חיי שרה

שיחתו של עבד אברהם

בפרשת השבוע מסופר שאברהם שולח את עבדו לקחת אשה ליצחק. כאשר העבד מגיע למשפחתה של רבקה הוא מספר להם את את מה כל מה שעבר עליו, והתורה כותבת שוב את כל הסיפור כמו שמספר אותו העבד. דבר זה מאוד תמוה, איך התורה שכל מילותיה שקולות ומדודות חוזרת על כל הסיפור פעם נוספת? ועל כך כותב רש"י ע"פ המדרש: "אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה:"[1] אך עדיין קשה מה מיוחד כל כך בשיחתן של עבדי אבות? על כך כותב המלבי"ם בפירושו: "הנה התורה האריכה לספר דברי אליעזר להראות איך דבר דבריו בחכמה ודעת ולהודיע בזה מעלת בית אברהם איך גם עבדו היה חכם ונבון דבר, וכמו שאמרו יפה שיחתן של עבדי אבות והוא שנה כמה דברים ממה שהיו כדי להוציא מגמתו אל הפועל". בנוסף לדברי המלבי"ם, אם נעיין בסיפור העבד נוכל להבין על פיו יותר טוב את הסיפור המקורי.

ננסה לעמוד על כמה מן ההבדלים בין הסיפורים.

הסיפור פותח בפסוק: "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל " ופירש רש"י: "בכל עולה בגימטריא בן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה". לעומת זאת הרמב"ן כותב ע"פ דברי האב"ע: "ברך את אברהם בכל - בעושר ונכסים וכבוד אורך ימים ובנים, וזאת כל חמדת האדם. והזכיר הכתוב זה לאמר כי היה שלם בכל, לא חסר דבר זולתי שיראה בנים לבנו שינחלו מעלתו וכבודו, ולכן התאוה לזה": העבד שמספר על סיבת בואו, מבין שלא מספיק שיאמר באופן כללי ולכן הוא מפרט והוא מזכיר את שני הדברים: "וַה' בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד 1) וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם[2] וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים: 2) וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן לַאדֹנִי אַחֲרֵי זִקְנָתָהּ וַיִּתֶּן לּוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ:"

כאשר העבד מספר על הדו שיח בינו לבין אברהם הוא משנה כמה דברים. בסיפור המקורי אברהם אומר לעבד: "כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק" אך העבד אומר: "אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי" אברהם עצמו לא הקפיד שהעבד יקח דוקא ממשפחתו, אלא רק שלא יקח מבנות כנען משום שיש להם תכונות מקולקלות, העיקר שהאשה תהיה מתאימה "לבני ליצחק". אך העבד לא רצה לומר להם בלשון שהם יבינו שהוא יכול לקחת ממשפחה אחרת בחרן ושיש חשש שרבקה אינה מתאימה, ולכן הוא אמר שיש קפידא לקחת דוקא ממשפחתו של אברהם וכן אין צורך לבדוק אם היא מתאימה ליצחק.[3] בנוסף, בסיפור עצמו כתוב "וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם" אך כשהעבד מספר הוא אומר בקיצור: "אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי" משום שלא רצה שיעלו על דעתם אפשרות כזאת שיצחק יבוא לחרן.[4]

הבדלים נוספים יש בסיפור החסד של רבקה. בסיפור המקורי העבד אומר לה': "וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה" וכאשר הוא רואה אותה- "וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ[5]: וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ: וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת: וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו" ע"פ פסוקים אלו, העבד ביקש שרבקה בעצמה תשקה אותו, ובאמת היא מורידה את הכד אשר על שכמה לידיים שלה ומשקה אותו כמה שהוא צריך. לאחר מכן הכתוב מתאר את הטרחה הגדולה של רבקה לשאוב מים לגמלים שלו כדי צרכם.

אך העבד מספר שאמר לה': "וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ: וְאָמְרָה אֵלַי גַּם אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב" כאשר היא מגיעה כתוב: "וָאֹמַר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא: וַתְּמַהֵר וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ מֵעָלֶיהָ וַתֹּאמֶר שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה וָאֵשְׁתְּ וְגַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה"[6]. לדבריו הוא לא ביקש שתשקה אותו בעצמה אלא רק שתתן לו לשתות מהכד[7], ולכן רבקה מורידה את הכד מעליה ואומרת לו שישתה בעצמו[8]. בנוסף, העבד מקצר בתיאור השקאת הגמלים ולא מספר על כל הטרחה שהיתה לרבקה.

ניתן להסביר שינויים אלו[9] ע"פ הבדל אחר שיש בין הסיפורים. רש"י כותב ע"פ המדרש שהעבד רץ לקראת רבקה משום שהמים עלו לקראתה. הרמב"ן אומר שהמדרש דייק זאת מכך שבסיפור המקורי כתוב על רבקה: "וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל" ומשמע שלא הייתה צריכה להתאמץ ולשאוב אלא רק למלא את הכד מהמים[10]. הרמב"ן אומר שבסיפור של העבד הוא אמר "וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתִּשְׁאָב[11]" כי רצה שהם יאמינו לדבריו. ע"פ זה אפשר לומר שהעבד חשש לספר על כל החסד הגדול של רבקה כי חשש שהם לא יאמינו לו, עיקר מטרתו של העבד בסיפור הייתה רק להראות להם את השגחתו של ה' שהצליח את דרכו[12] וזימן לו את הנערה המתאימה בדיוק לפי הסימנים שהוא עשה. העבד אכן השיג את מטרתו עד שלבן ובתואל אומרים לו: "מֵה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב: הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה':

___________________________

[1] ולשון המדרש המובא בילקוט שמעוני: "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים שהרי פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפין היא אמורה והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מרבוי המקרא..."

