לא פעם אני שואלת את עצמי

לא פעם אני שואלת את עצמי, איזו זכות יש לי, לנו, להשפיע על אדם אחר ובעיקר על אדם צעיר כל-כך, הרואה בנו המבוגרים סמכות בה הוא תלוי, ולגרום לו לחשוב את מה שאנחנו רואים, מאמינים בו?

ובתוך שאלה זו טמונה הסכנה, שאנו נתייחס לחינוך כמו אילוף, ושהתלמידים שלנו יושפעו עד כדי כך שיעברו לחשוב כמונו.

הילדים או הנערים חיים בסביבה ומושפעים ממנה, אנחנו חלק מסביבתם. אך אנו אנשי מקצוע, הרשות שנתנה לנו לחנך, היא כח שצריך לדעת איך, במה, ולאן אנו לוקחים אותו תוך כדי שמכוונים דרכו את התלמידים.

האתגר המורכב שלנו הוא איך לחנך לערכים בהם אנו מאמינים מתוך כבוד לערכים והמהויות של התלמידים ומשפחותיהם?

ויש כאן סתירה מובנית מראש, מה יקרה כאשר ערכים אלו מנוגדים? הערך של מי יקבע? באיזו דרך יקבע הערך? ומה הכלים שעומדים לרשותינו לעשות זאת כך שהתלמיד יצא מועצם?

ויש שנפגוש בערכים אישיים סותרים, יש שנפגוש שלגבי ילד מסוים במצב מסוים ערך זה סותר זמנית או בכלל.

החינוך הוא המפתח לחוסן חברתי, החוסן החברתי הוא מפתח לחוסן אישי. אבני היסוד של חוסן זה הם מערכת ערכים ברורה ויציבה.

העם היהודי סוד חוסנו של הוא בתרבות החינוך שלו במשך כל הדורות, אלפי שנה.

כוחנו היה ויהיה לעד ברוח האדם וברוח החברה.

כאנשי חינוך במדינת ישראל, חובתנו לחנך על מנת שנוכל להשפיע על החברה, לייצבה ולחדשה כבמקדם.

כולנו אנשי החינוך, באופן טבעי חיים בסביבת חיים ממנה אנו  יונקים את האתוס ומבטאים את האתוס הקיים ובו בעת  מחובתנו לכונן ולהציג אתוס. מקורותינו היהודיים והחלום שלנו להבטיח חברה איתנה ומשגשגת הם היסודות לאתוס המתחדש כאן בארץ.

חינוך לא יכול להיכנע לסתירות הללו, אנו חייבים להתמודד עימם. החינוך מחויב ליטול הן את האחריות הגבוהה לפרט והן את האחריות הגבוהה ביותר לחברה. כמי שרוצים לצאת חובת שניהם עלינו להיות החלוץ לפני המחנה, המחפש מקורות נעלים לחיות בתוך מצבים מורכבים. לציית לקול הלב האנושי ובנחישות ליטול את האחריות להוביל לבניית חברת מופת.

 כדי לעמוד במשימה זו, 

ראשית לכל עלינו לחיות את מה שאנחנו מאמינים בו ורק אז לחנך לכך, דוגמה אנושית אישית. רק כך אנו מזכים עצמינו לחנך.

שנית, להציג באופן מודע את התמונה המלאה ומגוון הדעות, תוך כדי הצגת הדעה שמובילה אותנו, כי חשוב לנו לחנך לדרך עם גבולות. וכאן המקום לזהירות מיוחדת, הצגת תפיסת עולמנו, תוך כדי הצגת היתרונות והחסרונות של הדעות האחרות - לאף אחד אין מונופול על האמת, אך יש לו את הדרך שלו אליה, הוא מחנך.

כדי להבטיח העברת תפיסתנו, כך, שתהווה דוגמה של אמת אנושית, אנו נדרשים להציג את תפיסת עולמינו כמי שמצויה בדרך, לובשת ופושטת צורות, סגנונות ומהויות, ומציבה בכל פעם כמחדש שאלות גדולות - בדרך כלל שאלות גדולות יותר.