שלח לך

כאשר משה שולח את המרגלים, דבריו נחתמים במילים: "וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים" (במדבר יג, כ).

ויש להבין, מה ראתה התורה להדגיש שהיו אלו ימי ביכורי ענבים? ולמה באמת הזדמן שהמרגלים הגיעו דווקא בזמן כזה? השאלה מתעצמת כאשר קוראים את תיאור לקיחת הפירות ע"י המרגלים: "וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים: לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

התורה מדגישה במיוחד את אותו אירוע של נטילת האשכול ונשיאתו. הרימונים והתאנים מוזכרים באופן מאוד שולי ביחס לאותו אשכול. ולא זאת בלבד, המדרש מוסיף:

למקום ההוא קרא נחל אשכול, זהו שאמר הכתוב (ישעיה מו) 'מגיד מראשית אחרית' שהכל צפוי היה לפני הקב"ה, אשכול אוהבו של אברהם היה, ונקרא אשכול על אודות האשכול שעתידין ישראל לכרות ממקומו (במדבר רבה טז, טז)[1].

מה כל כך מיוחד באשכול, עד כדי כך שאוהבו של אברהם נקרא על שמו?

הכלי יקר מבאר את הדברים ע"פ מה שכתוב במדרש (ילקו"ש רמז קמו)" 'הבשילו אשכולותיה ענבים'- הגיע זמנם של ישראל להיות נגאלין". ניתן לבאר דבר זה ע"פ מה שכתוב בשיר השירים "הניצנים נראו בארץ...התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח" ופירש רש"י: "התאנה חנטה פגיה - הגיע זמן של בכורים לקרב שתכנסו לארץ: והגפנים סמדר - קרב זמן נסכי היין" ועל כך אומר הפסוק "קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך".

מכאן אנו למדים שעם ישראל הזדמנו להגיע דווקא בזמן הביכורים. לקראת הגאולה הארץ נותנת באופן מיוחד את פירותיה ו"אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (סנהדרין צח, ע"א). הארץ מסמנת לבניה לבוא לאכול מפריה ולשבוע מטובה, ומיד לאחר מכן עליהם לברך את ה' על הארץ הטובה ועל האדמה אשר נתן לנו ע"י נתינת הביכורים. גם עניין המנחות, הנסכים והפרשת חלה הוא בעצם ריצוי והודאה לה' על כל השפע שנתן לנו[2].

הכלי יקר עצמו פירש שיש כאן משל לעם ישראל שנמשלו לענבים[3]: "על זה אמר כאן והימים ימי בכורי ענבים, הגיע זמנם ליכנס לארץ כי כבר נתבכרו ונתבשלו ונגמר כל שלימותם על ידי התורה שקיבלו". וכך פירש רש"י בפירושו השני: "כשרים שבכם חנטו והנצו לפני מעשים טובים והריחו ריח טוב". דברים אלו מתאימים לדברי המשנה: "משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יהודה איש ירושלים - בטלו האשכולות שנאמר: אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי[4]" (סוטה מז, ע"א). "מאי אשכולות? אמר רב יהודה אמר שמואל: איש שהכל בו" (גמרא שם ע"ב).

כל תלמיד חכם הוא בעצם אשכול המלא בענבים טובים ומשובחים, ורבים נהנים מפירותיו המתוקים. סמוך לזמן החורבן "בטלו האשכולות", אך הם עתידים לחזור לקראת הגאולה ולסמן את ביאתה. כך גם הנסכים אשר עם ישראל מצטווים עליהם לאחר חטא המרגלים הם כנגד לימוד התורה[5]. אוהבו של אברהם נקרא "אשכול" על שם סימן הגאולה הנפלא שהיה בארצו.

אכן לקראת הכניסה הגאולה אנו זוכים לראות את סימני הגאולה הגדולים של ארץ ישראל הנותנת פירותיה הגשמיים והרוחניים. עלינו רק להביט בסימנים אלו ולהודות לה' על כך ולא לנהוג כמו המרגלים אשר ראו את סימני הגאולה והתעלמו מהם.

