12 שנה למות של דוד רמז

אני מבקשת לציין היום את יום מותו של דוד רמז, לומר כמה מילים לזכרו ולכבודו.  

דוד רמז (דרבקין), שהיה ממנהיגי היישוב, מזכ"ל ההסתדרות, חבר כנסת ושר בממשלות ישראל הראשונות. אנחנו נושאים את שמו של מנהיג מאוד מעניין, שנוכל לאורו ללכת וממנו ללמוד. דוד כבר בנעוריו שימש מזכיר האגודה הציונית הכללית והיה בין מייסדי סניף "פועלי ציון" בעיירתו. בתום לימודיו התיכוניים, הוזמן לשמש כמורה ב"חדר" בעיירה סמוכה. לאחר נדודים ברחבי רוסיה הוא גויס אל הצבא האדום ושוחרר בשל היותו בן יחיד. בתקופה זו התפרסמו שירים מכתביו בעיתון" השילוח". 

רמז עבר לחיות בקושטא ובשנת 1911 החל בלימודי משפטים, במהלכם פגש לראשונה בדוד בן-גוריון וביצחק בן צבי, עמם התנדב ב-1912 לצבא העות'מאני. משהגיע לארץ, כאיש העלייה השנייה, רמז החל לעבוד כפועל חקלאי.

בהמשך, נבחר לעמוד בראש "המשרד לעבודות ציבוריות – בניין וחרושת" - המפעל הקבלני של פועלי ארץ-ישראל, שנקרא לאחר מכן "סולל בונה". בשנים ‏1945 - 1934 כיהן כמזכיר הכללי של הסתדרות העובדים ובשנים  ‏1945-1948 כיהן כיושב ראש הוועד הלאומי.

‏בתוקף תפקיד זה הכריז ערב הקמת הכנסת כי "כנהר המשתפך אל הים, משתפכת הערב הזה כנסת ישראל למדינת ישראל, אשר תיכון לעד".

דוד רמז נהג לכתוב לאורך השנים, מאמרים ושירים. הוא היה חבר ועד הלשון והומצאו על ידו מילים רבות בשפה העברית המתחדשת.

בין התפקידים הרבים שמילא ניתן למנות את היותו חבר מועצת המדינה הזמנית מטעם מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) ושר התחבורה בממשלה הזמנית.

באלול תש"ח כוננה הממשלה הזמנית "ועדת שרים לעניין החינוך" והשר רמז הועמד בראשה. בבחירות לכנסת הראשונה הוא נבחר כחבר כנסת וכיהן בממשלה הראשונה כשר התחבורה. כאשר הוקמה הממשלה השנייה ב-‏1950 נתמנה דוד רמז שר החינוך והתרבות, במקומו של זלמן שזר. אלא שכחצי שנה לאחר מכן נפטר ממחלה ב-1951.

איש משכמו ומעלה שזכינו להיקרא על שמו ונעשה הכל כדי להיות ראויים לכך.

יהא זכרו ברוך!