שנתיים למותה של דודתי נחה ז"ל

בשביל כולם היא היתה ה"מורה נחה", אבל בשבילי היא היתה ה"דודה נחה". מעולם לא הורשנו לקרוא לה בשמה הפרטי, כי בביתנו אמי אמרה: "שהיא לא חברה שלך-ותקראי לה דודה". וכך בביתנו הפולני נתנו כבוד למבוגרים.

ה"דודה נחה" היתה הדודה שתמיד עזרה הן בלימודים, והן בזכות כישוריה ומכריה. היא תמיד אהבה לעזור בתחום זה. אנשים מאוד אהבו  אותה ונתנו לה כבוד, למרות שהיא היתה מאוד צנועה, ולא רצה אחרי הכבוד. ולכן הכבוד הגיע אליה.

כשקיבלה את פרס החינוך על פועלה לא חשבה  שחשוב שנגיע בני המשפחה. אבל אנחנו חשבנו  שאנו רוצים, וחשוב לנו להיות במעמד זה. ביחד איתה ומשפחתה. 

ההוראה והחינוך היו ערך עליון בעיניה, והיא הקרינה לנו מעצמה. על חשיבות דור העתיד על השכלה וחינוך.

וכך לאורה אנחנו גידלנו את ילדנו ואת דור העתיד.

מרגש שגם ה"עיר יהוד" חושבת כמוני ונותנת לה כבוד גדול מאוד -כי את כל שנותיה היפות השקיעה בביה"ס רמז.

יישר כוח למארגני יום זה. ורבו הרבה הצלחה !!!

                                                   בתיה מר