סוכות

כתוב בפרשת אמור: בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:

נחלקו התנאים במס' סוכה (יא:) מה הן אותן "סוכות": "דתניא: כי בסכות הושבתי את בני ישראל - ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם"[1].

המחלוקת בפירוש אותן סוכות ממשיכה גם בדברי הפרשנים על התורה. הרמב"ן כותב: "כי בסכות הושבתי את בני ישראל - ענני כבוד, לשון רש"י. והוא הנכון בעיני על דרך הפשט, כי צוה שידעו הדורות את כל מעשי ה' הגדול אשר עשה עמהם להפליא ששכן אותם בענני כבודו כסוכה, כענין שנאמר: וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה: וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר (ישעיהו ד, ה-ו).[2], ומפני שכבר פירש שענן ה' עליהם יומם ועמוד האש בלילה, אמר סתם כי בסכות הושבתי, שעשיתי להם ענני כבודי סכות להגן עליהם"[3].

אך הרשב"ם כותב: "פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה סוכה ממש... באוספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב, ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה..."[4]

והנה, לפירוש הרשב"ם הסוכות היו לגריעותא וצריך לזכור שעכשיו אנו במצב טוב לעומת המצב העראִי שהיה במדבר, ולעומת זאת לפירוש הרמב"ן הסוכות היו למעליותא להגן על ישראל. אך נראה שיש קשר בין הפירושים: אומנם עם ישראל, היו במדבר בצורה עראית, אך דוקא משום כך היה קל להם לזכור את ה' ולכן הוא סוכך עליהם בענני כבודו וכמו שכותב הרמב"ן: "והזכרון, שידעו ויזכרו שהיו במדבר, לא באו בבית ועיר מושב לא מצאו ארבעים שנה, והשם היה עמהם לא חסרו דבר". וכך לדורות אנו צריכים לזכור בזמן האסיף שלמרות שאנו בבתים מלאים כל טוב, אנו צריכים להרגיש שאנו נמצאים בצורה עראית בעולם ורק כך ה' יגן עלינו ויסוכך עלינו בענני כבודו.

בכמה מקומות במס' סוכה מצינו שנחלקו התנאים האם סוכה דירת קבע בעינן או דירת עראי, אך התוס' (ב. ד"ה כי) כותבים שזה רק בדפנות, ובגג לכולי עלמא בעינן עראי. נראה שזה רומז לכך שגם לדעות שיש להרגיש בצורה יותר קבועה בעולם ויש צורך להשקיע בהגנה סביבנו (ומחלוקת זו נמשכת עד היום...), עדיין צריך לזכור, שההגנה שלנו אינה מועילה לולא השמירה של ה' מלמעלה.

הכלי יקר מדייק שהתורה נקטה בלשונה "כל האזרח בישראל" כי אזרח זה לשון תושב, ובזמן אסיפת התבואה, האדם רוצה לשבת בביתו בקביעות ויש חשש שירום לבבו- "על כן נאמר 'כל האזרח'- הרוצה להיות כתושב בעולם הזה ולא כגר, אליו צוה ה' לצאת מדירת קבע לדירת ארעי כדי שיכיר בפחיתות ערכו שאינו בעולם הזה כי אם גר ולא תושב כמדייר בי דיירי ועל ידי זה לא יבטח בצל קורתו כי אם בצל שדי יתלונן, כמו שעשו ישראל בצאתם ממצרים שלא ישבו בבתים ספונין וחשובים כי אם בהיקף שבעה עננים אשר כבוד ה' היה בתוכם...[5]"

"זהו שאמר הכתוב וסוכה תהיה לצל יומם, אמר רבי לוי כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה אומר הקדוש ברוך הוא: הוא קיים מצות סוכה אני מסיך עליו מחמתו של יום הבא[6]... א"ל הקדוש ברוך הוא לישראל בני היו עושים את הסוכות ודרים בתוכה שבעה ימים כדי שתהיו נזכרין הנסים שעשיתי לכם במדבר ואף על פי שאתם עושין את הסוכה אין אתם גומלין לי אלא פורעין לי שנאמר כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" (ילקוט שמעוני על התורה רמז תרנ"ג).

