מצורע

בפרשתינו אנו קוראים על המצורע. עונש צרעת מגיע בעקבות חטאיו של אדם, וכדברי הגמרא במסכת ערכין (טז ע"א): "א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן על שבעה דברים נגעים באין: על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא ועל גילוי עריות ועל גסות הרוח ועל הגזל ועל צרות העין".

הצרעת היא עונש הגורם לבושה גדולה לאדם על מעשיו. כך אנו מוצאים אצל מרים שנענשה בצרעת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים" (במדבר יב, יד). וכן אצל המלך עוזיהו אשר נכנס לבית המקדש להקטיר קטורת: "וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר וּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית ה' מֵעַל לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת: וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ וְכָל הַכֹּהֲנִים וְהִנֵּה הוּא מְצֹרָע בְּמִצְחוֹ וַיַּבְהִלוּהוּ מִשָּׁם וְגַם הוּא נִדְחַף לָצֵאת כִּי נִגְּעוֹ ה': וַיְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצֹרָע עַד יוֹם מוֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בֵּית החפשות [הַחָפְשִׁית] מְצֹרָע כִּי נִגְזַר מִבֵּית ה': (דברי הימים ב כו, כ-כא).

הצרעת אם כן היא כיריקה של ה' בפרצופו של האדם, אשר מתבייש מיד בפני כל רואיו. במציאות מתוקנת של בית המקדש ושל גילוי שכינה, עם ישראל היו קרובים מאוד לה'. במציאות כזאת אשר כולם מוכתרים בעטרותיהם ונהנים מזיו השכינה, וכל אחד חכמתו וצדקתו נראית על פניו, האדם החוטא אשר מאבד מצלם אלוקיו, מקבל אות קלון על פניו לביישו ולהפרידו משאר בני אדם עד אשר ישוב בתשובה שלימה.

אנו מצפים למציאות כזאת אשר מוזכרת גם בהפטרה של שבת הגדול: "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ" (מלאכי ג, יח).

כך הנביא מתאר את גילוי השכינה הגדול אשר גורם לרשעים להישרף מרוב בושה, ומאידך גורם להנאה וריפוי לצדיקים "כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף: וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק:" (שם יט-כ).

נחתום את הדברים בלשון הזהב של הרמב"ם בסוף הלכות טומאת צרעת:

"וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו תורה צרעת בשותפות השם אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע… ואם עמד ברשעו… משתנה עורו ויצטרע ויהיה מובדל ומפורסם לבדו עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים… לפיכך ראוי למי שרוצה לכוין אורחותיו להתרחק מישיבתן ומלדבר עמהן כדי שלא יתפס אדם ברשת רשעים וסכלותם… אבל שיחת כשרי ישראל אינה אלא בדברי תורה וחכמה לפיכך הקדוש ברוך הוא עוזר על ידן ומזכה אותן בה שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו" (רמב"ם הלכות טומאת צרעת פט"ז, ה"י).