י-ה ריבון עלם

מחבר השיר "י-ה ריבון עלם" הוא ר' ישראל נג'ארה. משפחתו של ר' ישראל נקראה "נג'ארה" על שם מוצאם מהעיר נג'ארה שבספרד. ר' ישראל נולד בצפת, למד אצל אביו ר' משה נג'ארה ואצל סבו ר' ישראל די קוריאל שהיה אחד מארבעת החכמים שנסמכו ע"י מהר"י בירב. הוא נדד במקומות שונים ובתקופתו האחרונה שימש כרבה הראשי של עזה ושם נפטר ונקבר. בנו המשיך דרכו ברבנות העיר. מלבד שירים ר' ישראל כתב ספרים בהלכה, מוסר, פירושים לתנ"ך ודרשות. למרות הביקורת שהייתה בתקופתו על שיריו, הם התקבלו בסופו של דבר בכל תפוצות ישראל[1].

כמו ברבים מזמירות השבת מוזכרת בשיר בריאת העולם שאנו מעידים עליה בשמירת השבת, ויש בו בקשה על הגאולה. השיר נכתב בארמית כנראה כדי לרמז על הגלות, וכן בהשראת ספר דניאל שחי בתקופת גלות בבל. השם 'ישראל' חתום בראשי הבתים של השיר. לשמיעת השיר במנגינה של סבי ז"ל לחץ כאן.

ביאור הפסוקים מספר דניאל שמילותיהם משובצות בשיר:

דניאל ב, לז-לח: דניאל פותר לנבוכדנצר את חלומו ופותח כך: "אַנְתְּ מַלְכָּא, מֶלֶךְ מַלְכַיָּא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּתָא חִסְנָא וְתָקְפָּא וִיקָרָא יְהַב לָךְ: וּבְכָל דִּי דָיְרִין בְּנֵי אֲנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא יְהַב בִּידָךְ וְהַשְׁלְטָךְ בְּכָלְּהוֹן" ("אתה המלך, מלך המלכים אשר הוא אלוקי השמים- מלכות, חוסן וחוזק וכבוד הביא לך. וכל המקומות אשר דרים בני האדם, חית השדה ועוף השמים נתן בידך והשליטך בכולם" (עי' שבועות לה ע"ב)).

דניאל ג, לא-לג: נבוכדנצר נענש על גאותו ונטרד מבני אדם לחיות כבהמה עם חיות השדה ל-7 שנים. אח"כ שלח איגרת לעמים וכך כתב בהקדמתה: "נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא לְכָל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא דִּי דָיְרִין בְּכָל אַרְעָא שְׁלָמְכוֹן יִשְׂגֵּא: אָתַיָּא וְתִמְהַיָּא דִּי עֲבַד עִמִּי אֱלָהָא עִלָּאָה שְׁפַר קָדָמַי לְהַחֲוָיָה: אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין..." (- "נבוכדנצר המלך לכל העמים, אומות ולשונות אשר גרים בכל הארץ שלומכם ירבה: האותות והנפלאות ("תמהיא"- דברים מתמיהים) אשר עשה אתי האלוקים העליון, נאה לפני לספר. אותותיו כמה גדולים ונפלאותיו כמה תקיפים).

דניאל ד, יד: נבוכדנצר מספר על החלום שקדם לעונשו והוא נמשל שם לעץ גדול שהמלאך אומר לכורתו ועל כך כתוב- "בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא... ("בגזרת מלאכים שנקראים "עירין" נעשה דבר, וע"י מאמר מלאכים אשר נקראים "קדושים" נעשה הדבר ששאלו מה' ")

דניאל ו, כג: לאחר שדניאל הושלך לגוב האריות וניצל הוא אמר לדריוש המלך "אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי..." (-אלוקי שלח מלאכו וסגר את פי האריות ולא פגעו בי).

דניאל ז, יח: דניאל חולם חלום ובסוף פתרונו כתוב: "וִיקַבְּלוּן מַלְכוּתָא קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְיַחְסְנוּן מַלְכוּתָא עַד עָלְמָא וְעַד עָלַם עָלְמַיָּא" (-ויקבלו את המלכות קדושי עליונים (עם ישראל), ויירשו המלכות עד עולם ועד עולם עולמים. ופירש המלבי"ם ש"עולם עולמים" הוא העולם הנצחי שיבוא לאחר העולם הזה הנפסד[2]. ויש שפירשו שהכפילות היא על אורך הזמן ולחיזוק העניין. ועי' ברד"ק על ישעיה ו, ג ובפירוש הגר"א שם גם לענין "מלך מלכיא" ועי' בתרגומים על שמות טו, יח ובמפרשים שם).

יָהּ רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא (ה' אדון עולם ועולמים),

אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא (אתה הוא מלך מלכי המלכים),

עוֹבַד גְּבוּרְתֵּךְ[3] וְתִמְהַיָּא (מעשה גבורותיך ונפלאותיך),

שְׁפַר קָדָמָךְ[4] לְהַחֲוַיָּא (נאה לספר לפניך).

