וירא

גְבֶרֶת אֱמֶת, שִׁפְחָה נוֹאֶמֶת וּמֵי הַחֵמֶת

בבואנו להתבונן בפסוקי התורה, אנו צריכים לזכור שהמילים של התורה מדוקדקות מאוד "אִמֲרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם" ולכן עלינו להיות ערים ללשון שבה התורה משתמשת וכך אפשר להגיע להבנה נפלאה ואמיתית בפשט הפסוקים. נתמקד בפרשת לידת יצחק וגירוש הגר וישמעאל ונראה עד כמה שהתורה דקדקה בכל מילה.

לאחר לידת יצחק כתוב: "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק". לכאורה היה מספיק לכתוב "ויקרא אברהם את שם בנו יצחק" אלא שהתורה רצתה להוציא מליבם של ליצני הדור האומרים שיצחק נולד מאבימלך או שלא נולד משרה שהרי אברהם ושרה זקנים ולכן הכתוב פירש: "הנולד לו, אשר ילדה לו שרה" וכך נאמר במדרש שכל טוב על פס' זה: "כל כך הכתוב מחזר על הדברים כדי להעיד עליו שהוא בנו".

נראה שגם ישמעאל היה מהמפקפקים על יחוסו של יצחק (ע' בספורנו) ומשום כך לאחר המשתה שאברהם עושה ליצחק כתוב: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק", מבחינתה של שרה, ישמעאל הוא "בן הגר המצרית"- תרתי לרעותא, גם בן השפחה הגר אשר כתוב עליה "וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ" וגם היא מצרית שזה מקום ההפקרות והטומאה (יחזקאל כג, כ), והיא שמתפארת "אשר ילדה לאברהם" עכשיו בנה "מצחק". מילה זו התפרשה ע"י חז"ל בשני אופנים: א) צוחק על המשתה שעשו ליצחק ואומר אני הבכור ונוטל פי שנים, וא"כ הוא ממשיך את דרך אמו אשר חשבה כי שפחה תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ. ב) עושה אחת משלושת העבירות החמורות, וגם בזה החשש שהוא יהיה היורש[1], ולכן שרה אמרה: "כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת"- גם האמה וגם "הזאת" שהיא גרועה מחמת עצמה " עִם בְּנִי עִם יִצְחָק"- תרתי לטיבותא בני- בן הגבירה אע"פ שאינו יצחק ויצחק אע"פ שאינו בני. אברהם לעומתה מתייחס אל ישמעאל כ"בְּנוֹ" הראוי ליורשו[2] אך ה' פוסק כשרה "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע: וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ".

כאשר מגיע הרגע לגָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ למען ידעו שאין להם חלק ונחלה בבית אברהם, כתוב כך: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר[3] שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע[4]". מלשון הפס' משמע שְׁשָׂם גם את ישמעאל על שכמה והיא זאת שהלכה ולכן כתוב בהמשך- "וישלחה" "ותלך" "ותתע" וכן כתוב אח"כ "וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד", וקשה למה ישמעאל לא הלך ברגליו? השאלה מתעצמת משום גילו של ישמעאל שהוא לכל הפחות בן 16 (14 שנים בינו לבין יצחק + 2 שנים עד שנגמל מחלב[5]) ולדעה אחרת בחז"ל הוא היה בן 27 (כי הגמילה אינה מחלב אלא גיל בר מצוה). שאלה נוספת יש לשאול על הפס' בהמשך "כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם" ופירש רש"י ע"פ המדרש שהוא נידון לפי המעשים של עכשיו ולא על מעשיו בעתיד. וקשה וכי העבירות שעשה כבר אינן מספיקות?[6]

המדרש עונה על השאלה הראשונה ששרה נתנה עין הרע[7] בישמעאל והוא נהיה חולה ולכן היה צריך לשים אותו על שכמה, והוא היה צריך לשתות הרבה עד שנגמרו המים שבחמת. על פי זה אפשר לומר שלכן הוא גם נקרא כאן "ילד" (בניגוד ללפני כן שכתוב "אל ירא בעיניך על הנער") משום שנהפך להיות כמו ילד שזה עתה נולד והוא זקוק לאמו. וכך גם בהמשך "ותשלך את הילד", "אל אראה במות הילד". ובעקבות החולי ישמעאל חזר בתשובה והתפלל לה' שיציל וירפא אותו ולכן כתוב "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר"[8] - כאן הוא כבר נקרא שוב "נער" משום שהתרפא מחוליו (וכך הוא נקרא גם בהמשך). וכמו שאומרת הגמ' במס' נדרים (מא.): "אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו על כל עונותיו..."[9]

מאז, ישמעאל התיישב במדבר פארן מרוחק מהיישוב כיאה לבן השפחה, אך עד היום הישמעאלים טוענים שהם היורשים האמיתיים של אברהם ולכך רמז האב"ע בשיר צמאה נפשי: "שפחה (הגר) נואמת: לֹא, כִּי בְנֵךְ הַמֵּת, וּבְנִי הֶחָי". וכנגד זה אנו צריכים להוכיח שאנו באמת חיים וממשיכים את דרך אברהם "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" ולא נותר לנו אלא להתפלל לה' "רְאֵה לִגְבֶרֶת אֱמֶת".

