כל מקדש שביעי

השיר "כל מקדש שביעי" מיוחס לר' משה בן קלונימוס (הזקן). ר' משה נולד באיטליה והיגר עם משפחתו למגנציא שבגרמניה. משפחת קלונימוס הייתה משפחה של ת"ח גדולים ופייטנים והייתה לה השפעה גדולה על הספרות היהודית באשכנז. על פי המסורת, רבינו גרשום מאור הגולה היה מתלמידי תלמידיו של ר' משה בן קלונימוס. שמו של ר' משה חתום במילים 'מקדש', ' שומר' 'הרבה'. אח"כ הפיוט מסודר לפי הא"ב. כל בית מסתיים בפסוק. בפיוט זה לרוב מליצתו יש להרבה דברים משמעות כפולה ואפשר לפרשו בכמה פנים. הביאור מוקדש לזכרו של סבי ר' אברהם מנחם בן מרדכי דוד ז"ל. לשמיעת השיר במנגינה של סבי ז"ל ניתן ללחוץ כאן.

ביאור הפיוט:

כָּל מְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי כָּרָאוּי לוֹ (ליום זה) במצוות העשה שבו,
וכן כָּל שׁוֹמֵר שַׁבָּת כַּדָּת מֵחַלְּלוֹ[1] (מלחלל אותו) באיסורים שבו,
שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאֹד[2] עַל פִּי פָעֳלוֹ (יקבל שכרו וחלקו בדיוק כפי מעשיו-)
אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ (במדבר א, נב. פירוש אחר: יקבל נחלה בלי מצרים- איש על מחנהו ועל דגלו ולא יכנס בגבול חברו).

אוֹהֲבֵי ה' הַמְחַכִּים בְּבִנְיַן אֲרִיאֵל (המחכים לבניין ביהמ"ק/ המחכים בבנייתו כי אינה דוחה שבת. והמשורר רמז למשמעות השנייה באות ב'),
למרות זאת בְּיוֹם הַשַׁבָּת שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ כִּמְקַבְּלֵי מַתַּן נַחֲלִיאֵל (כמקבלי התורה "וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת..." ה"מתנה" היא התורה, ועם ישראל נחלו על ידה את חלק הא-ל (ע"פ עירובין נד ע"א ועי' במדבר רבה יט, לג) בשבת יש לשמוח כמקבלי התורה במעמד הר סיני שהיה ביום שבת ובו הם נצטוו עליה),
גַּם שְׂאוּ יְדֵיכֶם קוֹדֶשׁ[3] מרוב שמחה וְאִמְרוּ לָאֵל (ותודו לו:)
בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר נָתַן בשבת מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל[4].

דוֹרְשֵׁי ה'[5] (המחפשים קרבתו-) זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבוֹ[6] (וגם הם אוהביו)
ולכן- הַמְאַחֲרִים לָצֵאת מִן הַשַּׁבָּת וּמְמַהֲרִים לָבֹא (מוציאים שבת מאוחר ומכניסים אותה מוקדם וכמ"ש בגמ' "אמר רבי יוסי: יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוציאי שבת בצפורי" (שבת קיח ע"ב)).
וּשְׂמֵחִים לְשָׁמְרוֹ וּלְעָרֵב עֵרוּבוֹ (עירובי חצירות ותחומין)
כיון שזֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' ולכן נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ (תהלים קיח, כד).

זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה[7] אשר בְּמִצְוַת שַׁבָּת היא גְּרוּסָה (כי השבת היא כנגד כל המצוות[8] ומי שזוכר אותה זוכר את התורה. גירסה אחרת: "כמצות שבת גרוסה"- כמו שהשבת גרוסה בתורה שבע"פ ששם מופיעות רוב הלכותיה).
חֲרוּתָה בלוחות לְיוֹם הַשְּׁבִיעִי, כְּכַלָּה בֵּין רֵעוֹתֶיהָ מְשֻׁבָּצָה (משובצת בין שאר הדברות. פירוש אחר: שלושת הימים שלפני ואחרי שבת שייכים לשבת ואם כן היא משובצת בין רעותיה כלומר בין שאר הימים).
טְהוֹרִים (ישראל) יִירָשׁוּהָ (ינחלוה) וִיקַדְּשׁוּהָ בְּמַאֲמַר (במאמרו ובציוויו[9]) של כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה[10] (ה' שעשה הכל וגמר מלאכתו ביום השביעי-)
וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה (פירוש אחר- יקדשוה במאמר העשירי של מעשה בראשית שמסתיים בפס' "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי" ומפסוק זה נהגו בימי קדם להתחיל את הקידוש. וכן יקדשוה בפס' ויכל אלוקים וגו').

