רן בכור, נכד

ערב טוב,

כשאימי ביקשה ממני להנחות את הטקס לזכרה של סבתי, בשבילכם "המורה נחה", עלתה בי השאלה האם טקס זה הוא על אותה סבתא אישית שלי או על אותו אדם ציבורי שלכם? הפער הזה בין שתי הדמויות, האישי מול הציבורי, נראה לי כבלתי פתיר.

אך אישה אחת, נחה בקנרוט סידרנסקי, סבתי, הצליחה לגשר בכישרון, ענווה ודייקנות (לעיתים מעצבנת) בין שני החלקים הללו באישיותה.

אנחנו המשפחה נדבר הערב על נחה כאמא, כאחות וכסבתא. האנשים המכובדים שיעלו על הבמה ונימנים במשפחתה השניה של נחה – יספרו עליה כמורה, חברה, אשת חינוך, מנהיגה, ופורצת דרך.

כבוד ראש העיר תרשה לי להודות לך בשם כל המשפחה על היוזמה לתת כבוד אחרון לסבתי. אנחנו לעד נהיה כאן שותפים פעילים לעיר יהוד בכלל, ובעצמת דרכה של נחה בפרט.

נחה סדרנסקי, נולדה ב-1914 בכפר פולויינסק אשר בפולין. למשפחה בת שישה ילדים – היא היית הבת הראשונה, אך השניה אחרי אחיה ז"ל טוז'ה, במנין הילדים במשפחה.

כמו בכל משפחה יהודית החינוך היה בסדר העדיפויות העליון, עד כדי כך שהמשפחה היית עוברת בתים ע"פ קרבתם לבתי ספר שנחשבו כמעניקים חינוך יהודי וכללי הטוב ביותר.

לפני מלחמת העולם השניה, בהיותה בת 18, כשסיימה את לימודי התיכון, עוברת נחה ללמוד בסמינר תרבות בוילנה, אשר היה אחד מעמודי התווך של התרבות היהודית בפולין ואף הלימודים של נעשו בעברית.

בגיל 20 החלה את הקריירה שלה כמורה בבית ספר בלחווה וכעבור שנה לימדה בבית הספר בית-יעקב לבנות בסלונים. בהיותה מורה שנה בבית הספר בית-יעקב, והיא רק בת 23, פונה עליה הרב הראשי של כל בתי הספר בסלונים ומבקש ממנה לנהל את ביה"ס.

נחה ניהלה את ביה"ס עד כינסת הגרמנים לסלונים אז נאלצו לברוח.

משפחתה של נחה נסה לאוזבקיסטן וגם שם אחרי תקופה קצרה נחה הופכת למורה בבי"ס. תוך כמה חודשים כמורה מתבקשת ע"י משרד החינוך הרוסי להצטרף לצוות הפיקוח של הקולחוזים בטשקנט רבתי. בקייצים של טשקנט היא רוכבת על אופניים מבית ספר אחד לשני ובחורפים על סוס לבן.

כשנודע שהמלחמה נסתיימה חוזרת משפחת סידרנסקי לפולין ומחפשת את בייתה. המראות בסלונים קשים: ביתם נשרף, על בית הקברות היהודי בנו חנויות משכר, בית הכנסת חרב ושומם. המשפחה מתגוררת כמה חודשים בחדר קטן אצל משפחה יהודית וכשמבינים שהקהילה היהודית בסלונים הצטמצמה למספר זעום של משפחות הם ממשיכים לנדוד בתוך פולין לואובז'יך, שם נחה עובדת כמורה בבית הספר "לוחמי הגטאות", בית ספר שקיבל לחייקו בעיקר ילדים שהוסתרו בזמן המלחמה במנזרים, בכנסיות ואצל משפחות לא יהודיות.

כאן בקהל יושבת תלמידת כיתה א' של נחה מבית הספר לוחמי הגטאות בואובז'יך, הגב' ציפורה הלוי, תושבת יהוד מונסון אשר לימים הפכה להיות מורה בצוות רמז בניהולה של נחה.

מרגש ומספק לדעת שהיום בית הספר רמז ממשיך לפעול ע"פ אותם ערכים שורשיים שנזרעו כבר בשנות החמישים ע"י נחה וצוות בית הספר.

תודה רבה לתלמידים, המורים, להורים ולסבתות, ובראשם למנהלת ורד על ההשקעה הגדולה בערב זה ובהנצחתה של נחה.

נחה עולה לארץ בשנת 1950 ישר לתוך המעברה "מחנה-ישראל" ומחפשת עבודה כמורה. לאחר שלושה סירובים, חוזרת למשרד החינוך ואומרת למפקח מר' בר-תנא: “כמורה לא הצלחתי למצוא עבודה, מעכשיו אני רוצה להיות מנהלת". מר בר-תנא שולח את נחה להקים את מערכת החינוך בכפר ערבי נטוש – יהודיה.

נחה מקבלת בית ערבי, לא הרחק מבית הספר רמז כיום, איפה שהיום קופת חולים, ושם נמנים 60 תלמידים שאספה מכיתות, מגיליים ומשפות שונות.

וזאת תחילתו של המפעל החינוכי ביהוד.

כעבור כ-25 שנה מוענק לנחה פרס החינוך הארצי מידי נשיא המדינה דאז פרופ' אפרים קציר.

תודות גם לחזן הראשי של צה"ל מר שי אברמסון שהתנדב להגיע הערב ולכבד אותנו בנוכחותו ובקולו.

סבתא שלי היתה אומרת תודה על הזכות הגדולה לומר לכם תודה

תודתנו נתונה להרבה אנשים שסייעו בהגשמת הערב הזה

יוסי בן דוד

לנתן בז'ה

לשוש ברוך

לחוה ביאלקוביץ

לשה סון

מיכל שלו

דן קינן

לאריק רייזר

לענבל חיגר

לגלי ברקמן-קפלן

לחיה גבריאלי

רעיונאות ועיצוב

יגאל שתיים

ייעוץ מוזיקלי

עידו קרן

לורד עזריאל-אחידוב

לצבי שפט

לאמיר רוייטר

למיכל רבינוביץ'

לאיציק גולדפרב

לד"ר עינת וילף

לד"ר הני זוביידה

חיה אוסקיו

אביבה עטרי

דורית חגי

ישראל פישר

יוספה קליינוט

טובה וייס

מתי הררי

תודה מיוחדת לחיים איינשפרוך על העזרה והרשות להשתמש בתמונות מ"ארכיון איינשפרוך".

תודה רבה למר מתתיהו יהודה וכל עובדי אתר ההנצחה של חיל הקשר,ביהוד

תודה רבה לטלויזיה הקהילתית ביהוד

תודה רבה לתלמידים, למורים, להורים ולסבתות מבית ספר "רמז"