מאמרים על פרשת תצוה

בפרשתינו מובא הציווי על עשיית הבגדים לאהרון הכהן: "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (שמות כח, ב). על דרך הפשט ביארו המפרשים שעניין הבגדים הוא לכבוד אהרון על מנת שיהיה נכבד בעיני הבריות במלבושים נכבדים ומפוארים או על מנת לכבד את ה' ומקום שכינתו.

אך נראה שיש עניין עמוק יותר בבגדי הכהן. בשבת חנוכה ובשבת פרשת בהעלותך אנו קוראים בהפטרה פסוקים מספר זכריה: "וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ ה' וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ... וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ: וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת: וָאֹמַר יָשִׂימוּ צָנִיף טָהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיָּשִׂימוּ הַצָּנִיף הַטָּהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים וּמַלְאַךְ יְיָ עֹמֵד: וַיָּעַד מַלְאַךְ יְיָ בִּיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר וְגַם אַתָּה תָּדִין אֶת בֵּיתִי וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת חֲצֵרָי וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה" (זכריה ג-ז).

כמובן שמדובר כאן במראה נבואה, והבגדים אינם בגדים כפשוטו. רש"י מפרש שהבגדים הצואים רומזים לעבירות שהיו ליהושע הכהן הגדול[1]. ה' אומר שיש אפשרות לתקן את החטא של יהושע ולהסיר מעליו את הבגדים הצואים, ולהלבישו בבגדי זכויות במקומם.

מנבואה זו אנו לומדים שהבגדים רומזים גם לבגדיה של הנפש. כך מפרש המלבי"ם את עניינם של בגדי הקודש אשר לאהרון: "הנה הבגדים שצוה לעשות היה כפי הגלוי בגדים חיצונים... אבל באמת היו מורים על בגדים פנימים שיעשו כהני ה' להלביש בם את נפשותיהם בדעות ובמדות ובתכונות טובות שהם מלבושי הנפש, ומלבושים אלה לא עשו האומנים, וצוה ה' אל משה שהוא יעשה בגדי קדש אלה, היינו ללמדם תקון נפשותיהם ומדותיהם באופן שילבישו הוד והדר את נפשם הפנימית"[2].

נראה שהבגדים נתנו לאהרון הוד מיוחד, חוט של חסד והדרת פנים של תלמיד חכם "כְּהוֹד אֲשֶׁר הִלְבִּישׁ צוּר לִיצוּרִים מַרְאֵה כֹהֵן... כְּמַלְאָךְ הַנִּצָּב עַל רֹאשׁ דֶּרֶךְ מַרְאֵה כֹהֵן" (מתוך הפיוט "מראה כהן"). וכדברי המדרש (שמות רבה לח, ג): "שעשה הקב"ה כבוד לאהרן שהלבישו כמלאכי השרת שנאמר (מלאכי ב) כי מלאך ה' צבאות הוא"[3].

כפי שהתבאר, בגדים צואים מסמלים עוונות ואילו בגדים יפים ומכובדים מסמלים זכויות. כך גם בגדי אהרון רמזו לזכויותיהם של עם ישראל: "באיזה זכות היה אהרן נכנס לבית קדשי הקדשים... ר' יצחק אומר זכות השבטים היתה נכנסת עמו שנאמר (שמות כט) וזה הדבר אשר תעשה להם, מנין זה י"ב, ואלו הן י"ב אבנים שהיו נתונות על לבו של אהרן ועליהם שמות השבטים... שיהא הקב"ה מסתכל בהם ובבגדי כהן בכניסתו ביום הכפורים ונזכר לזכות השבטים... ואלולי זכיות הרבה שהיו נכנסות עמו ומסייעות אותו לא היה יכול להכנס... מה עשה לו הקב"ה? נתן לו מדמות לבושי הקודש שנאמר 'ולבני אהרן תעשה כתנות' כשם שכתוב (ישעיה נט) 'וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם'[4] (שמות רבה לח, ח) [5]. וכדברי המשורר "כִּלְבוּשׁ מְעִיל וּכְשִׁרְיַן צְדָקָה מַרְאֵה כֹהֵן".

מבגדי הכהונה צריכים אנו ללמוד שכל דבר שאדם עשה בחייו ניכר על עצמו. כל עבירה היא בעצם בגד מלוכלך שהוא לבוש בו וכל זכות היא בגד מכובד ונאה לו. "א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל העושה מצוה אחת בעוה"ז - מקדמתו והולכת לפניו לעוה"ב, שנאמר: והלך לפניך צדקך, וכל העובר עבירה אחת בעוה"ז - מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין, שנאמר: ילפתו ארחות דרכם יעלו בתוהו ויאבדו. ר"א אומר: קשורה בו ככלב, שנאמר: ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה, לשכב אצלה - בעולם הזה, להיות עמה - לעולם הבא" (סוטה ג ע"ב)[6].

