קדושים

פרשת קדושים פותחת במילים: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". המדרש (ויקרא רבה פרשה כד, אות ח) אומר על כך בשם רבי אבין:

משל לבני מדינה שעשו שלוש עטרות למלך. מה עשה המלך? נתן בראשו אחת ושתים בראשם של בניו. כך בכל יום ויום העליונים מכתירין להקב"ה שלוש קדושות, מה הקדוש ברוך הוא עושה? נותן בראשו אחת ושתים בראשן של ישראל הדא הוא דכתיב דבר אל כל עדת בני ישראל קדושים תהיו והתקדשתם והייתם קדושים.

מה הן אותן שלוש קדושות?

בספר ישעיה (ו, א-ג) כתוב: "וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל: שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ... וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ". את שלושת הקדושות מתרגם יונתן ואנו מזכירים את תרגומו בתפילה: 1) קַדִישׁ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא עִלָאָה בֵית שְׁכִנְתֵּיהּ 2) קַדִישׁ עַל אַרְעָא עוֹבַד גְבוּרְתֵּיהּ 3) קַדִישׁ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא. כלומר, ה' קדוש ונבדל בכך שמקום שכינתו הוא למעלה בשמי מרום, וכן הוא קדוש ונבדל בכך שהוא עושה על הארץ את מעשה גבורותיו, והוא קדוש ונבדל בכך שהוא חי לעולם ולעולמי עולמים.

מה הן שתי הקדושות אשר ה' נתן לבניו, ואיזה קדושה ה' שמר לעצמו? נראה שאת הקדושה של חיי העולם שמר לעצמו[1], אך בשתי הקדושות הראשונות ה' שיתף את עם ישראל. בעניין הקדושה של ה' השוכן בשמי מרום ה' נתן לנו מצוות המקדשות אותנו ומקשרות אותנו אליו ואל שכינתו, ובעניין הקדושה של ה' בארץ ה' הרחיק אותנו מהטומאה וממעשי הגויים, וכך אנו קדושים ונבדלים בארץ, וכן קדושים ונבדלים למעלה בכך שאנו יכולים לקיים מצוות בניגוד למלאכים. וכך כתוב בסוף הפרשה "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי" הקדושה של עם ישראל היא גם בהבדלתם מהאומות, וגם "להיות לי"- להיות קרובים לה'[2].

בפרשה מוזכרות מצוות רבות וביניהן מצוות משתי סוגי הקדושות. מעיון בפרשה נראה שהתורה בחרה להדגיש את המצוות שהן עיקרן של כל אחת מהקדושות. התורה מזהירה אותנו בתחילת הפרשה: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". ובהמשך הפרשה מופיע שוב: "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי ה' ". המצוות על שמירת השבת ומורא מקדש הן השיא של הקדושה של חיבור לה' וגורמות לנו לקדש את מעשינו אשר בארץ לשם שמים[3].

הקדושה השנייה מודגשת ביתר שאת בהתרחקות מאיסור אוב וידעוני אשר מופיע שלוש פעמים בפרשה! בפסוק הראשון אשר מוזכר בו איסור זה אומרת התורה: "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים אַל תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" בפעם השניה התורה אף אומרת שה' יתערב באופן אישי להעניש את החוטא בהם: "וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים לִזְנֹת אַחֲרֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ". הפרשה מסתיימת בכך שה' קידש אותנו והבדיל אותנו מן הגויים ולכן אנו צריכים להתרחק מאוב וידעוני שהם מנהגי הגויים: "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי: וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם". אוב וידעוני הם שיא ההתעסקות בטומאה ועשייה של חוקות הגויים. ההיבדלות ממנהגים אלו מסמלת את הקדושה השניה.

בין המצוות המביאות לשתי הקדושות מופיעות מצוות שבין אדם לחבירו אשר בלעדיהם, לא ניתן להגיע לקדושה הראשונה המחברת בינינו לה'. לכן ישנו פסוק נוסף החוזר על עצמו "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט" פעם אחת הוא מופיע בהקשר של משפט ממש "לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל" או בעניין שצריך לדון חבירו לכף זכות "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ", ופעם נוספת בעניין המשקלות "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה" משום שיש להיות ישר בעניינים אלו ולשאת ולתת באמונה. מכאן נלמד שיש לנהוג עם החבר בצורה נכונה והגונה ולהיות ישר במשא ומתן.

דבר נוסף המודגש בפרשה הוא שמירת החוקים של ה' דהיינו הדברים שטעמם אינו מובן באופן פשוט: על כך התורה אומרת "אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ: התורה מדגישה שעל מנת להיות קרובים לה' יש לקיים גם את המצוות של ה' שאינן מובנות לנו. כמו כן אומרת התורה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה' ". על מנת להיות קדושים יש לשמור את כל החוקים והמשפטים של ה'. ובהמשך הפרשה נאמר: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם: כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל... וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּהּ: וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם". השמירה על כל החוקים של ה' גורמת לנו לקדושה ומבדילה אותנו מחוקי הגויים.

יהי רצון שנזכה ללמוד מפרשת קדושים להתקדש במעשינו ובאורח חיינו ולעטר את ראשנו בעטרות היקרות של הקדושה המבדילות אותנו מן הגויים.

________________________

[1] אך את המלאכים ה' שיתף בקדושה זו של חיי עולם, ונראה שזה פירוש המשל הראשון של ר' אבין במדרש: "משל למלך שהיה לו מרתף של יין והושיב בו המלך שומרים, מהם נזירים ומהם שכורים. לעת ערב בא ליתן שכרם, נתן לשכורים שני חלקים ולנזירים חלק אחד. אמרו לו, אדונינו המלך לא כולנו שמרנו כאחד? מפני מה אתה נותן לאלו שני חלקים ולנו חלק אחד? אמר להם המלך אלו שכורים הן, ודרכן לשתות יין ולפיכך אני נותן לאלו שני חלקים ולכם חלק אחד. כך העליונים לפי שאין יצה"ר מצוי בהם, קדושה אחת... אבל התחתונים לפי שיצר הרע שולט בהם הלואי בשתי קדושות". כלומר המלאכים שאין יצר הרע שולט בהם לא שייכת בהם קדושה של היבדלות מהטומאה ומחוקי הגויים, ולא שייכת בהם קדושה של התקרבות לה' על ידי מעשיהם, משום שמצבם הוא קבוע ועומד, אך שייכת בהם הקדושה של חיי עולם.

[2] כך גם לשון "הרי את מקודשת לי" ביארו התוס' במסכת קידושין ב ע"ב ד"ה "דאסר לה" שפירושו שהאשה אסורה לכל העולם וגם מיוחדת לבעלה.

[3] המילים "ואת שבתותי תשמורו" מופיעות גם בפרשת כי תשא (לא, יג-יד) "וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ". בפסוק זה מודגשת קדושתה של השבת, וגם מפסוק זה למדו שמלאכת המשכן אינה דוחה שבת. וכן בפרשת בהר מופיע פסוק זהה לפסוק שבפרשתינו "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי ה' " (ויקרא כו, ב).