חוקת

"וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן... וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן: וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה': וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ: וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה... וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם... וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם: הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' וַיִּקָּדֵשׁ בָּם" (במדבר כ, א-יג):

בענין חטא מי מריבה, נלאו הפרשנים למצוא הפתח להבנת חטאם של משה ואהרון, אשר בגינו נענשו בעונש כה חמור, שלא יכנסו לארץ ישראל. עד כדי כך רבו הדעות בעניין זה, ששד"ל כותב: "משה רבנו חטא חטא אחד, והמפרשים העמיסו עליו שלשה עשר חטאים ויותר, כי כל אחד מהם בדה מלבו עון חדש... אשר על כן כל ימי נמנעתי מהעמיק החקירה בדבר הזה, מיראה שמא מתוך חקירותי יצא לי פירוש חדש, ונמצאתי גם אני מוסיף עון חדש על משה רבנו". במאמר זה במקום להוסיף חטא חדש למשה רבינו, ננסה דווקא לגלות שהחטא של משה אינו באמת ממש חטא.

ההבנה הפשוטה בחטאם של משה ואהרון היא שה' אמר להם לדבר אל הסלע, אך הם הכו אותו. אלא שכארבעים שנה קודם לכן, כאשר היו בני ישראל ברפידים, משה הצטווה במפורש להכות על הסלע, ואם כן מה נשתנה בפעם זו שיש לדבר אליו?

כמו כן, אם נתבונן בדברי משה בספר דברים נמצא סיבה אחרת לכך שאינו נכנס לארץ: "גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם" (דברים א, לז) דברים אלו נאמרו בקשר לחטא המרגלים, ולכאורה אינו מובן מה עניין חטא המרגלים למשה ואהרון?

ואם כבר מזכירים את חטא המרגלים, גם שם העונש אינו מובן, וכי בגלל אותו חטא עם ישראל לא נכנסו לארץ? הרי כבר מפורש בפרשת בשלח "וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות יג, יז)!

נראה ליישב דברים אלו על פי דברי המדרש (תנחומא, פרשת וישב, ד):

"לכו חזו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם (תהלים סו) ...משל למה הדבר דומה? למי שמבקש לגרש את אשתו כשבקש לילך לביתו כתב גט נכנס לביתו והגט בידו מבקש עלילה ליתנו לה.... כיון שנטל הכוס מידה אמר לה הרי זה גיטך, אמרה לו מה פשעי, אמר לה צאי מביתי שמזגת לי כוס פשור, אמרה לו כבר היית יודע שאני עתידה למזוג לך כוס פשור שכתבת הגט והביאתו בידך... וכן אתה מוצא שאמר לו הקב"ה למשה (דברים א) אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה וגו', איש זה משה דכתיב (במדבר יב) והאיש משה ענו. האיש המסויים באנשים... וכן הוא אומר (שמות ו) עתה תראה אשר אעשה לפרעה במלחמת פרעה אתה רואה ואין אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים, וכיון שאמר להם שמעו נא המורים (במדבר כ) א"ל הקב"ה לכן לא תביאו את הקהל הזה".

מדברי המדרש עולה חידוש עצום! על פי דברי המדרש, הגזירה על משה הייתה הרבה קודם לכן, וה' רק "חיפש" סיבה להעניש אותו. ניתן לבאר את הדברים על פי פירוש רש"י: "שאילו דברתם אל הסלע והוציא הייתי מקודש לעיני העדה ואומרים מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מקיים דבורו של מקום, קל וחומר אנו" (רש"י במדבר כ, יב). ה"סלע" אם כן הוא משל לעם ישראל אשר מתלוננים ומתנהגים כסלע קשה.

בדור הקודם כאשר היו ברפידים מדובר היה בדור של עבדים אשר רפו ידיהם מן התורה והמצוות. ממילא דור כזה יש לייסר ולהכות בשבט מוסר על מנת להוציא מהם את מי התורה. מאותה סיבה דור זה לא יכל להיכנס לארץ שהרי מטבעם של עבדים הם מפחדים ממלחמות. חטא המרגלים אף הוא היה רק סימן לכך שאכן אותו דור אינם מתאימים להיכנס לארץ.

