יצחק דוד

imdavidi@gmail.com

רמת השרון

https://sites.google.com/site/mytutim/home/calendar/nyswy/ex200010.bmp?attredirects=0

https://sites.google.com/site/yahdav2000/home/wlh-hsmwt/yzhq/ScreenHunter_01%20Aug.%2028%2011.22.gif?attredirects=0

https://sites.google.com/site/yahdav2000/home/wlh-hsmwt/yzhq/ScreenHunter_1359%20Sep.%2018%2018.34.jpg.1379518528166.jpg?attredirects=0

https://sites.google.com/site/yahdav2000/home/wlh-hsmwt/yzhq/IMAGE0001.JPG?attredirects=0

https://sites.google.com/site/yahdav2000/home/wlh-hsmwt/yzhq/5209-PICT0012%20%D7%97%D7%92%20%D7%94%D7%91%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D%20%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%A3%20%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D%20%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D%20%D7%91%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A3%20%D7%94%D7%9B%D7%95%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%201970.JPG?attredirects=0

https://sites.google.com/site/yahdav2000/home/wlh-hsmwt/yzhq/%D7%94%D7%93%D7%A9%D7%90%20%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C.jpg?attredirects=0

מסגר

כאשר איחדו אותנו - "מעין" עם "עמלים", זכינו גם בזכויות מיוחדות שהעניקה "עלית הנוער" ובהם קורס בבית הספר המקצועי "נעורים

בחופש הגדול יצאנו לשם ללמוד: אברהם גלנטי - נגרות. שמואל דורי ואני - מסגרות. פעמיים של ששה שבועות

ב"חרושת מתכת" נזקקו ל"בעלי מקצוע מוכשרים" כמונו והציבו אותנו שוב ושוב להשחיז פריטי מתכת, ימים שלמים

עם רעש המכונה מחריש האוזנים והשבבים הניתזים, נטשה אותנו התשוקה להיות מסגרים. עברתי למכוורת

עובדי המכוורת היו "בעלי גוף", כי העברת הכוורות לשרון בלילות האביב וחזרה לעמק בלילות הקיץ, נעשתה כולה בכוח השרירים. אני לא הייתי כמותם ועל כן העליתי רעיון "מבריק" - מנוף

"איך לא חשבנו על זה קודם ?" אמרו ורכשו אחד. והרי הוא לפניכם

הדרת גברים

יום אחד קיבלה מזכירות "חברת הילדים" החלטה לשים קץ לחוסר השיוויון והדרת הגברים מענפי השרות. קמו וקבעו את שאול אורן ואותי כשמרטפים. את שאול בפעוטון א' ואותי בפעוטון ב' (או להפך), לשעות מנוחת הפעוטות והמטפלות, 1400 - 1600

כעבור שלושה ימים, כנראה בלחץ של שטיקלר וחרף מחאת התינוקות, חזרנו אחר כבוד לעשב סלק סוכר

הופעת חליליות

בכתה ז' עשינו חגיגת בר-מצוה

הייתה גם הופעת חליליות

כאשר קראו לכולנו לעלות על הבמה, עצר אותי ארנסט הורביץ על המדרגה ואמר: "אתה לא

הצדק היה עימו

"מבצע סיני"

ב - 1955 עברתי קורס "צופי אוויר" של הגדנ"ע בתל-נוף ולמדתי להפעיל מכשיר קשר - מ"ק 300

במהלך "מבצע סיני" ואחריו שימשתי כקשר מפעיל מ"ק 300 בקיבוץ שהייה מוצב על גג בניין קומתיים ב

באחת מבדיקות הקשר השגרתיות ביקשו את ה"קודקוד". לא הכרתי מילת קוד זו ושאלתי לכוונתם. ענו לי בלחישה שאף אחד אחר לא ישמע "י-ו-ס-ו-ף". (יוסוף גדרון היה אז מפקד הישוב)

"תולעת ספרים"

ספרית ההשאלה של בית הספר הייתה פתוחה פעמיים בשבוע, לשעתיים

השאלתי ספר ברגע הפתיחה וסיימתיו עד סגירה

בעת הסגירה ובהיתר מיוחד, השאלתי שלושה ספרים שהספיקו לי עד מועד הפתיחה הבא

ה"גן" עבר בירושה ומשנה כוח, לנכדתי

יום אחד עצרתי ליד מיכל עתונים ישנים כדי להשליך שמה חבילה גדולה של עתונים ישנים. נכדתי הגדולה שהייתה עמי ברכב ביקשה שלא אזרוק ואביא אותם לביתה. שאלתי אותה מה תעשה בהם ותשובתה - אקרא והיא אכן קראה

לילה עם העדר

השכבה הבוגרת הקימה ליד בית הספר משק חי וטיפלה בו

אני מוניתי להוציא את עדר הכבשים, אולי עשר במספר, מדי אור ראשון ועד עלות החום, למרעה

