נאום ראש העיר יהוד

מר יוסי בן דוד

ערב טוב,

ח"כ רונית תירוש, גב' ורד סוואד יועצת ראש הממשלה לענייני רווחה וחינוך, גב' ורד אחידוב עזריאל מנהלת בית ספר "רמז", מר יצחק גולדפרב יו"ר ועד ההורים בבית ספר "רמז", גברת אביבה עטרי המפקחת שלנו, מפקחים, מנהלים, חברי מועצת העיר, תלמידי בית ספר "רמז" לדורותיהם, הורי בית ספר "רמז, משפחת סידרנסקי-בקנרוט- בכור-בן ארי, משפחתה של "המורה נחה"

נכבדי היקרים,

ראשית, תודה לעובדי העירייה הנפלאים ולמשפחה על שיתוף הפעולה בהבאת ערב זה למימוש.

מפגש בין אנשים בכל גיל הינו דבר אישי ביותר. גם כשאנחנו בטוחים שאנחנו מרגישים אותו דבר, וחשים את הבן אדם השני אותו דבר. אני מבקש לחלוק עמכם את התחושות האישיות שלי והמחשבות שלי בעקבותיהם מהקשר שלי עם "המורה נחה".

עבורי מורה נחה הייתה קודם כל כתובת שנותנת מענה שמתייחסת אלי באופן אישי. כבר אמרו לכם שהייתי שובב ואיך שהוא לא חוויתי ממנה כל שיפוט. על ידה הרגשתי ילד טוב, שכנראה עשה טעות כזו או אחרת. על ידה הרגשתי יכול, יכול להצליח בכל שרצוני יכוון אותי. על ידה הרגשתי בטוח, וממנה שאבתי כוח להמשיך.

לימים היא היוותה עבורי מודל למנהיגות:

מנהיגות מתערבת, אמיצה, אכפתית המתאימה עצמה לאדם, לקבוצה, למצב- מבלי לוותר על מטרות גדולות ועל ערכים ,

מנהיגות שרואה רחוק מבלי לפספס את הקרוב והקטן. מנהיגות שרואה גם גבוה, לדוגמה, ערכים ממש למדתי אצלה, שערך זה התנהגות ולא סיסמה. ואחרון מנהיגות שרואה רחב את כלל החברה, את המדינה, את העולם והעולם היהודי בפרט. ועם זאת, מבינה שהתנהגות לכל ילד בודד, בדיוק כמו לקבוצה, בונה חברה צודקת, טובה יותר. בראיה קבועה בתלת מימד או ברב מימד, מבלי לדלג על האדם הפרטי קטן כגדול, צעיר כמבוגר.

היום אנחנו נוהגים לקטר, לבקר מבלי לקחת את אותה המחויבות והאחריות ליצור את המציאות שאנו מאמינים שצריכה להיות, פשוט לקחת לידיים שלנו את העניין ולפעול בכל המישורים עד שישתנה, ולשלם את כל המחירים בדרך. כזו הייתה "המורה נחה."

הזכות לביקורת על הנעשה בחברה שלנו, בבתי הספר שלנו, כשהיא באה ללא נקיטת עמדה מעשית, ללא ניסיון להתערב ולשנות לפי צו המצפון והדרך הערכית הראויה נראית לי גישה בלתי מוסרית, גישה עקרה ובעצם הונאה עצמית. אתה מבקר... ומשאיר את המצב כמו שהוא.

לשבת בצד ולהתלונן, ללא התערבות מעשית, מעמיד בספק רב את האמינות הערכית של אותו אדם. נחה ייצגה בשבילי ואני מאמין בשביל כולם, את זו שתמיד תהיה הראשונה ואחריה יבואו, להתערב, ליצור והכול בדרכים תרבותיות, המתחשבות ונותנות כבוד עמוק לשונות בין אנשים.

כשהייתי יוצא ממנה כמעט תמיד הרגשתי אדם טוב יותר המסוגל להרבה יותר. וזו, גדולה של מחנכת, מנהיגה.

אני חושב שאף פעם לא שמעתי ממנה לא. הייתה לה דרך לומר- כן, ומה בדיוק אפשר לעשות והיא אתך, אתה לא לבד.

במשך דורות רבים היו היהודים ידועים כבעלי תרבות- דיברו, קראו וכתבו ביותר משפה אחת. בכל מקום התפתחה השכלה רחבה, תיאטרון יהודי, תזמורת, מחול, ציור ופיסול ומה לא.

חינוך יהודי היה לשם דבר בכל מקום בעולם. היום אני פוגש צעירים כבוגרים שאינם מכירים את התרבות העשירה שלנו, אינם מכירים את הטקסטים אשר מהווים תשתית תרבותית. שמעתי שנמרוד אלוני המציא לתופעה הזו שם- "בּוּריינות" - בּוּרוּת בתחום האוריינות, כלומר תרבות הספר והלשון , תרבות של ידע כערך, תרבות של אומנות וכו'.

מפגש עם המורה נחה היה תמיד איכותי, רוחני וממלכתי, המחויב לערכים ומכוון לתרומה לחברה. ממש מודל לחיקוי. זה השריש בי סקרנות אין קץ לידע. והראה לי איך תרבות והשכלה מפתחים את האדם והחברה.

