פרופ' יהודה דנון

הכרותי עם המורה נחה סידרנסקי החלה עם התישבות הורי ביהודיה בשנות החמישים. באנו לכפר ערבי נטוש,  בו אוסף בתים הרוסים ופגועים מצולקי מלחמת העצמאות. 

בית הספר שכן בצריף שוודי במרכז הישוב במקום בו כיום נבנים מגדלי סביון החדשים ברחוב צבי ישי. בסמוך היה צריף מרפאת קופת חולים סניף הגדנע והשומר הצעיר ובסמוך להם בית הקפה של יוצאי טורקיה ומולם ישבו המובטלים יוצאי בולגריה. אחי חיים ואני נקלטנו בכתות ו' וז' עם חבורת ילדים עולים, בליל שפות ותרבויות. 

נחה סידרנסקי וצוות המורים הזעום המורה לב קופל המורה גרא אברהם חודין וגבי המורה לציור דאגו לקליטתנו בישוב, בחברה המתגבשת ובמדינה שזה קמה. הפליאה בנהול וזמור פלא קליטה זה היתה נחה סידרנסקי אשר בלשוננו והתנהגותנו לא נקראה לעולם המנהלת אלא כפשוטו המורה נחה.

חלפו שנים הרבה אך זכר שנים מעצבות אלה נותר.

כעבור שנתיים עברו הורי מהבית של הרב טורצין בו גרו בשכירות משנה לרחוב סירקין בו גם נבנה בית ספר רמז החדש בפקוחה וניהולה של נחה.

נחה סידרנסקי נתנה לכולנו הרגשה שנוכל להגיע לכל אשר נרצה ונשאף והשגינו ומעמדנו תלויים אך בנו ללא כל רגשי קיפוח של ילדי עולים שזה מכבר הגיעו ואת אלה לעולם לא נשכח.

בחיים דרכים והצטלבויות למכביר עם השנים כבר בהיותי מנהל המרכז הרפואי בילינסון נפגשתי עם נחה כמטופלת במחלקה הפנימית ומחלקה האורולוגית בבית-החולים ועדיין נותרה אותה תחושה של תלמיד עם מורתו. 

היוזמה של המשפחה העיריה בית הספר ובוגריו מבורכת וראויה להנצחת מורתי, המורה נחה.