[2] החזקוני מפרש למה נכתב "עבדם" חסר: "לומר שלא היו לאברהם עבדים אלא הוא והרי הוא לו כעבדים הרבה". אך לא הבנתי דבריו, שהרי לפני כן כתוב "ומים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר איתו" וכן בהמשך כתוב: "ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו", "ואת עבד אברהם ואת אנשיו" ואם כן היו לאברהם עוד עבדים. ואפשר אולי לפרש שהוא רמז שהעבדים של אברהם אינם כמו עבדים רגילים שמשעבדים אותם, אלא אדרבה יש להם אפילו חשיבות שהם משמשים את אברהם והוא נותן להם למשול בכל רכושו. (ולכן הם אפילו נקראים "אנשים" –לשון חשיבות)

[3] יש לציין שהמלבי"ם מדייק שהעבד שינה מלשון השבועה ואמר שאברהם אמר לו שלא יקח מבנות הכנעני רק אם לא ילך למשפחתו אך אם לא ימצא שם יוכל לקחת לו מבנות כנען. אך אברהם אמר לו שלא יקח כלל מבנות כנען ואם לא ימצא בחרן יהיה נקי מהשבועה. וכן המלבי"ם מפרש ששינה מ-"ארצי ומולדתי" ל-"בית אבי ומשפחתי" כי לא היו מקבלים את ההבדל הנ"ל בין בנות כנען לחרן. ועיין בדבריו ובדברי האברבנאל שמבארים באריכות את ההבדלים בין הסיפורים.

[4] האברבנאל אומר שהעבד לא רצה לומר זאת כדי שלא יצטרך לומר את תשובת אברהם שה' הוציא אותו במיוחד כדי להביא אותו אל הארץ ולכן הוא יעזור לו להביא לשם את האישה, כי נראה מזה שהוא מואס בארצם. (בגלל שינוי זה בדברי העבד משתנה גם תשובת אברהם והוא רק עונה בקצרה שה' יצליח דרכו והאשה תבוא אחריו).

[5] העבד ביקש שלא רק שתטה את הכד שעל שכמה ותשקהו, אלא שתוריד את הכד לידיה ותשקה אותו מעט. ואפשר לומר שלאחר שראה שהמים עלו לקראתה (כמו שנזכיר בהמשך) הוא רצה לבחון אותה יותר לראות עד כמה חסדה מגיע ולכן ביקש שתשקה אותו בידיה וביקש רק קצת כדי לבדוק אם היא תעשה יותר (והיא אכן משקה אותו בעצמה ומשקה אותו כמה שהוא היה צריך, כמו שכתוב "ותכל להשקותו"). (ובאור החיים פירש להיפך, אך לענ"ד לא משמע כך מלשון הפסוקים).

[6] האברבנאל מדייק שהעבד בתפילתו אמר על הגמלים לשון השקאה אך רבקה בחכמתה אמרה לשון שאיבה כי לא ידעה אם הגמלים ישתו אך כשהעבד מספר זאת הוא כותב שאמרה לשון השקאה כי בסופו של דבר הגמלים שתו. ולפי זה צריך לומר שהוא שינה בדבריו כאילו הוא אמר לה בלשון שאיבה לאחר שלמד ממנה את ההבדל בלשון.

[7] שהרי לשון השקאה שייכת גם בגמלים ששופכים להם את המים לשוקת והם שותים ממנה.

[8] אפשר עוד לדקדק שלכן כאן נכתב "ותורד" בכתיב מלא כלומר שהורידה לגמרי את הכד מעליה בניגוד לסיפור המקורי שרק הורידה את הכד על ידה ולכן נכתב שם "ותרד"- חסר.

[9] שמעתי פעם הסבר לכך, שהעבד לא רצה לגלות לבני משפחתה שהוא גרם לה להשפיל עצמה כל כך ולכן הוא שינה. אך ננסה לתרץ באופן אחר.

[10] אך הנס נעשה לה רק בפעם הראשונה ולכן אח"כ כתוב "ותשאב".

[11] כאן אפשר לשים לב להבדל נוסף- בסיפור המקורי כתוב "ותמלא כדה ותעל וירץ העבד לקראתה" כלומר, רבקה עלתה ממקום המעיין ורק אז רץ אליה העבד וביקש לשתות. ולפי זה היא הייתה צריכה אח"כ להתאמץ הרבה לחזור למעיין בשביל לשאוב עוד ולחזור להשקות את הגמלים וחוזר חלילה. אך העבד משמיט את המילה "ותעל" ואת ריצתו לקראתה, וע"פ סיפורו היא לא הייתה צריכה לעלות חזרה, כי מלכתחילה הוא כבר היה ניצב שם על עין המים ממש והוא רק חיכה שהיא תגיע אליו למעיין ובנקל יכלה להשקות אותו ואת גמליו.

[12] כלשון העבד כאשר הוא מספר על תפילתו לה' "אם ישך נא מצליח דרכי אשר אנכי הולך עליה". גם בזה העבד שינה ואמר שהתפלל רק שה' יצליח את דרכו והוא יגמור בקלות את שליחותו, אך בסיפור המקורי הוא אמר: " הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם:" כי באמת הוא רצה גם בטובת אברהם.