_______________________

[1] על ע"ז וגילוי עריות המדרש אומר "מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל..." ונראה לבאר שלא שעשה כך ממש בבית אברהם אלא ששרה ראתה בעיני רוחה שיעשה כך בעתיד ולכן אסור שיהיה יורש או שיצחק ילמד ממעשיו (וכעי"ז מצאתי בכלי יקר בפרשת חיי שרה כה, א ע"ש). לגבי הרציחה כתוב "אמר ליה ישמעאל ליצחק נלך ונראה חלקינו בשדה והיה ישמעאל נוטל קשת וחצים ומורה כלפי יצחק, ועושה עצמו כאילו מצחק", וא"כ החשש היה שהוא רוצה להרוג את יצחק ולהיות היורש. ופרשני רש"י כותבים שאין מחלוקת בין דעות אלו אלא הוסיפו אחד על דברי השני והם גם הסכימו עם דעת ר"ש במדרש שהחשש הוא לגבי הירושה כמו שמוכח מתשובת שרה.

[2] וכך הוא אמר גם בפרשה הקודמת "לו ישמעאל יחיה לפניך".

[3] כאן היא כבר נהפכה להיות סתם "הגר" כי עכשיו היא מגורשת מבית אברהם ולכן אינה מוזכרת כשפחה.

[4] יש לציין שהרמב"ם במו"נ (ג, נ) כותב על פירוט המסעות של בני ישראל במדבר: "ואני אודיעך טעם אלו הפרטים... לסלק בו מה שהיו האומות חושבים... שישראל תעו בדרך... וכן קוראים אותו הערביים עד היום... מדבר התעיה, ויחשבו שישראל תעו ולא ידעו הדרך". והנה בפס' הנ"ל אנו עדים לכך שמי שבאמת תעו במדבר משחר נעוריהם אלו הם הישמעאלים בעצמם, וכל הפוסל במומו הוא פוסל...

[5] ובמדרשים כתוב 17 ויצחק נגמל לאחר שלוש שנים ואפשר ליישב ע"פ מה שהקשו פרשני מדרש רבה לדעת חכמים הסוברים שנגמל מחלב א"כ למה כתוב "ויגדל הילד" ופירשו שגדל יותר משאר ילדים ורק אז נגמל כדי להראות גודל הנס וא"כ אפשר לומר שהיה בן שלוש.

[6] ועי' מה שכתב בזה השפתי חכמים, אך תשובתו אינה מספיקה וגם אינה מתרצת את הדעה שישמעאל היה בן 27 והתירוץ שהוא צדיק מאותו עון זה דוחק. וגם לפי הנכתב לעיל בהערה הראשונה נראה שתכונות אלה כבר התגלו אצל ישמעאל והוא לא היה נקי מחטא.

[7] המושג "עין הרע" פירושו שמסתכלים על אדם בצורה לא טובה וממילא גם מהשמים מדקדקים איתו על מעשיו ובודקים מה מצבו, וכאן כתוב "ותרא שרה את בן הגר... מצחק" א"כ היא הסתכלה עליו בעין הרע ומשמים הסכימו על ידה וישמעאל נענש ונהיה חולה.

[8] וכך מצאתי אח"כ בכתב והקבלה וההעמק דבר. ויש לציין שיש בפס' זה מין ניגודיות מכוונת, שלפני כן כתוב "ותישא את קולה ותבך" ומיד "וישמע אלוקים את קול הנער"- ולא את קול אמו שלא חזרה בתשובה אלא המשיכה לתעות אחר גילולי בית אביה וגם דאגה רק לעצמה ואת הילד השליכה. ואגב אציין שגם בהפטרה יש שינויים בלשון של ילד ונער, וכן משה ושמואל נקראו "נער" בעודם קטנים ואכמ"ל.

[9] אולי משום כך קוראים את הקטע הזה בראש השנה, כדי להראות עד כמה גדול כוחה של תשובה, שאפילו שישמעאל חטא בעבירות החמורות וגם עתיד לחטוא, והוא יהיה פרא אדם ורֹבֶה קַשָּׁת, ואפילו שחזר בתשובה רק משום חוליו ומשום סכנת המות בצמא, בגלל התשובה שלו ה' ריפא והציל אותו. וא"כ אנו צריכים ללמוד מזה להתחזק ולחזור בתשובה גם אם נדמה שאנו במצב הכי קשה שיכול להיות.