הדודה נחה

הפעם המודעת הראשונה שראיתי אותה היה בנמל חיפה מעל סיפון אוניית עולים.

בזיכרוני היא עמדה שם לבד בחליפה צהובה משובצת ובטן הריונית קטנה.

נחה, הדודה שלי, אחות אימי ונשוא הערצתה לפי מיטב הבנתה של ילדה בת 8.

נחה חייתה הרבה חיים, שניים, שלושה ואולי יותר.

אשת חינוך חדשנית, מסורה ובלתי מתפשרת.

אשת איש כנועה ותומכת, הצמאה לגילויי אהבה והערכה.

אימא תועה, רגישה ומתלבטת.

ראש למשפחת אחיות ואחים שהובילה את כולם בעצות בבחירות בתחום בתי הספר והקריירות.

ונחה שלי הפרטית, תערובת בלתי אפשרית של חדשנות, תבונה, ערנות ותמימות כמעט ילדותית.

נחה של שיחות נפש אל נפש ללא הבדל גיל

ולנחה זו נתונים געגועי.