המורה נחה מהווה עבורי דוגמה להגדרה רחבה ועמוקה של מה כולל חינוך:

יחס, טיפול, משמעת (שזה למעשה מוסר), למידה, הוראה, לרבות עיצוב האופי. אחריות כוללת על האדם ובו בזמן על החברה. אתם וודאי יודעים ש"המורה נחה" לא הרשתה שיקראו לה מנהלת, כי ראתה במקצוע מורה את השליחות המשמעותית ביותר עבור הילד, הנער כפרט ועבור החברה בכלל.

ולסיום עוד מבט חשוב ממנה אלינו - כשהיית במגע עם המורה נחה, החזון קרן מעיניה, היה מין אור בעיניים מדבריה ובעיקר ממעשיה, היה ברור לך שאתה משתתף יחד איתה במעשה גדול, מעשה יצירה של חברה יהודית בישראל, חברה שאין כדוגמתהּ ושאתה מחויב בדיוק כמוה לשלמותה כמו לשלמות עצמך וחברך. המשהו הקורן הזה משך אותך להקשיב ולהמשיך להיות שם במחיצתה. ולתרום מעצמך.

היום המשהו הזה דהוי, אינו חד ואינו קורן אלינו, כל שר או מנכ"ל מביאים לנו משהו חדש, כאילו שמה שהיה קודם היה לא מספיק. אין רצף ואין אחדות חזונית מלהיבה משותפת.

אלברט איינשטיין אמר: "החינוך הוא מה שנשאר אחרי ששכחו כל מה שלמדו בבית הספר". לדאבוננו, מה שנלמד בבית הספר נשכח די מהר והשאלה מה נשאר, נותרת בלא תשובה מספקת במקרים רבים מדי.

ומה שצריך להישאר, זה החזון שהיא מימשה מצד אחד כאילו היא היחידה ובו בזמן כאילו שהיא חלק קטן ממשהו גדול ומאוחד. ואל תחשבו, שאז כולם היו מאוחדים, אך במחיצתה ניתן היה להרגיש שכולנו מתאחדים. ומתכוונים לאותו דבר וזה דבר גדול, להיות שותפים ביצירה ענקית לבניית חברת מופת יהודית כאן בארץ.

אנחנו מקימים כאן ביהוד קבוצה, וועדת תכנון שתורכב מי כל מי שרוצה ואיכפת לו ומבין שבלי חינוך אין לנו עתיד בכל תחום. אני קורא ומזמין אתכם, מורים, תלמידים, הורים, אנשי חינוך, אישי ציבור, מומחים להיות בה שותפים. יחד נחשוב וניצור איך להבטיח את המשך הדרך המדויקת הזו. וכאן ביהוד זה המקום, יש לנו צוותי חינוך מעולים שיכולים להרים את הכפפה שנחה השאירה כאן לנו.

יחד נתכנן ונבנה פריצות דרך חדשות בחינוך, נבטיח שלכל תלמיד יהיה חזון אישי, ליבת ערכים אישית שתבטיח צמיחה נפשית, ערכית ותרבותית, וכך כל החזונות האישיים יהוו בסיס איתן לצמיחת קהילות אנושיות שיבססו את החברה הישראלית, הציונית והיהודית. הועדה תעסוק בתכנון, בייזום ובייסוד הכשרות ובניית תוכניות עבודה מותאמות. כאמור, הועדה תורכב מנציגי מורים, תלמידים, הורים, מנהלים, אישי ציבור, ומומחים שונים שנזמין מהארץ ומחו"ל. מי שרוצה מוזמן לפנות לגברת שוש ברוך, לגברת חוה ביאלקוביץ או דרך האתר של "המורה נחה" ואנחנו נחזור אליכם.

אני שוב מודה לכולם על כל מה שעשיתם כדי שערב זה יתקיים.

לצוות אתר ההנצחה על האירוח, שיתוף הפעולה והעזרה בכל שביקשנו ובראש וראשונה למר יהודה מתתיהו, לצוות בית ספר "רמז" ובראשו מנהלת בית הספר ויו"ר ועד ההורים, על ההשקעה הרבה והחשיבה לעתיד, למורה לשה ולמקהלת התיכון המקיף, למיכל מנהלת בית ספר היובל ולכל עובדי העיריה שלא חסכו כל מאמץ בכל שעות היום.

קהל נכבד, עוד לא מאוחר, פשוט צריך להפשיל שרוולים וכמו "המורה נחה" כל אחד צריך להרגיש שאם הוא לא יעשה, אז הדברים יישארו כמו שהם, חשוב שכל אחד יהיה מודע לניגוד הזה, 'שהכל תלוי בי' בכל אחד ובאותה מידה על כולנו יחד כאחד.

לכן, אני מבקש לפתוח מסגרת עשייה ויצירה חינוכית.

מעל במה זו, אני קורא לכל אחת ואחד להצטרף אליה,

אני גאה להיות חלק מקבוצת אנשים רציניים כאלו, היודעים לחלוק כבוד ולתת מעצמם.