שְׁבָחִין אֲסַדֵּר צַפְרָא וְרַמְשָׁא (שבחים אסדר (אערוך) בוקר וערב),
לָךְ אֱלָהָא קַדִּישָׁא (לך האלוקים הקדוש),

דִי בְרָא כָּל נַפְשָׁא (אשר ברא כל נפש-),

עִירִין קַדִּישִׁין וּבְנֵי אֱנָשָׁא (מלאכים הנקראים "עירין" ומלאכים הנקראים "קדישין" ובני אדם),

חֵיוַת בָּרָא וְעוֹפֵי[5] שְׁמַיָּא (חית השדה ועופות השמים).

רַבְרְבִין עוֹבְדֵךְ וְתַקִּיפִין (גדולים מעשיך וחזקים),

מָכִיךְ רְמַיָּא וְזַקִּיף כְּפִיפִין (מנמיך רמים וזוקף כפופים[6]),

לוּ יִחְיֶה גְּבַר שְׁנִין אַלְפִין (אפילו אם יחיה אדם אלפי שנים),

לֹא יֵעוֹל גְּבוּרְתֵּךְ בְּחוּשְׁבְּנַיָא (לא יצליח להכניס גבורתך בחשבון).

אֱלָהָא דִי לֵיהּ יְקַר וּרְבוּתָא[7] (האלוקים אשר לו הכבוד והגדולה),

פְּרוֹק יַת עָנָךְ מִפּוּם אַרְיְוָתָא (פדה את צאנך מפי האריות, כלומר הצל את עם ישראל משיני הגויים הפוגעים בהם),
וְאַפֵּיק יַת עַמֵּךְ מִגּוֹ גָּלוּתָא (והוצא את עמך מתוך הגלות),
עַמֵּךְ דִי בְחַרְתְּ מִכָּל אֻמַּיָּא (עמך אשר בחרת מכל האומות).

לְמִקְדָּשֵׁךְ תּוּב וּלְקדֶשׁ קוּדְשִׁין (למקדשך שוב ולקודש קודשים),
אֲתַר דִי בֵיהּ יֶחֱדוּן רוּחִין וְנַפְשִׁין (מקום אשר בו ישמחו רוחות ונפשות),
וִיזַמְּרוּן לָךְ שִׁירִין וְרַחֲשִׁין (ויזמרו לך שירים ושבחים),
בִּירוּשְׁלֵם קַרְתָּא דְשׁוּפְרַיָא (בירושלים עיר היופי. ע"פ איכה ב, טו).

_________________

[1] מעניין לראות מה שכתב בשו"ת מהריט"ץ (החדשות סימן א) בשבחו של רבי ישראל נג'ארה בתשובה שהשיב לו: "ללמד על הכלל. ממלל עם ממלל, ללמדם ספר ספר וסיפור, דברים -הדברים, ו'שר בשירים', ויהי שירו הבא לפנינו מדבר אלינו ארמית, 'ישור' על אנשים כי שרה עם אלקים עולים ויורדים בו, לאכול פריו וטובו, ולא ידעו נתיבו וניבו, שאין מלאכי השרת מכירים בו, כי בו בחר ה' מכל בית ישראל כלו לשבת בשבת שבט הלוי המשוררים, לאדיר אדירים, אהבוהו מישרים, החכם השלם האח נפשנו כמוה"ר ישראל נר"ו שלום תורתו יגדל, והיו הדברים האלה להשיב מפני הכבוד על אשר שאל מאתנו על דבר ישוע הבן וסדר ברכותיו"...
[2] ובפירוש הרוקח לקדיש (סי' לט) כתב: "לעלם ולעלמי עלמיא לדורי דורות של ימי המשיח... ועולמות הרבה שיש לכל צדיק וצדיק יהא מבורך בהם, ולפי שכת' ויקבלון מלכותא קדישי עליונין... לכך תיקנו יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא... על כן כל אדם יכוין... לעלם ולעלמי לעלמיא, ג', כנגד עולם הזה וימות המשיח ועולם הבא".
[3] "קדיש על ארעא עובד גבורתיה" (תרגום יונתן לישעיה ו, ג).
[4] גירסת המחבר "קדמי" כמו בפסוק.
[5] בגירסת המחבר "ועוף שמיא" כבפסוק. ויש עוד שינויים קלים בהמשך השיר.
[6] במדרש במדבר רבה (כב, ח) כתוב: " 'כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים'... וכן חנה אומרת 'ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל, ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם'... באף שהוא מביא לזה מרומם את זה... תדע לך כשביקש שיעשירו בני ראובן ובני גד הפיל את המדינים לפני ישראל כדי שיעשירו בני גד ובני ראובן". וכך יש לפרש גם כאן " מָכִיךְ רְמַיָּא" -מנמיך הגבוהים, וע"י כך "זַקִּיף כְּפִיפִין"- זוקף הכפופים.
[7] גם מילים אלו מופיעות בדניאל ה, יח: "אַנְתְּ מַלְכָּא, אֱלָהָא עִלָּאָה מַלְכוּתָא וּרְבוּתָא וִיקָרָא וְהַדְרָה יְהַב לִנְבֻכַדְנֶצַּר אֲבוּךְ".