זכיתי להכיר את המורה נחה בהיבטים שונים. בראש וראשונה כמנהלת ביה"ס בו למדתי, כמו כן גרתי עמה באותו הרחוב.
המשותף לנחה של ביה"ס ולנחה שהייתי פוגשת במכולת, היא האצילות, השיער המסודר בקפידה, הכבוד אותו רכשה לכל אדם ולכל ילד. בהתנהלותה היא הייתה דגם ומופת לאימרתו של יאנוש קורצ'ק- "חובה לכבד את האדם – ילד הוא אדם"!
כתלמידה –"ילדה טובה ירושלים" לא הגעתי לחדר המנהלת אך כשהיא הייתה מסתובבת בחצר הייתה לה מין יראת כבוד, בשקט שלה הצליחה להגיע עד לאחרון התלמידים.
בכתב ט' שכלתי את אחי שלמה ז"ל במלחמת יום כיפור ואז פגשתי עוד חלק של המורה נחה, היא הגיעה אלינו הביתה שותפה לאבל ולכאב האישי. נחה הגדילה לעשות היא הקימה אנדרטה עליה חקוקים שמות הנופלים. האנדרטה מוצבת בביה"ס ומרגש לראות את הכבוד ויראת הקודש שהתלמידים רוחשים למקום.
היא נהגה להזמין את המשפחות השכולות לטקס יום הזיכרון מדי שנה, מסורת זו הפכה לנכס צאן ברזל ועד היום המפגש של המשפחות עם התלמידים הוא רגע מרגש.
המפגש האחרון שלי עם המורה נחה היה כשהייתי שותפה לארגון כנס הבוגרים-"יובל" לביה"ס. הגיעה אישה מבוגרת, אצילית, עם שיער מסודר בקפידה, מתקשה בהליכה נעזרת במקל וזיהיתי את אותו ניצוץ בעיניים... היה זה מחזה מרגש לראות את הבוגרים הוותיקים בני המחזורים הראשונים, עוטים עליה בחיבוק, מרעיפים עליה חום ואהבה ומעלים אותה בנשיאת כפיים על הבמה כראוי לאחת והיחידה!
אני מלמדת בבית ספר "רמז" זו השנה ה-26 ורוחה האצילית מהווה דגם ודוגמה עבורי גם היום ולאורך כל השנים.
יהי זכרה ברוך!