בחרתי בחלקת שלף מצוינת שליד הכביש, משום שהייתה צמודה לה, חלקת האבטיחים של חפציבה

כמו המבוגרים, רשמתי עצמי "להעיר" בכל יום, לשעה ארבע בבוקר

בוקר אחד אני מתעורר ורואה בשעון-יד-שניה שקבלתיו מאבי כמתנת בר-מצווה ומחוגיו זוהרים עדיין שהשעה כבר ארבע והשומר האמור להעיר אותי, אינו מגיע

קמתי והוצאתי העדר מהגדרה למרעה. אומנם נראה היה לי שהפעם אינם ששים לצאת כתמול שלשום, אבל העזתי אותם ויצאו

בהגיענו לחלקה, עדיין לא האיר היום והשמש בוששה מבוא. תהיתי על הדבר בסיוע שעון-יד-שניה שלי ולתדהמתי מצאתי שהשעה אחת. אחת בלילה ! התחלפו לי המחוגים ושעה 12:20 נדמתה לי כ - 04:00

מה עושים ? עד שאחזיר את העדר למכלאתו ועד שאחזור למיטתי, יוותר זמן מועט לשינה. לפיכך עשיתי "ויחנה". העדר רבץ לו במקומו. אני הנחתי אבטיח קטן מתחת לראשי וכך העברנו את הזמן, עד אשר עלתה השמש

עכבר לבן וחתול שחור

בימים ההם הישוב גדל אך מקום מתאים לקיים אירועים רבי משתתפים לא היה ועל כן חגגו את פסח ופורים פעם בדיר, פעם ברפת, פעם במתבן ופעם בזיתיה. כל אלו לאחר שפונו מיושביהם ומתקניהם

בפורים שנערך בזיתיה (החדשה - 1954), התחפש אחד החברים לקוסם וגם שלף עכבר לבן מכובעו. העכבר ראה כי טוב וברח

זימרן ואני נערכנו לצוד אותו. בנינו מלכודת והכנסנו לתוכה פיתיון מגרה, אבל העכבר לא ניצוד כי עכבר לבן כידוע הינו עכבר מעבדה, הרוכש השכלתו בין כתלי האוניברסיטה וידע איך להערים על זוג ילדים תמימים

כעבור זמן, כאשר אנו חוזרים ומנסים, הופיע חתול שחור בזיתיה והעכבר נמוג

הפנמנו את הלקח: לעיתים השכלה הנרכשת בג'ונגל, עדיפה על השכלה גבוהה

לינת חוץ

כפועל יוצא מהתקפת המטוס (אנסון עירקי שתסופר להלן ) ובהעדר מחסות למקרה שיחזור להשלים המשימה, נחפרו שוחות/תעלות בכל רחבי המשק, לתוכן היינו אמורים לקפוץ בעת התקפה

השוחות היו חשופות לשמש וגשם ועל כן נקטנו, אנו ילדי הגן יוזמה, לכסות את זו שליד בית מגורנו, בגג. גם החלטנו שהלילה נישן שם

לאחר ההשכבה תכננו להמתין שאחרון ההורים יעזוב. גם זה שבתורנות, עד ששומרת הלילה תחל משמרתה ואז לצאת

אלא שמפה לשם נרדמו כולם, למעט יוסי ואני

התלבשנו ובעוד אנו מתארגנים במסדרון, נפתחה הדלת ודמות מבוגר הופיעה בפתח

יוסי זינק לחדרו וצלל לתוך מיטתו בבגדיו ונעליו. אני עשיתי כמוהו, אלא שצלילתי הייתה אל מתחת למיטה

המבוגר שראה לאן נסוגונו, בא ושלף את שנינו. היה זה אבי - מנחם

באורך רוח וגישה חינוכית הוא הוציא אותנו החוצה. הסביר לנו את איומי מזג האוויר (כי היה זה בחורף) ואח"כ השכיב אותנו לישון

מאז אימצתי הרגל שלא לצאת למשימת לילה, בלא לבדוק קודם את מזג האוויר

מלחמת העצמאות

https://sites.google.com/site/yahdav2000/home/wlh-hsmwt/yzhq/Scan%201.jpeg?attredirects=0

במתבן של הדיר היה מוסלק חדר האימונים של יחידת הפלמ"ח. רק לאחר המלחמה גילו לנו אותו. הוא שימש לנו כ"אולם התעמלות

כשנגמרה המלחמה, הגיע ה"צ'יזבטרון" ונתן הופעה. (כנראה בזכות ארוח פלוגת פלמ"ח לאורך שנים וכן בזכותו של נחום שריג). הרשו לנו לחזות בה. (כנראה "מטעמים חינוכיים")

בכל פעם שאני פוגש את נעמי פולני, אנו מעלים יחד זכרונות מאותו אירוע וכל זה בזכות זיכרונה המופלא שאינו נפגם עם השנים.

https://sites.google.com/site/yahdav2000/home/wlh-hsmwt/yzhq/ScreenHunter_14%20Feb.%2018%2014.22.gif?attredirects=0

