בהעלותך

כתוב בתחילת הפרשה (במדבר ח, א-ג): "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת"

רש"י כותב על כך: "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות".

הרמב"ן מקשה, למה ה' ניחם את אהרון דווקא בהדלקת הנרות ולא ניחמו בקטורת, בקורבנות, במנחת חביתין ובעבודת יום הכיפורים "ושהוא קדוש ה' עומד בהיכלו לשרתו ולברך בשמו, ושבטו כלו משרתי אלהינו"? בנוסף, בימי המילואים אהרון הקריב יותר קורבנות מהנשיאים, ואם כן למה חלשה דעתו?

מתוך כך הרמב"ן מפרש שיש כאן רמז לחנוכה שהיתה בימי חשמונאי כהן גדול ובניו. הרמב"ן מביא סיוע לכך מדברי רבינו ניסים במגילת סתרים וכן מדברי המדרש (רבה פרשה טו אות ו) "לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו - וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם". והרי כשאין בית המקדש קיים גם הנרות בטלים, אלא רמזו כאן לנרות חג החנוכה שנוהגים לעולם.

אך עדיין יש להבין, מהיכן לומדים שה' ניחם את אהרון בכך שתהיה חנוכה אחרת ע"י בניו? הרי לכאורה פשט הפסוקים מדברים על הדלקת הנרות שאהרון מקיים עכשיו בבית המקדש. ועוד שגם לפי דברי הרמב"ן עדיין לא מובן למה ה' לא ניחם את אהרון בכך שהוא עומד בהיכל ה' וכל שבטו משרתי אלוקינו?

מדברי רש"י נראה שהבין את הדברים כפשוטם, ובנוסף לקושיות הרמב"ן, יש להבין למה הוסיף לגדולתו של אהרון שהוא "מטיב את הנרות" ולא הסתפק בכך שאהרון מדליק אותם?

ניתן לבאר את העניין על פי לשון אחרת המופיעה במדרש רבה (פרשה טו אות ג):

"את מוצא י"ב שבטים שהקריבו קרבנות לחנוכת המזבח שבט לוי לא הקריב כלום... משל למלך שעשה סעודה, והיה קורא אומניות (הזמין את בעלי האומנויות לסעודה). היה אוהב אחד שאוהבו יותר מדאי לא קרא אותו עמהן, היה מצר לומר שמא יש בלבו של מלך עלי... כיון שעברו אותן ימי סעודה קרא אותו אוהב אמר לו לכל בני המדינה עשיתי סעודה ולך לעצמך אני עושה סעודה למה שאת אוהבי כך מלך מלכי המלכים הקב"ה את מוצא י"ב שבטים הקריבו לחנוכת המזבח... ושבטו של לוי לא הקריבו... אמר הקב"ה לאהרן ולבניו, כל השבטים עשו חנוכה ושבטך לא עשה לכך דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך ואח"כ קח את הלוים".

המדרש אומר שהמלך הזמין לסעודה את בעלי האומנויות, וע"פ הנמשל, בעלי האומנויות הם השבטים. אומנותם של השבטים היא התכונה המיוחדת של כל שבט ושבט. המלך הקב"ה הזמין את כל השבטים לסעודה, כלומר לחנוכת המשכן, על מנת שכל אחד ישתתף בחנוכה ויתן בה את חלקו ואומנותו, כמו שאומר מדרש רבה בפרשה הקודמת (פרשה יג): "מה ראו הנשיאים להקריב קרבנות בענין הזה? רבנן אמרין אף על פי שקרבן שוה הקריבו, כולם על דברים גדולים הקריבו, וכל אחד ואחד הקריבו לפי דעתו. התחיל נחשון והקריב על סדר המלוכה כמה שהמליכו אביו על אחיו... בא נשיא יששכר והקריב ע"ש התורה לפי שהם אהבו את התורה יותר מכל השבטים... בא נשיא זבולון והקריב קרבנו על השותפות שהיה לו עם יששכר אחיו..." וכך על כל שבט מבאר המדרש שהקריב על שם אומנותו ותכונתו. וכל זאת על מנת שהמשכן יהיה מושלם מכל התכונות הטובות של השבטים.

