רחל מדני - מאירון

בשנת 1949, בהיותי בת שש עליתי לארץ מעָדֵן, בעליה שנקראה ”מרבד הקסמים“. קודם לעלייתי נעשו ביהודי

עדן פרעות, שהחלו בעקבות הכרזת המדינה בישראל

הבריטים ששלטו אז בעדן הורו לנו לעזוב את בתינו, והגלו אותנו למחנה פליטים גדול, ”מחנה אולגה“, על שם הנדבנית שתרמה את הכסף למימון המחנה

היה זה מחנה אוהלים גדול שנוהל על ידי ישראלים. חייתי בו מגיל ארבע עד גיל שש. בתום התקופה הועלינו לארץ ונשלחנו למחנה עתלית

הגעתי לבית השיטה בגיל תשע. שובצתי בכיתה ג', בכיתת ”רימון“, כיתת הילדים שרֶחה פראייר הביאה מתל אביב. שמונה שנים חייתי בקיבוץ

אהבתי את החיים בקיבוץ, ויקרה לליבי המשמעות שהעניקו לי החיים האלה. צר היה לי מאד כשנאלצתי לעזוב בגלל אילוצים שונים

אני מרגישה שאידיאולוגית הייתי נשארת, אבל לא אסתכל על החיים אחורה בזעם

בצבא שרתתי כמדריכת גדנע. לאחר מכן הייתי פעילה במרכז מפלגת העבודה, עם הטי באר, בני מהרשק, יגאל אלון ובן אהרון.

הדרכתי בעפולה ובגבעת המורה. בהגיע הבחירות, הגיעו למרכז שלנו חברים מבית השיטה, ציונה גל מורתי, ואריה בן גוריון ואחרים. סייעתי לזַמנם לחוגי הבית במקום

בתחילת 1963 נישאתי לרפאל מאירון, מורה וממיסדי שייטת 13. איש אשכולות, כפי שהעידו עליו במכון וינגייט

ב- 28.12.63 נולד בננו דוד

כעבור שנתיים יצאנו לשליחות מטעם הסוכנות, מחלקת הנוער והחלוץ. מחנות הקיץ שהדרכנו בהם נוער יהודי רפורמי, התקיימו בפנסלבניה

רפי היה אחראי על הפעילות הספורטיבית במחנה, ואני ניהלתי את מועדון המדריכים באומנות. התמדנו בפעילות זאת במשך כעשרים שנה

כעשר שנים מתוכן התגוררנו ברמת אביב ונסענו לשליחות מדי קיץ. אחרי זה התגוררנו שמונה שנים בבאפלו בארה"ב. רפי למד באוניברסיטת U.B בעיר

בבאפלו נולד בננו השני, עודד

בני דוד חי כיום בלוס אנג'לס. למד תקשורת ועוסק בהפקות גדולות בתקשורת

בני עודד למד פסיכולוגיה, סיים דוקטורט ועובד במחקר המוח (פוסט דוקטורט) באוניברסיטת בר אילן

עסקתי במחול ובשירה. תקופה קצרה הייתי בלהקת ענבל

בשובנו לארץ מבאפלו, ניהלנו, רפי ואני, חוג לריקודי עמים למבוגרים בתל אביב. בלילות בתום הפעילות ישבנו עם החוג הבוהמי ב”כסית

הייתה לי הזכות להכיר אישית את אלכסנדר פן, נתן אלתרמן, דן בן אמוץ, וצילה בינדר, אנשים שעשו הסטוריה במדינה

בשמונה עשרה השנים האחרונות הרקדתי יחד עם רפי אנשים מבוגרים בבתים של דיור מוגן. ”נתת לנו חדות חיים וכוח להמשיך“, אמרו לי הרוקדים

למעשה המשכתי בעבודתי עד יולי 2011

נגעתי במעט ציוני דרך בחיי. כרגע, לצערי, אני חולת סרטן כרונית. אני רוצה מאד לחיות ומקוה להחזיק מעמד. בארץ יש לי קשר קרוב עם אלישבע ועם דרורה.

יש בליבי הרבה אהבה למשק שגדלתי בו. אני מאמינה שהשנים שחייתי בבית השיטה תרמו הרבה לעיצובי כאדם, למרות הקשיים שהיו

רחל מאירון