דרורה בשארי - כהן

מן העבר

הגעתי לבית השיטה ילדה בת 14 שנים. מצויידת במזודה קטנטונת... עם

עיניים גדולות

כל זמן שהותי בקיבוץ שמעתי וראיתי דברים חדשים, כמו לחיות בחברת ילדים

גם מקסים גם קשה

אוכל חדש ואוכל בשפע. מוסיקה מכל עבר. טיולים לאורך ולרוחב של ארץ

ישראל אהובתי

חגים גדולים שנשארים בלב. הצגות בבית שאן. ספרים ספרים וספרים

עבודה כל יום אחר-הצהריים

ריקודים ושירים משל היינו צרצרים. כמה רקדתי כמה שרתי

היו גם לימודים. זה מדהים כמה מעט השקעתי בלימודים. כמה היה קשה

ללמוד יחד עם כל החיים הרוחשים והתוססים מסביב

נשמע כאילו הכול היה יופי טופי ולא כך הוא. אלא שממרום גילי ובמשך כל

שנותיי אחרי בית השיטה, אין אסירת גדולה ממני על ה כ ל. על כל רגע שמח

על כל רגע עצוב. על כל הטעויות שעשיתי. על ההצלחות שהיו בדרכי

על מסירות של המטפלות, של המורים, של משפחת סבירסקי שהכילה אותי

לכתת מעין שקיבלה לתוך חייה ילדים בלי לשאול אותם בכלל

היריעה מאוד גדולה וכן תודתי מאז ומתמיד

אני שמחה וגם מאושרת על הזדמנות כ"כ מתאימה לאמר זאת

דרורה