יוֹם קָדוֹשׁ הוּא מִבּוֹאוֹ וְעַד צֵאתוֹ,
כָּל זֶרַע יַעֲקֹב יְכַבְּדוּהוּ[11] כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ[12] (כדבר ה' ותורתו-),
לָנוּחַ בּוֹ וְלִשְׂמוֹחַ בְּתַעֲנוּג אָכוֹל וְשָׁתוֹ[13],
כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ[14].

עד כאן עסק השיר במעלת השבת ושומריה ובחלק זה מתחילה בקשה מה':

מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ (לעם ישראל אשר שומרים את השבת ויודעים אותך) אפילו שאתה אֵל קַנֹּא וְנוֹקֵם,
נוֹטְרֵי לַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי (שומרי היום השביעי/ המצפים ליום השביעי כמו "ואביו שמר את הדבר" (בראשית לז, יא ע"פ רש"י שם). ושתי המשמעויות נכונות "שומרי ומצפים שבת קדשך") -זָכוֹר וְשָׁמוֹר לְהָקֵם (להקים ולהעמיד כלומר לקיים)
שַׂמְּחֵם בְּבִנְיַן שָׁלֵם של ביהמ"ק/ בבניין ירושלים שנקראת "שלם" בְּאוֹר פָּנֶיךָ תַּבְהִיקֵם (תאיר להם פנים עד שתגרום לפניהם להיות בוהקות),
יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ (ישבעו מטובך הבא מביתך) וְנַחַל עֲדָנֶיךָ (מנהר היוצא מעדן) תַשְׁקֵם[15] (כלומר תתן להם שפע רב).

עֲזוֹר לַשּׁוֹבְתִים בַּשְּׁבִיעִי בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר[16] לְעוֹלָמִים (כצ"ל ע"פ מחזור ויטרי) כלומר 'עזור'- 'לעולמים' לשובתים בשביעי, או 'עזור לשובתים'- 'לעולמים' ממלאכה),
וכן פּוֹסְעִים בּוֹ פְּסִיעָה קְטַנָּה (כדברי הגמרא (שבת קיג): "מעשות דרכיך - שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול"... וע"פ דברי הגמרא שם אסור לפסוע פסיעה גסה בשבת),
ובנוסף סוֹעֲדִים בּוֹ על מנת לְבָרֵךְ בשירות ותושבחות את ה' שָׁלשׁ פְּעָמִים [17] בשלוש סעודות של שבת.
לכן צִדְקָתָם תַּצְהִיר (תזהיר[18] ותאיר) כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים[19] (של מעשה בראשית לפני שנגנז אותו אור לצדיקים),
ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָבָה תָּמִים (כך הגירסה הנכונה ע"פ מחזור ויטרי וככל הבתים בית זה מסתיים בפסוק. ולשון הפס': "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל ה' (-אל האורים ותומים): 'אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל'- הָבָה תָמִים (-תן גורל שלם ואמת)! וַיִּלָּכֵד יוֹנָתָן וְשָׁאוּל וְהָעָם יָצָאוּ" (שמואל א' יד, מא) וע"פ זה אנו מבקשים מה' שיביא לנו את הברכות באמת ובתמים ויקיים דבריו[20]. ובדפוסים השתבש ל"אהבת תמים" (אהבה שלימה ללא פגם). וכן נוספו המילים "ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים" ע"פ הפס' "יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בה' תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים..." (ישעיה מה, יז)).

בשיר המקורי יש בית נוסף המשלים את הא"ב.

קַדְּשֵׁם בְּמִצְוותֶיךָ וְטַהֲרֵם לגמרי- כְּעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לַטֹהַר[21],
רוּחֲךָ ה' תַּנְחֵמוֹ (תנהיג אותם) בנחת כַּבְּהֵמָה בַּבִּקְעָה תֵרֵד (היורדת ללכת בבקעה) שזה נוח לה מִן הָהָר (מהליכה בהר)[22],
שִׁבְטֵיהֶם/ שַׁבַּתֵיהֶם
תְּשַׁכְּנֵם בְּנַחֲלַת הַסַּהַר (זכות שמירת השבת שלהם תשכן אותם בנחלת ציון שנמצאת בה לשכת הגזית המכונה "אגן הסהר" (ע"פ שיר השירים ז, ג)),
ויהיו שם כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנּוֹת עֲלֵי נָהָר [23].

פנינים מהשיר:

"איש על מחנהו ואיש על דגלו"- כתוב במדרש (ב"ר במדבר ב, ט) שהיו לא יותר מאלפיים אמה (כשיעור תחומין) בין מחנה ישראל למשכן כדי שיוכלו ללכת להתפלל שם בשבת לפני ה'. ולפי זה יש לפרש "שכרו הרבה מאוד על פי פעלו"- כל אחד בתחומו ומקומו על מחנהו ודגלו.

"אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל, ביום השבת שישו ושמחו כמקבלי מתן נחליאל"- עם ישראל מחכים לבנין ביהמ"ק שאז תשרה שכינה בעם ישראל. כך גם במתן תורה עם ישראל זכו להשראת שכינה ושמחו בה. ומבואר ברמב"ן (ריש פרשת תרומה) שהמשכן נועד לקבע את המצב של השראת השכינה שהייתה במעמד הר סיני. ביום שבת שהוא יום קבלת התורה יש מעין אותה השראת שכינה ולכן אפילו שעם ישראל מצפים להשראת השכינה בביהמ"ק, בשבת הם יכולים לשמוח ולהתנחם בהשראת השכינה שיש ביום זה.

מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ אֵל קַנֹּא וְנוֹקֵם, נוֹטְרֵי לַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי זָכוֹר וְשָׁמוֹר לְהָקֵם- ע"פ הרמב"ן (שמות כ, יג) השומר שבת מעיד על מעשה בראשית ומודה במצות "אנכי" ושכרו נכלל ב"עושה חסד לאלפים", והמחלל שבת מכחיש מעשה בראשית וכופר במצות "אנכי" והוא נכלל בעונש של "א-ל קנא פוקד עוון..." ונראה שזאת כוונת המשורר: משוך חסדך ליודעיך- המאמינים בך שהרי הם שומרים שבת, אפילו שאתה גם א-ל קנא, כיון ששומרים את היום השביעי ומקיימים "זכור" שהוא ציווי על ענייני העשה ולכן ראוים "לעושה חסד", ומקיימים "שמור" שהוא ציווי על ענייני הלא תעשה ולכן צריכים להינצל מ"א-ל קנא".

"לְבָרֵךְ שָׁלשׁ פְּעָמִים"- בשלושת סעודות שבת יש צורך לאכול פת בסעודה כך שמברכים אח"כ ברהמ"ז. ועי' בשו"ע סי' רצא ובמשנ"ב שם שלכתחילה גם בסעודה שלישית יש לאכול פת בשיעור כביצה, ורק בדיעבד אפשר לאכול דברים אחרים, והחכם עיניו בראשו שלא ימלא בטנו בסעודת הבוקר כדי שיוכל לאכול סעודה שלישית לתיאבון.

_____________________________

[1] וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל ה'...כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי (ישעיה נו, ו)

[2] אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד (בראשית טו, א)

[3] שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת ה' (תהילים קלד, ב)

[4] וַיַּעְמֹד וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל... בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ: (מלכים א' ח, נה-נו)

[5] כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב (תהילים לד, יא).

[6] וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי (ישעיה מא, ח)

[7] זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב... (מלאכי ג, כב)

[8] שמו"ר בשלח כה, יב (מובא בהקדמת המשנ"ב להלכות שבת); ירושלמי נדרים ג, ט.

[9] כך נראה לפרש בפשטות ע"פ גירסת מחזור ויטרי "כמאמר".

[10] וַיַּ֤רְא אֱלֹקִים אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה...

[11] יִרְאֵי ה' הַלְלוּהוּ כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל (תהילים כב, כד)

[12] הלשון "דבר המלך ודתו" מופיעה מספר פעמים במגילת אסתר.

[13] לשון זו מופיעה בהקשר שלילי לכן אמנע מלהזכירה כאן...

[14] ...זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח... כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אֹתוֹ (שמות יב, מג-מז).

[15] מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן: יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם: כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר: מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב (תהילים לו, ח-יא) ונראה שרמז כאן לנאמר בתפילת שבת "ותן חלקנו בתורתך"- התורה היא אור פניו של ה' ומבקשים שיאיר פנינו ממנה ויתן חלקנו בה. "שבענו מטובך"- זהו "ירויון מדשן ביתך", "ושמח נפשנו בישועתך"- בעולם הבא וזהו "ונחל עדניך תשקם".

[16] שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת: (שמות לד, כא)

[17] וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים"(במדבר כד, י)

[18] אכן גירסת מחזור ויטרי היא "תזהיר" וכעי"ז כתוב: "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד (דניאל יב, ג).

[19] וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא (ישעיה ל, כו)

[20] אולי רומז גם לעניין הגורל שה' יביא לנו גורל שלם וטוב.

[21] ... וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר (שמות כד, י) והבקשה כאן מבוססת על הנאמר בתפילת שבת "קדשנו במצוותיך... וטהר לבנו לעבדך באמת".

[22] כַּבְּהֵמָה בַּבִּקְעָה תֵרֵד רוּחַ ה' תְּנִיחֶנּוּ כֵּן נִהַגְתָּ עַמְּךָ לַעֲשׂוֹת לְךָ שֵׁם תִּפְאָרֶת (ישעיה סג, יד)

[23] מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל: כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כַּאֲרָזִים עֲלֵי־מָיִם׃ (במדבר כג, ה-ו).