לנחה

אישי ז"ל הכיר בין נחה לביני בראשית שנות ה-50, עת עברתי לגור ביהוד.

שתינו: נחה ואני הגענו ארצה בעליה המונית מפולין ושתינו עסקנו בהוראה במקום. במרוצת הזמן קשרו משפחותינו קשרי ידידות עמוקים, בילינו הרבה ביחד, היינו נאמנות ומוכנות בשעת הצורך לתמוך זו בזו.

נחה פתחה לראשונה ביהוד כמנהלת את שערי בית הספר היסודי, לו נתנה מאוחר יותר המועצה הפדגוגית את השם "דוד רמז". נחה טיפחה מוסד זה בתנאים קשים של קום המדינה וזכתה בהערכת הצוות איתו עבדה, תלמידים, הוריהם והממונים עליה- משרד החינוך העניק לבית ספרה "פרס חינוך" יוקרתי דאז.

נחה אהבה את הארץ והייתה מסורה לעבודתה. היא הייתה מורה בעלת טקט פדגוגי נדיר. תלמידיה היו יקרים וחשובים לה מאוד והיא דאגה לחינוכם הציוני ולרמת ידיעותיהם והם רחשו לה אהבה וכבוד.

אהבתי את נחה מאוד. הערכתי את כנותה, חריצותה, יושרה, חוכמתה, את האמפטיה שלה למצוקת הזולת ואת נכונותה להגיש עזרה.

משפחתה ועבודתה היו לתוכן חייה. מותה הכה בי כרעם, למרות שידעתי כי הנה חולה מאוד. זכות נפלה בחלקי להיות חברתה הקרובה. ידידות זו תחסר לי עד יומי האחרון.

יהי זכרה ברוך,