מר יוסי בן דוד, חברי מועצה נכבדים אורחים יקרים ובני משפחתי

ערב טוב

בשם כל המשפחה שלנו, אני מבקשת ראשית, להודות בכל פה לכולכם שבאתם והקדשתם מזמנכם להיות כאן יחד.

לראש העיר מר יוסי בן דוד על כל מה שעשית ואתה ממשיך, לשוש ברוך שלא חסכת כל מאמץ עבור ערב זה, למר נתן בז'ה על הטוב והחמימות וכמובן על העזרה, שקבלנו ממך, ללשה, לכל צוות בית ספר רמז עוד ארוכה הרשימה, התכוננו לערב זה מספר שבועות, אנשים נפלאים, רגישים ומתרגשים שפגשנו במיילים, בטלפונים, ובאופן בלתי אמצעי, זו היתה חוויה אנושית מיוחדת במינה לראות את רוחב הלב ולהנות מאהבה והערכה כה גדולים ומשמעותיים.

ברשותכם, אפתח במשהו שמייחד את אמא שלי.

אילו היתה כאן איתנו, היתה פותחת ואומרת שברגעים אלו ממש מתחולל בהאיטי אסון כבד, אסון הומניטרי שכנראה שהוא הגדול ביותר בהיסטוריה. ולפני שניגש למטרה לשמה התכנסנו, שומה על כל אחד מאיתנו לחשוב מה הוא יכול לתרום לעם כה עני, במצוקה שכזו.

היא היתה בגאווה מספרת שצוותים ישראלים כבר שם והיתה מוסיפה שזהו תפקידו של העם היהודי בעולם, לעזור לכל מי שנזקק. היא היתה מזדהה לחלוטין, עם קריאת נשיאי ארה"ב - "זה הזמן לחמלה. המהלך נועד להציל חיים, להגיש עזרה", אנא עזרתכם.

כן, קהל נכבד, ואימי היתה מתכסת עצות מה ניתן לעשות באמת. והיתה גם מוצאת ואיכשהוא היתה מוצאת את עצמה לא לבד, באים ומצטרפים אליה.

זו אימי. ויכולתי כאן לסיים וזה מתמצת את הכל.

ובכל זאת, ברשותכם נעבור כעת, למי שהיתה אימי עבורי,

היית אמיצה ומפוכחת

היה לך את העוז הזה להישיר מבט למציאות, להרגיש אותה ולהמשיך הלאה במין אצילות, כשחיוך נסוך על פניך,

אשת עשייה בכל מרחבי חייך, בעיקר למען אחרים. נשמה של אומנית, אומנית החיים,

רגישותך, החום האנושי שלך והאהבה שלך לכל אדם היתה עבור כולנו מופלאה.

השתמשת הרבה בראש אבל הנחית עצמך דרך הלב.

לפעמים שיתפת אותנו בבלבול אך פעלת כאילו הוא לא היה.

אהבתי – לראות אותך מתבוננת על המשפחה הקרובה בתבונה, חום ואהבה משחררת וכובלת כאחד.

לא אהבתי – את הסיגריות בחייך, והפכתי מעשנת כמוך. 

אהבתי – את הסקרנות שלך בכל תחום, אהבתי להקשיב לסיפוריך ודעותיך, תמיד מצאתי שם עוד זוויות , בדרך כלל פילוסופיות ואנושיות.

אהבתי – להאזין איתך למוסיקה ולחוש איך מוסיקה פורטת לך על הנשמה. אהבתי שאת מקריאה לי קטעים נבחרים מספר כדי לחלוק עימי את חוויותיך, ולהרגיש איך את חיה עם ובתוך הטקסט זו היתה עבורי חוויה מרגשת, מעוררת ומרתקת.

אהבתי – את החיוך הממזרי על פניך כשדברים לא הלכו כפי שאת הבנת כמי שאומרת, הרי בסופו של דבר תעשי את מה שאני אומרת.

אהבתי – את האכפתיות שלך לכל כאב ודאבון לב של אנשים וכל פעם מחדש התפעמתי מיכולתך לתת מעצמך ללא תנאי וחשבון.

אהבתי - להרגיש את  תחושת המחויבות שלך, לתמוך, להיות לעזר בכל מובן אפשרי.

אהבתי - את השיחות ברומו של עולם, אפילו את דאגותיך לעם היהודי אהבתי לשמוע, ולהרגיש את שורשיך הברורים הנעוצים באדמת ההיסטוריה האישית והלאומית.

אהבתי - את חוש ההומור שלך והפתיחות שלך, שאיתך אפשר לדבר על כל דבר.

אהבתי את אהבתך לכל אדם, והרצון שלך להעצים כל פרט כדי שיוכל להתפתח ולצמוח הכי גבוה שרק אפשר

ואותך, אמא, אהבתי יותר מהכל.

בכמה העשורים האחרונים היתה מוטרדית מתהליך ההיפרדות בין הישראליות, לבין הציונות ולבין היהודיות. התאכזבה מהמרכאות שהופיעו סביב מילים אלו שעבורה היו מהות מכוננת. לצד אמונתה ואהבתה לכל אדם דברה הרבה על הטעיה עצמית שאנו עושים לעצמינו ומאבדים את החזון. נהגה לומר: "אין ספק שצריך לחדש את החזון ולחדד את הייעוד". אך אסור לנו לאבדו. ליבתו היתה התרבות היהודית, העברית, בלשונה "עץ לא יכול להמשיך לפרוח בלי שורשים אם כי ייעודו להמשיך לצמוח ולגדל עוד ועוד ענפים ופירות".

אמא האמינה בכוחו של כל אדם לחולל מהפיכות גדולות בחברה הישראלית ובקשה לטעת אמונה זו בכל תלמיד, בכל מורה, ובכל הורה: רק אם כל אדם ירגיש מחויב ויעשה נוכל יחד לתרום לשיפורה ושגשוגה של החברה הישראלית, היהודית והציונית היתה נוהגת לומר.

אמא ראתה בערכים אלו יסודות מוצקים להעצמת היחיד, היחד והחברה.

כך עשתה בבתי הספר שהקימה וניהלה כמו גם בכל מגע אינדיבידואלי או כאשר ליוותה אנשי חינוך בעשייתם.

ערכים אלו היו נר לרגליה גם בחיינו הפרטיים.

במהלך ההכנות לערב זה, גילינו באופן חד, שהיתה כה פרטית לכל אחד בציבור היקר עימו עבדה, תחושות שונות עטפו אותי ולפתע הבנתי למה התכוונה שאמרה, "אני מרגישה קרבה מוזרה כמעט לכל אדם שפגשתי בחיי".

אמא,

פרידה מטבעה - פותחת עולם, וכשמדובר בפרידה משמעותית כמו ממך העולם שנפתח הוא במיוחד מלא משמעויות, ודי להסתכל באנשים כאן כדי להבין על מה אני מדברת.

בשם כל בני המשפחה

אנחנו אוהבים אותך, מתגעגעים אליך ומודים לך על המורשת מלאת ההשראה והחסד שהשארת כאן לכולנו

וכפי שלמדת אותנו להודות זו הזכות הגדולה

תודה רבה לך, למפעליך ולכם אנשים יקרים.