"וְאֵיךְ נִפְתַּח פֶּה וְנָרִים רֹאשׁ. כִּי בְרֹב עֲוֹנֵנוּ הֶעֱבַרְנוּ מֵעָלֵינוּ הַצֶּלֶם הַקָּדוֹשׁ אֲשֶׁר הוּא מַלְבִּישׁ אוֹתָנוּ, אֲשֶׁר כָּל הַמַּזִּיקִים וְהַמְקַטְרְגִים אֵינָם יְכוֹלִים לְהַבִּיט בְּפָנָיו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ, וְהֶחֱלַפְנוּ אוֹתוֹ בְּצֶלֶם טָמֵא, וְלָבַשְׁנוּ בְּגָדִים צוֹאִים. וְאֵיךְ נָבוֹא בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שק מְלֻכְלָךְ בְּצוֹאָה. מַתְמִיהִים אֲנַחְנוּ עַל נַפְשֵׁנוּ אֵיךְ נֶעֶשתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת... רַחֵם עָלֵינוּ וְצַוֵּה לְמַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים הַמְמֻנִּים עַל הַטָּהֳרָה לְהַפְשִׁיט אֶת הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים מֵעָלֵינוּ וּלְטַהֲרֵנוּ מִכָּל חַטֹּאתֵינוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים מֵעָלָיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אוֹתְךָ מַחֲלָצוֹת" (מתוך תפילה זכה הנאמרת בערב יום הכיפורים).

____________________

[1] שהיו בניו נשואים לנשים נכריות ולא מחה בהם.

[2] בהמשך דבריו מבאר המלבי"ם את ההבדל בין 'כבוד' 'לתפארת': "שיכובד האדם גם במעלה טבעית אבל לא יתפאר רק במעלה בחירית, ומצד הרוחנית שיש לנפש בטבעה מצד מקור מחצבתה נקראת כבוד, ומצד האור וההדר שתזכה ע"י עבודתה וקדושתה נקראת תפארת, ושתי מדרגות אלה יתלבשו בבגדי קדש שיעשה להם משה, ר"ל שילמדם ויסייע אותם בזכותו להתלבש בלבושי יקר והדר ובזה יעשה בגדי קדש לנפש הנקראת כבוד ולנפש הנקראת תפארת:"

[3] כמו שמסופר בגמרא (יומא סט ע"א) על אלכסנדר מוקדון שראה את שמעון הצדיק עם בגדי כהן גדול: "כיון שראה לשמעון הצדיק, ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו. אמרו לו: מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה? אמר להם: דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי" ופירש המהרש"א: "מלאך בדמותו בא במלחמה לנצח לפניו".

[4] בפסוקים שם כתוב: "וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל וַיַּרְא יְיָ וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי אֵין מִשְׁפָּט: וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרֹעוֹ וְצִדְקָתוֹ הִיא סְמָכָתְהוּ: וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה" (ישעיהו נט, טו-יח). כלומר ה' ראה שאין אדם צדיק ואין זכויות לעם ישראל ולכן לבש בעצמו בגדי נקם וכו'.

[5] בגמרא (ערכין טז ע"א) מבואר עוד שבגדי אהרון כפרו על עוונות עם ישראל: "כתונת מכפרת על שפיכות דמים, דכתיב: ויטבלו את הכתנת בדם; מכנסים מכפרים על גילוי עריות, דכתיב: ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה; מצנפת מכפרת על גסי הרוח, כדרבי חנינא, דא"ר חנינא: יבא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה; אבנט מכפרת על הרהור הלב, אהיכא דאיתיה, (דכתיב: והיה על לב אהרן); חושן מכפר על הדינין, דכתיב: ועשית חושן משפט; אפוד מכפר על עבודה זרה, דכתיב: אין אפוד ותרפים; מעיל מכפר על לשון הרע, אמר הקב"ה: יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול; ציץ מכפר על מעשה עזי פנים, כתיב הכא: והיה על מצח אהרן, וכתיב התם: ומצח אשה זונה היה לך!".[6] כך מבואר גם בזוהר (כרך ג דף ריג ע"א): "בגדים צואים ודאי אינון לבושין דאתלבשא ביה רוחא בההוא עלמא, זכאה חולקיה דמאן דלבושוי מתתקנין ושלמין בההוא עלמא והא אתמר כל מאן דבעיין לאעלא לגיהנם אינון לבושין דמלבשין ליה היך אינון. מה כתיב הכא ויהושע היה לבוש בגדים צואים ועומד לפני המלאך, מאן מלאך דא מלאך דממנא על גיהנם וממנא על מאן דחמי באינון לבושין עד דאתיב קלא ואמר הסירו הבגדים הצואים מעליו, מהכא אית לאסתכלא דעובדין בשין דב"נ עבדין ליה אינון לבושים צואים, ויאמר אליו ראה העברתי מעליך עונך והלבש אותך מחלצות, אלבישיניה לבושין אחרנין מתתקנן דבהו אסתכל ב"נ בזיו יקרא דמאריה".