הישוב היה מוקף גדר ובה שערים

יום אחד רצנו כולנו ל"שער הדיר". עמדה שם שיירה של ג'יפים וחיילים חמושים. שאלנו אותם לאן ? הם ענו ש"נוסעים למרסס ויובלה להגיד לערבים שלא יברחו". (אבל הם כן ברחו)

משם הלכנו לשכונת התאנים שהייתה בבניה וצפינו על הקרב לכיבוש "מזר" שעל הגלבוע. בכול פעם שתותח ירה או אולי הייתה זו מרגמה, עלתה עננת עשן לבנה

מכיבוש בית שאן, חזרו חברים עם "מקל אפנדי", עטוף כולו בחרוזים קטנים, צבעוניים וגם חרוזים לחריזה

מיומנה של אלישבע אלקינד

לילה אחד (15.6.48), הבהילה אמי את אחי ואותי לחדר (המגורים של הורינו). אבא הגיע מאבו-גוש (שם היה מוצב עם יחידתו) והביא לנו כדור-רגל. שמחנו בו מאד

התקפה אווירית

הייתי בביקור אצל אמי בזיתיה הישנה כאשר נשמע קול רעש מטוס

יצאנו החוצה לראות ולפתע עבר מעלינו ממש, מטוס דו-מנועי צהוב

אמי נועצה בעדין שבדיוק עבר במקום (והיה כנראה בר סמכא למצבים שכאלה). הוא המליץ על החזרת הילד לבית הילדים - בית הקומותיים

כשנכנסנו לבית מצאנו שכל הילדים שוכבים מתחת למיטות. צרפו גם אותי בהסבר ש"כך הטייסים לא יראו אותך

בדיעבד, בית הקומותיים היה בנוי בטון ונתן מחסה טוב יחסית. כנגד זאת, כאשר לטייסים אין מטרה מוגדרת, בד"כ יבחרו במבנה גדול ובולט

למזלנו, הם העדיפו את הנגריה

שם מתחת למיטה גמלה בליבי ההחלטה שעדיף להיות טייס מלשכב מתחת למיטה מהפחד מפניו.

https://sites.google.com/site/yahdav2000/home/wlh-hsmwt/yzhq/ScreenHunter_29%20Feb.%2019%2013.54.gif?attredirects=0

https://sites.google.com/site/yahdav2000/home/wlh-hsmwt/yzhq/IMAGE0016.JPG?attredirects=0

בקרב על הגלבוע (19.3.48 נוריס), נפלו ארבע חברים

("מטעמים חינוכיים") לא נתנו לנו הילדים ,להשתתף בהלוויה

בכ"ט בנובמבר לא העירו אותנו לשמוח ולרקוד עם כולם. (האם "מטעמים חינוכיים" ?)

סיפור המאבק שלי, בשלטון הבריטי

ב - 1946 שרת אבי בפלמ"ח והיה מוצב בקיבוץ יגור שלמרגלות הכרמל.

ערב ה"שבת השחורה", קיבלו המגוייסים הוראה להתפזר

אבי עלה דרך הכרמל לחיפה, אל קרובי משפחה שגרו על הכרמל

באותו יום שישי, יצאה אמי עם שני ילדיה לחיפה ואל אותם קרובי משפחה להתאחד עם אבינו ולהחזירו הביתה בשלום

למחרת ב"שבת השחורה", נעלמו הגדולים מהבית, (כנראה יצאו להפגנה) ונותרנו שלושה. אחי. אני ובנם הצעיר של קרובי המשפחה אשר בביתם התארחנו - איתן בן השש

על פי הצעתו יצאנו לתקוף את הבריטים במחנה שהיה מרוחק כמה עשרות מטרים מבית

קרבנו אל השער ובידנו אבנים (לבטח בגודל של חצץ). עמדו שם שני שומרים שעליהם זרקנו את האבנים וברחנו הביתה

הדירה הייתה בקומה שניה ו איתן שחשש מהתקפת נגד הכין בקבוק מולוטוב והחליט לבדוק אם זה פועל. הדליק הפתיל וזרק ממרפסת הקומה השנייה לחצר. פרצה אש. הוא ירד מיד ובאמצעות עפר, כיבה אותה

לא הייתה תגובה מצד הבריטים על מעשינו

למחרת חזרנו שני האחים עם ההורים באוטובוס, לבית השיטה

בצ'ק פוסט עצר אותנו משמר בריטי הוריד את כל הנוסעים למעט אחי ואני. או אז עלה חייל בריטי דומה לגמרי לאלו שמאתמול ובחן אותנו הילדים. היה נראה לי שזיהה אך נחמרו רחמיו ולא הסגיר

כאשר הגענו לבית השיטה ראינו את השער המרוסק ואת הטרקטור המנותץ. שאלתי את אבי לפשר ההרס והוא ענה שהבריטים היו כאן וחיפשו. שאלתיו את מי חיפשו וענה שאת אלו הנלחמים בהם אך לא מצאו. רק אני ידעתי שלא מצאו כי לא היינו באותה העת שם

הבית ברחוב הברושים 11 בקצה הרחוב היה מחנה צבא בריטי חייל בריטי על משמרתו בצ'ק פוסט