רוח העשייה היא הלב הפועם של העשייה

בית הספר שלנו חוגג בר מצוה. כן, מהיום אנחנו בוגרים, הלידה, הילדות מאחורינו.

התחלנו כאן, בממלכתי א' שלימים הפך להיות בית ספר "רמז", שעם הזמן קבל את שמו של דוד רמז. לכבוד יחשב לנו לשאת את שמו של מנהיג ציוני משמעותי, שהקדיש את מרבית חייו למען הציבור היהודי בארץ ומחוצה לה.

ובכן, כיצד הכל התחיל כאן?

כשהגעתי נאספו וגם אספנו ממש מבית לבית 60 תלמידים, כתה אחת בגילאים שונים, רובם עד גיל 9, אני הייתי להם המורה וגם המנהלת.

כל ילד עם שפה משלו, כל ילד מתרבות אחרת. ההרגשה היתה 60 שפות בכיתה ואת כולם צריך ללמד עברית. הכתה רעועה, אין כל אמצעים, והמלאכה צריכה להיעשות.

וכיום כשאני חושבת על הזמנים הללו, אני שואלת את עצמי: מה היום יותר קשה ממה שהיה אז? או שמא היום אנחנו מרשים לעצמנו לראות יותר קשיים? או שמא אנחנו פנויים יותר לראות?

יודעת אני שכל יום של מורה הוא מורכב, ואין כל טעם ועניין להשוואות הללו.

כן, גם היום יש ילדים שלא אכלו ארוחת בוקר, ויש ילדים שקר להם הם מגיעים בחורף עם גופיה. אתם ודאי יודעים שמבוגרים לא היו יכולים לתפקד בחוסר ודלות שכזו. ילדים אלו מפתחים אי שקט, הם אינם מפריעים, משהו מרכזי מפריע להם.

ואנחנו בשלנו, רוצים להספיק את החומר, רק בבקשה מי מהתלמידים אתנו? מי מרוכז? מי מבין על מה אנחנו עובדים?

בהחלט חשוב ומרכזי בבית הספר ללמוד אך ראשון לכל להקשיב לתלמיד למה שהוא אומר, מה מטריד אותו, וגם למה שאינו אומר, שהרי זו האחרונה היא אמירה לפעמים נוקבת יותר.

אתם יודעים אינני מאמינה בתוצאות אקדמיות בלבד. ואינני מאמינה שאפשר להגיע אליהם באמת כשרק מתכוונים אליהם.

הדרך אליהם חשובה לפחות כמותם ואם יורשה לי יותר מהם, אך לא במקומם.

הדרך היא התשתית האנושית החיונית לצמיחה של כל תלמיד ועל ידי כך להבטחת צמיחה של חברה ישראלית –יהודית איתנה.

ומה יש שם בדרך, רוח, רוח העשייה. ומה רוח העשייה כוללת? בעיקר ערכים ותרבות. ואני מאמינה שהרוח משפיעה משמעותית על התוצאה הסופית האקדמית והאנושית. ושני אחרונים אלו מחויבים במציאות שידורו בכפיפה אחת בתוך כל מורה ומתוך כך בכל תלמיד. אנחנו מעצבי הדור, עלינו מוטלת אחריות כבדה לבחון בכל צעד, בכל החלטה, בכל עשייה באיזו רוח נעשו? היות שהרוח תקבע את פני הדברים - פני החברה בהווה ובעתיד.

קבלנו על עצמנו לעצב דורות של תלמידים, שהם המה דורות של אזרחים במדינתנו המתהווה מיום ליום.

לא פעם עלולה רוחנו ליפול, הצלחתינו תלויה בכוחנו וביכולתנו לשמור על רוחנו האנושית, רוח חמה, רוח מחזקת, המתייחסת למידות ולערכים ונובעת מהם. אנו חייבים לראות בה את עיקר העיקרים, רוח זו מסמנת לתלמידים דוגמה אנושית ראויה.

בדיוק כפי שכל צמח זקוק לתנאי גדילה ייחודיים ומותאמים לו, כך, כל ילד בכתתנו זקוק לנו המבוגרים שנשקה כל ילד במידה לה הוא זקוק. להבין כל ילד, לתת לכל ילד בדרכו ועל פי צרכיו.

לפיכך רוח אנושית חמה ואוהדת לכל תלמיד היא ולא אחרת סוד הצלחתינו. יסוד היותנו להיות ראויים להיות מורים.