פרשת נח

כתוב בתחילת הפרשה: אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ: וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת: וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ:

רש"י כותב על כך: "כי מלאה הארץ חמס - לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל": רבי אברהם אבן עזרא (שיטה אחרת ו, יא) כותב על עוון זה: "וטעם לפני האלהים בסתר כפי מחשבת האדם, והנה בלבו חמס".

הדברים מתבארים ע"פ דברי המדרש (בראשית רבה נח לא, ה): "וכך היו אנשי המבול עושים היה אחד מהם מוציא קופתו מליאה תורמוסים והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, עד מקום שאינו יכול להוציאו ממנו בדין, א"ל הקדוש ברוך הוא אתם עשיתם שלא כשורה, אף אני אעשה עמכם שלא כשורה".

חטאם הגדול של דור המבול היה בכך שגזלו, אבל הגזל שלהם היה "נסתר", הם כביכול פעלו לפי החוק, אבל התנהגו בצורה שאינה הוגנת. אולי משום כך, כאשר אדם אינו עומד בדיבורו בענייני משא ומתן הוא מקבל "מי שברך" מעניין, כלומר, "מי שקלל"- "מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו" (בבא מציעא פ"ד מ"ב).

כאשר אדם עולה לשמים, השאלה הראשונה ששואלים אותו היא "נשאת ונתת באמונה?" (שבת לא ע"א) האם נהגת בהגינות וביושר בענייני משא ומתן? הדברים מחייבים יותר, כאשר מדובר בתלמידי חכמים, וכמו שאומרת הגמרא (יומא פו ע"א): "היכי דמי חילול השם? ...אביי אמר: כדתניא, ואהבת את ה' אלהיך - שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו באמונה ודיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה - ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו! ועליו הכתוב אומר באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו.

"כתב בספר טללי אורות בשם הגאון רבי אליעזר מנחם שך ז"ל... דהנה מובא במדרש, שאף על פי שנאמר על אנשי דור המבול "כי מלאה הארץ חמס", מכל מקום לא עסקו בגזל בריש גלי, אלא דאגו להסוות את מעשיהם מתחת למעטה "חוקי". כלפי חוץ הכל היה כשר, אך הישרות היתה מהם והלאה; והתוצאה היתה - חמס... רק הקדוש ברוך הוא ידע, שמבפנים הכל מושחת: "ותשחת הארץ לפני הא - לקים". לכן מזהירים את החוזר בו מדיבורו: ...גם אם על פי שורת הדין הצדק עמך, אך רחוק אתה מישרות, וממילא סופך יהיה כסופם של אנשי דור המבול!" (דף על דף בבא מציעא מח ע"א).

במדרש תנחומא בתחילת הפרשה מופיע: "אלה תולדות נח נח, יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שבחר בישראל משבעים אומות כמ"ש כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (דברים ל"ב) ונתן לנו את התורה בכתב ברמז צפונות וסתומות ופרשום בתורה שבע"פ וגלה אותם לישראל".. מכאן ממשיך המדרש לתאר את גודלה וחשיבותה של תורה שבעל פה והמאמץ הגדול הכרוך בלמידתה.

נראה שהמדרש מתקשר לסוף הפרשה שם מתוארת התפלגות שבעים האומות וזרעו של שם (מפלג ואילך) מובדל ונמנה בנפרד עד לאברהם אבינו. אותה הבדלה היא בזכות התורה שעם ישראל עתידים לקבל ולהתייחד בה. אלא שמדרש זה מופיע על תחילת הפרשה ויש להבין מה הקשר לתחילתה? ועוד יש להבין למה מדובר דווקא על תורה שבע"פ?

נראה לבאר זאת ע"פ מה שמופיע לפני במדרש: " 'פרי צדיק עץ חיים'... 'בנים' אינו אומר אלא 'עץ חיים' ואין עץ חיים אלא תורה... וכן תולדותיו של אדם אלו מעשיו הטובים, וכן הוא אומר אלה תולדות נח- נח איש צדיק תמים".

נח וזרעו נצלו בזכות זכויותיו ומעשיו הטובים ובזכות התורה שתתגלה לזרעו. הפסוק מונה את בני נח כך ששם מופיע ראשון, אף שאינו הבכור, כדי לרמוז לחשיבותו וקדימותו. בסוף הפרשה שם מובדל משבעים האומות ברשימה מיוחדת עד אברהם אבינו בזכות התורה שזרעו עתידים לקבל. משום כך המדרש מאריך במעלת התורה שהיא מטרת הצלת העולם.

[1] הסיבה שמוזכרת כאן תורה שבע"פ באופן יחודי היא כיון שההבדל בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ הוא שתורה שבכתב נגישה לגויים והם יכלו לקחת אותה ואף עשו זאת אך תורה שבע"פ עברה במסורת לעם ישראל ללא שנכתבה, כך שנשארה מיוחדת לעם ישראל שיגלו את הצפונות של תורה שבכתב על ידה[2]. גם לאחר שהיא נכתבה יש הבדל גדול בין הלימוד שלומדים אותה היהודים ללימוד שלומדים אותה הגויים וכמו שכתוב שם במדרש שהיא נקנית ע"י עמל ומיעוט תענוג וכן היא הרבה יותר ארוכה ואין לה סוף ורק ליהודים יש את היכולת והזמן ללומדה ולהתעסק בה כראוי.]

___________________________________

[1] וכך מדויק מלשון המדרש ע"ש. אמנם שמעתי מהרב מרדכי גרינברג נשיא ישיבת כרם ביבנה, שמדרש זה מופיע כאן כיון שפרשת נח היא בתחילת זמן חורף (עי' ברכות לה ע"ב) ולכן המדרש עוסק במעלת התורה. וליתר דיוק פרשת נח היא לאחר הכינוסים בזמן הגולה אבל יש צורך להבין את הקשר של המדרש לפסוק עליו הוא נסמך.

[2] ע"פ שמות רבה פרשת כי תשא פרשה מז, אות א.