__________________________

[1] יש רמז מעניין לדבר זה, שבתחילה כתוב "ויבואו עד נחל אשכל" חסר ו' משום שהיה נקרא כך רק על שם אוהבו של אברהם שנקרא בתורה "אשכל" חסר ו' (בראשית יד, ג' וכ"ד) אך לאחר שלקחו משם "אשכול" כתוב "למקום ההוא קרא נחל אשכול" מלא ו' כיון שעכשיו נקרא כך על אודות ה"אשכול" המלא שלקחו משם.

[2] אכן כך מצאתי במדרש רבה על הפרשה: "מה האב נותן לבנו נכסים, כך הקב"ה עשה לישראל (ירמיה ג) 'ואתן לך ארץ חמדה'. ומה הבן חייב להיות מעלה לאביו דורון, כך אמר הקב"ה לישראל כי תבאו אל ארץ וגו' ועשיתם עולה לה' " (במדבר רבה יז, א).

[3] הכלי יקר מביא כראיה לכך את הפסוק "כענבים במדבר מצאתי ישראל" אך ישנם פסוקים נוספים בהם מתוארים עם ישראל כגפן, למשל: "גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ... לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ וְאָרוּהָ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ: יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה: אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת (תהלים פ, ט-טו); "כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל..." (ישעיהו ה, א-ז); "וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שֹׂרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת" (ירמיהו ב, כא).

[4] אכן מהקשר הפסוק שמובא בגמרא ניתן ללמוד ש"אשכול" הוא אדם צדיק: "אַלְלַי לִי כִּי הָיִיתִי כְּאָסְפֵּי קַיִץ כְּעֹלְלֹת בָּצִיר אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי: אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ וְיָשָׁר בָּאָדָם אָיִן..." (מיכה ז, א-ג).

[5] "לפי שבכל הקרבנות דברי תורה נמשלו, מקריבים לחם על גבי המזבח שנאמר את קרבני לחמי לאשי וגו' (במדבר כח, ב), וכתיב ונתתה על השולחן לחם הפנים לפני תמיד (שמות כה, ל), ותורה נמשלה בלחם, דכתיב לכו לחמי בלחמי (משלי ט, ה), מקריבין יין נסך על גבי המזבח, שנאמר ויין לנסך וגו' (במדבר טו, ה), ובתורה ושתו ביין מסכתי (משלי ט, ה)..." (מדרש אגדה ויקרא, פרק יז, סימן ג). אכן, כשישראל אינם עושים רצונו של מקום ממילא הארץ אינה נותנת פירותיה כראוי, והנסכים אינם לרצון: " אַל תִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל אֶל גִּיל כָּעַמִּים כִּי זָנִיתָ מֵעַל אֱלֹהֶיךָ... גֹּרֶן וָיֶקֶב לֹא יִרְעֵם וְתִירוֹשׁ יְכַחֶשׁ בָּהּ... לֹא יִסְּכוּ לַה' יַיִן וְלֹא יֶעֶרְבוּ לוֹ זִבְחֵיהֶם" (הושע ט, א-ד).

כתוב במדרש (במדבר רבה טז, טז): " 'למקום ההוא קרא נחל אשכול'- זהו שאמר הכתוב (ישעיה מו) 'מגיד מראשית אחרית' שהכל צפוי היה לפני הקב"ה, אשכול אוהבו של אברהם היה, ונקרא אשכול על אודות האשכול שעתידין ישראל לכרות ממקומו".

יש רמז מעניין לדבר זה, שבתחילה כתוב "ויבואו עד נחל אשכל" חסר ו' משום שהיה נקרא כך רק על שם אוהבו של אברהם שנקרא בתורה "אשכל" חסר ו' (בראשית יד, ג' וכ"ד) אך לאחר שלקחו משם "אשכול" כתוב "למקום ההוא קרא נחל אשכול" מלא ו' כיון שעכשיו נקרא כך על אודות ה"אשכול" המלא שלקחו משם.

*להרחבה בעניינו של האשכול, עיין במאמר "ימי ביכורי ענבים"