לפי זה, שבט לוי שהוא לגיון של מלך ואוהבו, הצטער על כך שלא השתתף בחנוכה ולא הביא קרבן שיבטא את תכונתו ואת חלקו בעם ישראל. ה' מנחם את אהרון ואת שבט לוי במנורה, ואם כן המנורה רומזת לתכונתם של שבט לוי. המנורה מסמלת את החכמה של התורה כמו שכתוב בגמרא (ב"ב כה ע"ב) "הרוצה שיחכים - ידרים, ושיעשיר - יצפין, וסימניך: שלחן בצפון ומנורה בדרום" וכן אומרת הגמרא שהרגיל בנר יהיו לו בנים תלמידי חכמים, ופירש רש"י שזה נלמד מהפסוק "כי נר מצוה ותורה אור". הנרות עצמם הם עם ישראל, כמו שאומר המדרש: "אמר לו הקב"ה למשה אם הזהרתם להיות מדליקין לפני אני משמר את נפשותיכם מכל דבר רע שנמשלו נפשות כנר שנא' (משלי כ) 'נר ה' נשמת אדם' ונאמר 'בהעלותך את הנרות' ".

תכונתם של שבט לוי היא לימוד התורה לעם ישראל כמו שכתוב בפרשת וזאת הברכה: "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" ונאמר על שבט לוי בספר מלאכי (ב, ו-ז) "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ... וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן: כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא". הדלקת המנורה מסמלת בעצם את שבט לוי המלמדים תורה את עם ישראל ומדליקים את נשמותיהם באורהּ[1]. הגמרא אומרת עוד שהמנורה מסמלת את השראת השכינה בישראל. אכן השכינה שורה בישראל רק על ידי לימוד התורה כמו שכתוב בפרשת בחקותי (ויקרא כו ג-יא) "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם... וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם" ועל כך בדיוק ממונים הלויים. ברור אם כן שמעשהו של אהרון גדול משל שאר הנשיאים, מכיוון שהוא זה שמדליק את נרות עם ישראל ומכוונם לתכלית וכדברי הספורנו:

"כשתדליק את שש הנרות, אל מול פני המנורה, שהוא הקנה האמצעי וזה כשתפנה שלהבת כל אחד מהששה נרות אל הקנה האמצעי, אז יאירו שבעת הנרות. כל השבעה יאירו וישפיעו אור עליון לישראל שיורו היות אור הימנים ואור השמאלים מכוון ופונה אל אור הקנה האמצעי שהוא עיקר המנורה ושכן ראוי שכונת המימינים העוסקים בחיי עולם והמשמאלים העוסקים בחיי שעה העוזרים למימינים... תהיה להפיק רצון האל יתברך באופן שיושג מכוונו בין כולם וירוממו את שמו יחדו..."

אמנם לימוד התורה לעם ישראל שייך בעיקר לכהנים. הלויים היו המשרתים והעוזרים של הכהנים. נראה שלכך רומזת הטבת הנרות, שהיא הכנה של הנרות להדלקה, כמו הלויים המסייעים לכהנים המלמדים תורה. משום כך אומר המדרש "לכך דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך ואח"כ קח את הלוים", דברים אלו הם חלק מהנחמה לאהרון, שכל שבטו עסוק בדאגה לעם ישראל. ואם כן ה' באמת ניחם את אהרון "שהוא קדוש ה' עומד בהיכלו לשרתו ולברך בשמו, ושבטו כלו משרתי אלהינו" ומיושבת קושיית הרמב"ן.

על פי זה ניתן להבין גם את הקשר לחנוכת בית חשמונאי. היוונים ניסו לפגוע בקדושת ישראל ולגרום לעם ישראל לפרוש מן התורה והמצוות. בני חשמונאי הכהנים, בניצחונם, גרמו לחיזוק עם ישראל ולשמירה על קדושתם. נס פך השמן והדלקת המנורה על ידי בני חשמונאי ביטא את הצלחם של שבט לוי לגרום להשראת שכינה בעם ישראל. אכן, נרות התורה של הלויים קיימים לעולם, משום שהתורה והמצוות אינם בטלים לעולם.

"ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים" (רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פי"ג, הי"ג)

_______________________________________

[1] וכן מצאתי בפסיקתא רבתי (פיסקא מו) שיש קשר בין שבט לוי לאור: "מניין שלוי נקרא אור, שנאמר וללוי אמר תומיך ואוריך..."