תל יוסף

עברנו מתל יוסף שלושה: עמליה, זימרן ואני. המעבר לא היה קל. אני זוכרת שבתקופה שלאחר המעבר חלמתי כל לילה שאני שוב בבית הילדים בתל יוסף. לא שהיה רע בבית השיטה אבל נפרדנו מכל המוכר לנו עד אז נוסף לכך אמא שלי היתה מטפלת של הכיתה שלי וגם זה נפסק.

זימרן נולד כמה ימים אחרי, כך שמאז ומתמיד היינו באותה קבוצה של ילדים

בתי הילדים היו בשני בנינים גדולים שתי קומות הגן למטה והגדולים למעלה

הגננת שלנו היתה חנה אורן

זוכרת את בחורי הפלמ"ח הולכים על מעקה הגג כשכולנו הילדים צופים מלמטה כמו בקרקס

אני זוכרת טוב את השבת השחורה: העירו אותנו בבוקר צוות מוגבר של מטפלות והמטח היה באוויר מחלונות הגן ראיתי את אבא שלי הולך עם קבוצת קצינים בריטיים לא ידעתי לאן ולמה (היה מזכיר הקבוץ) והיה מפחיד. מאוחר יותר נכנסו כמה חיילים לגן עצמו. בתחילה הרסו ביתן עץ זעיר לכלי גינון ואחר כך נכנסו לגן עצמו. את כל המשחקים זרקו מהארונות כשאנחנו יושבים בצד מפוחדים מאוד

כאשר היתה הכרזת העצמאות צלצלו בפעמון הגדול (חישוק מתכת גדול עליו היכו במוט מתכת) וכל החברים והילדים יצאו החוצה לשמוח

בזמנו כל האומנים היו מגיעים להופעות על "הבמה המשותפת" שהייתה ממוקמת בין תל-יוסף ועין-חרוד

כאשר היתה הצגה או הופעה אחרת, כל המבוגרים הלכו לחזות והמשק התרוקן. ניצלנו את המצב להשתוללות רבתי

באחת הפעמים בעוד אנו קופצים ממיטה למיטה מסביב לחדר השינה, מי שהוא הזיז מיטה ושאול אורן נתקל בזוית מיטת הברזל ונפצע בראשו. לא הייתה פגיעה קשה אבל ירד הרבה דם

זוכרת אני את הביקור של קדיה מולודבסקה שהייתה מכרה של הורי עוד מפולין, שמו אותי על שולחן בגן ודקלמתי בפניה את כל הספר פיתחו את השער

גם שושנה דמרי היתה ושרה גם שירי ילדים

יפה ירקוני שעדיין לא היתה מוכרת כזמרת, שהתה בתל יוסף עם מחלקת הפלמ"ח. בשבתות היינו מתאספים על מרפסת חדר האוכל של הילדים יושבים ברגלים יחפות על הרצפה ויפה שרה לנו את להיטי הזמן ההוא.

בשנת 50 ירד שלג גם בעמק. היינו בכתה ב' כאשר לפתע החלו פתיתים לבנים שלא היו לא גשם ולא ברד. היו אלו פתיתי שלג. האירוע נמשך שלושה ימים בהם התרוצצנו בחוץ, משחקים בשלג ומתפעלים מהצמחים הקפואים

היו גם שרפות. השיר "המתבן של מזרע עולה באש" נכתב על רקע התקופה ההיא. היו שרפות רבות של צריפי העץ המרובים, כנראה עקב מערכת חשמל לא אמינה (?). כך או כך מידי פעם צלצל הפעמון צלצול של שריפה וכל חברי המשק רצו לעזור בכיבוי השריפה. אף אחד מעולם לא נפגע והשמחה היתה גדולה.