוא משונה. כיצד? בכל יום היה בו עומר אחד, ובשבת שני עמרים. בכל יום היה ריחו נודף ובשבת יותר. בכל יום היה מצהיב כזהב ובשבת יותר" (ע"פ עץ יוסף).

[32] כנ"ל לפרש, אמנם ראיתי שפירשו שבית זה מוסב על הקודם- ואת איזה עם ה' ישמור? –למי שיפאר את שבת ויכין מנתה אפיים וישמור תחום שבת.

[33] העץ יוסף פירש בית זה על עם ישראל שהם כעני ורש. וע"פ זה כתב שאפשר לפרש "בקוראי שמך- שמע עליון" כלומר שמע עליון בקוראי שמך.

[34] ובעץ יוסף פירש שאם אותו עני יכין מזון וארוחה לשבת אף בעת יחסר כלומר אף שהוא דחוק, אז ה' יחנון אותו בפת דג ובשר וכו'.