לעומתם, בפרשתנו אנו מגיעים לדור החדש, דור גיבורים. דור כזה יכול להבין גם ע"י שמדברים אליו ודי בכך על מנת שיתנו את מימיהם. משה אינו מתאים לדור הזה, משה רגיל להוכיח ולייסר את העם "שמעו נא המורים", "ממרים הייתם עם ה' ", וכך להכות בסלע ליבם של ישראל עד שישובו אל ה'. אם כן, חטא מי מריבה היה רק סימן לכך שמשה אינו מתאים לדור הזה, ולכן אינו יכול להכניסם לארץ, וכמו שאומר ה' "לכן לא תביאו את הקהל הזה" כי אם היה מדובר בקהל הקודם, הם היו ראויים להביאם. משחטאו הדור הקודם בחטא המרגלים, התגלה שאינם מתאימים להיכנס לארץ וממילא גם מנהיגם משה יאלץ להסתפק רק בראייתה[1].

מדברים אלו אנו לומדים, שבדורות הגלות היה מתאים להכות את התלמידים וכן לייסרם בנזיפה משום שנפשם היתה נפש של שפלות וגלותיות, אך בדור הגאולה נפש התלמידים היא נפש של בני חורין, נפש אשר אינה אוהבת כפיפות ושליטה של אחרים, ויש לדבר אליהם בצורה רכה ויפה על מנת שיתנו מים מתוקים וטובים.

_______________________

[1] מצאתי סיוע לדברים אלה מהמדרש (במדבר רבה יט, יג): "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה באיזה פנים אתה מבקש ליכנס לארץ משל לרועה שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן ביקש הרועה ליכנס לפלטרין של מלך אמר לו המלך אם את נכנס עכשיו מה יאמרו הבריות שאתה השבית הצאן אף כאן אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואת מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין לדור המדבר חלק לעולם הבא אלא תהא בצדן ותבא עמהן שנאמר (דברים לג) ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה לכך כתיב לא תביא את הקהל הזה אלא שיצא עמך".

הסכיתו ושמעו נא המורים!

כי תאמרו בלבבות נמהרים:

המן הסלע הזה נוציא מים עמוקים,

מדבש ונופת צופים מתוקים?

שמעו כי אדבר נגידים:

הדור הקודם, דור רפידים,

אשר יצאו מבית עבדים,

לשבט מוסר ותוכחת למודים.

דרך ארץ פלישתים לא נחם,

כי בראותו מלחמה יתנחם,

כשבאו אכן פחדו ויראו,

לכן את הארץ יותר לא יראו.

ויקם דור חדש, דור גיבורים,

אשר יתן מימיו על ידי דיבורים,

דברו אליו בשפה ברורה,

ואף הוא ישכילכם מזאת התורה!

אך אם בהם אתם גוערים,

שעִם ה' הם ממרים,

ואם את סלע ליבם אתם מכים,

כדי להוציא מים מפכים,

אינכם מתאימים לדור כזה,

"לכן לא תביאו את הקהל הזה",

את שם ה' אינכם מקדשים,

ולא תביאום לחיים חדשים.

*להרחבה ניתן לעיין במאמר לפרשת חוקת

לשונות הפסוקים:

[1] וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹהֶיךָ (דברים כז, ט); וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: (במדבר כ, י).

[2] "מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה" (משלי כ, ה)

[3] הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים: (תהלים יט, יא).

[4] שִׁמְעוּ כִּי נְגִידִים אֲדַבֵּר וּמִפְתַּח שְׂפָתַי מֵישָׁרִים (משלי ח, ו)

[5] וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם... וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה... הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: (שמות יז, א-ו)

[6] וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה: (שמות יג, יז)

[7] כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד: (צפניה ג, ט)

[8] וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (דברים ז, מד)

[9] זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה': (דברים ט, ז); מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה' מִיּוֹם דַּעְתִּי אֶתְכֶם: (שם כד); כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם ה' וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי: (שם לא, כז)

[10] וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם: (במדבר כ, יא)

[11] וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם (שם יב).