__________________

[1] את שתי המשמעויות האלה למילה "סוכות" אפשר למצוא במקומות אחרים בתנ"ך. הפירוש ש"סוכות ממש עשו להם", הוא כמו שכתוב אצל יעקב: "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת" (לג,יז). ואילו הפירוש של ענני כבוד מופיע בשירת דוד: "וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סְבִיבֹתָיו סֻכּוֹת חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים" (שמואל ב פרק כב, יב). שירה זו מופיעה גם בספר תהילים (פרק יח) ושם הגירסה היא "יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים" (תהלים פרק יח, יב). לכאורה פסוקים אלו יותר מפורשים מהפסוקים שמביא הרמב"ן (לקמן), ונראה שלא הביאם כי כאן רק רואים שהעננים הם סביבות ה' (=ענני כבוד) ולא כהגנה על בני אדם. 

[2] כך מופיע גם במדרש תנחומא  על הפסוק "ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה"- "ר' עקיבא אומר סכות אלו עננים כענין שנאמר כי על כל כבוד חופה (ישעיה ד) וכן לעתיד לבא וסוכה תהיה לצל יומם וגו' "...

[3] הרמב"ן נדרש לשאלה הידועה למה הצטוו בסוכות רק בחודש תשרי ולא סמוך ליציאת מצרים? על כך הוא עונה "והנה צוה בתחילת ימות החמה בזכרון יציאת מצרים בחדשו ובמועדו (ע"י חג הפסח), וצוה בזכרון הנס הקיים הנעשה להם כל ימי עמידתם במדבר בתחלת ימות הגשמים" (בחג סוכות). נראה שכוונתו היא שלזמן יציאת מצרים יש כבר חג, ולנס ענני הכבוד אין זמן מסוים כי היה נס קבוע ולכן עושים אותו בתחילת ימי הגשמים. אך עדיין לא ברור למה דוקא בזמן זה? בשם הגר"א אומרים שלאחר חטא העגל הסתלקו העננים ובתחילת חג סוכות התחילו לעסוק במלאכת המשכן לאחר שנסלח להם ואז חזרו ענני הכבוד והסוכה היא זכר לחזרתם.

[4] לדבריו מובן מאוד למה הצטוו בסוכות דוקא בזמן זה כמו שהוא כותב: "ומפני הטעם הזה קבע הקב"ה את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב, לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה". והרמב"ן כתב "ועל דעת האומר סכות ממש עשו להם, החלו לעשותן בתחילת החרף מפני הקור כמנהג המחנות, ולכן צוה בהן בזמן הזה" (אך הסבר זה קצת קשה).

[5] הכלי יקר מביא חיזוק לשיטה שמדובר בענני כבוד: "כי אין לומר שמדבר בסתם סוכות של הולכי דרכים דאם כן הוה ליה לומר כי בסוכות ישבו בני ישראל מהו 'הושבתי'? משמע שהקב"ה בעצמו ובכבודו הושיבם בסוכות ואין זה כי אם היקף שבעה עננים אשר פרש ה' ענן למסך עליהם כי על כן באו בצל שדי יתברך". אולי ניתן לומר שכאשר כתוב "סכת"- חסר זה רומז שמדובר בסוכות ממש וכשכתוב "סכות"-מלא מדובר בענני הכבוד. ה' מצוה שנעשה "סכת" –ממש ונזכור שהושיב אותנו ב"סכות"- כלומר בענני הכבוד. וכן יעקב עשה למקנהו "סכת" ממש אך קרא למקום "סוכות" כי הרגיש את השגחת ה' עליו בענני כבודו. וכך אפשר לפרש גם במקומות האחרים בתורה ודו"ק.

[6] כלומר בזמן הגאולה, כמו שכתוב בספר מלאכי (ג, יט-כ) "כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף: וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק".