דברים לזיכרה

אני נרגשת  לחלוק את התואר – מנהלת בי"ס  "רמז" עם אגדה שנקראת נחה סידרנסקי. כבוד גדול עבורי לעמוד במעמד זה ולהנציח דמות חינוכית, חלוצית, דמות שקרמה עור וגידים ותרמה למוסד החינוכי שלנו לקרום אף הוא עור, גידים ונשמה. נחה הותירה חלק מנשמתה בביה"ס, שהוקם עם קום המדינה. מדינה בחיתוליה, שהתפתלה להקים מוסדות ובעיקר מוסד חינוכי שיאחד עולים ובני עולים מפזורות שונות בעולם. דור אמיץ שהיה צמא לחינוך מסודר אותו קיבל תחת כנפיה של מנהלת חלוצית, שבמקביל למדינה צעירה שבונה את יסודותיה בביטחון, כך גם נחה, שקיבלה את ראשוני התלמידים בדרכה הכה מיוחדת על מנת שיספגו ערכים, חינוך שפה תקנית, חברה חדשה ואולי תרבות אחרת

בוגריו הרבים של בית הספר כבר הספיקו להקים משפחות ואף לגדל נכדים כשהם מסברים את אוזנם על ימים מיוחדים בתקופה תמימה, על מערכת לימודית שהותאמה לאותם ימים כשכולם לבשו אז חולצות בית ספר תכולות ומכופתרות והתפקדו למסדר בוקר

המנהלת נחה דאגה לחינוך ערכי, ציוני, חקלאי, ללימוד כלכלת בית, לשיעורי מלאכה יצירתיים ולפינות מיוחדות בביה"ס שהעשירו וגיוונו את המערכת השנתית. גם כשהטכנולוגיה לא הייתה בנמצא ומחשבים לא ענו על מטלות לימודיות, שלא לדבר על רשתות חברתיות למען השגת חבר וירטואלי, כולם היו שבת אחים גם יחד וקבעו להיפגש בספריה. זה היה הדור של נחה, דור שלא ניגב את השמנת משפתיו ובכל זאת ואולי למרות, סימנו בוגרים רבים הישגים מרשימים ורשמו דרך ארץ במפת חייהם

חדר המנהלת היה היכל הקודש ולא היה אחד שהעז לפנות אל נחה בשמה או להסתובב בקרבת משרדה. נחה זכתה בכבוד מלכים. היא ניהלה את ביה"ס ביד רמה, דאגה לכל תלמיד, אהבה, טיפלה וטיפחה וכשלא היה צריך לוותר, לא וויתרה ובית הספר קרן למרחוק

את נחה לעולם לא ישכחו. היה בה יסוד גלום שהיה שייך רק לה. הכריזמה בה ניחנה משכה את כולם כפרפרים לאור ויראת הכבוד אותה העניקו לה בני דורות רבים היא כמו מונומנט רוחני. אורה לא ייכבה לעולם. אנו מוארים ומונעים על ידה ורוחה מישרה על בית הספר מוזות שלעולם לא ישתקו ואני אחראית על כך. נחה טוותה את דרכה אל עולמות חדשים יותר, אליהם הגענו הלום, הרבה בזכותה

נחה נפטרה בשיבה טובה. מותה העציב אנשים רבים. ובית הספר ולא רק, הינם תזכורת לאדם נפלא השייך לאסכולה עילית, אדם שהינו מקור השראה לכולנו

תלמידיה הרבים אהבו אותה מאוד והיא, היא האם המיילדת של כור ההיתוך הזה שנקרא בית ספר "רמז". השנים הרבות בהן היתה מנהלת העצימו את היסודות,  וכשפרשה העבירה את הלפיד למנהלות אחרות. עתה, נושאת אני משך עשור שני את לפיד החינוך, ומתחייבת להפיץ בבית הספר את פועלה ולספר על קווים לדמותה כדי שגם הדור שלא הכירה, ידע, שגן העדן החינוכי שנקרא "רמז" התחיל בתקופתה ויימשך לעד

זיכרה יהיה תמיד ברוך וביתה השני, תמיד כאן, איתנו

אני גאה להקדיש בבית הספר חדר מיוחד שיישא את שמה וזיכרה למען הדור הקיים והדורות הבאים, חדר בו ייערכו פעילויות לתלמידים תחת שמה המתנוסס ודמותה הנצחית

יהי זיכרה ברוך