פזמונים שלנו לאורך השנים

דורית צמרת - פזמונים

משך כל שנותינו בבית הספר, ליוונו הפזמונים שכתבה דורית.

שיבצנו אותם בדפי האתר, בהתאמה לגיל ולאירועים. לאו

דווקא על פי מקומם הכרונולוגי.

בדף זה מופיעים חלק מפזמונים שהושרו במסיבת הסיום.

השאר פוזרו כאמור לעיל.

בנוסף גם "חוברת" המאגדת בתוכה פזמונים רבים שנכתבו לאירועים שונים בבית השיטה.

התכנסות "יחדיו"

כל בני הקבוצה עולים לבמה, לשיר את פזמון הסיום בחג המחזור.

ובכן הגענו אל סופה של הפזמורת,

כעת צריך לשיר עוד רק ת'הימנונים.

- אבל היכן מוצאים ת'חבר'ה? – מהז'תומרת?

בשביל המנון צריכים את כל ההמונים!

הוי, "יחדיו" "יחדיו", כשזקוקים להם - אינם הם,

ולך חפש אותם בכל פינה וחור!

אוהו, הביטו, הנה שרה הקטנטונת,

וגם יהודה, וגם רבקה בשחור!

יחדיו, יחדיו, יחדיו!

מחפשים יחדיו את "יחדיו"!

אף פ'ם לא באים בזמן (באים בזמן),

הנה זימרן! אהלן! אהלן!

יצחק לוי הסתלק לו

הוא מוכרח להסתרק לו,

'פני שנטע ותמר

לבמה הופיעו כבר,

והזמן נורא דוחק, כן הזמן נורא דוחק –

בואו נשיר ונסתלק!

אלון גמר בזה הרגע ת'משמרת,

שומעים "אי לאב יו"? זאת עירית, ללא ספק,

גלנטי בא עם כובע קאובוי לתפארת,

נמאס לשרוץ כאן, בואו נשיר ונסתלק!

הי-הי, הביטו: חבורת-ענק נכנסת:

יצחק ויוסי! זאת פמליה חשובה.

ויעקב גם, ולפי שחמוטל כועסת

הם בטח פיספסו שם איזו ישיבה...

יחדיו, יחדיו, יחדיו –

מחפשים יחדיו את "יחדיו"!

זה לא נוער זה – נמאס, די נמאס

הי, הביטו מי נכנס, מי נכנס...

מרדכי נורא נרגש הוא

בא כעת מן המגרש הוא,

ורואים כבר בפנים

שהחבר'ה עצבנים,

הקהל עודו שותק,

אך הזמן נורא דוחק –

בואו נשיר ונסתלק!

כרמלה, זה ממש גילוי של חוסר יחס!

זה רק מפני שלא רוקדים כאן גם בלט...

גלי-נא לנו ת'סיבה בסוד ולחש –

היה לי חוג לריקודים, ב'מת-ב'מת!

הביטו איזו חבורה לכאן טופפת,

זה לא פשוט: זאת חבורת – אהם – גברים!

והם באים – אהם, אהם – מבית "רקפת",

על כן ברור מדוע הם מאחרים!

יחדו, יחדיו, יחדיו –

מחפשים יחדיו את "יחדיו" - -

הי, אתם שומעים שם פיפ? (פיפ-פיפ-פיפ)

זה יורם מתוך הג'יפ (ג'יפ-ג'יפ-ג'יפ)

חבר'ה – אלישבע באה:

לעבור לדום! הצדיעו!

הנה מוישה וששון

הנה האקורדיון,

חבר'ה, שימו לב עכשיו:

בא הרגע הנכסף –

בא המנון קבוצת "יחדיו"!

מנגינה - מוטי

חזרה לראש עמוד

חזרה ל"יוצרים"

בכדי לצפות בחוברת, לחץ EXPAND

ציידת הנמ"רים

(נמ"ר - נודניק ממדרגה ראשונה)

הייתי ילדה צעירה עד מאוד

(הי-הו, הי-הו, צעירה עד מאוד)

ואיש לא גילה לי אף פעם בסוד

(הי-הו, הי-הו, לא גילה לי בסוד)

שבן זה מין נודניק מוכשר וגדול,

רוצה ל'שות רושם כזה והכל...

הייתי קטנה וטיפשונת אולי,

קטנה וטיפשה וכולי –

קטנה וטיפשה – וכולי...

יצאתי לשוח לי בין ההרים,

בכלל לא חשבתי לצוד נמרים...

אך פתע אחד מבית-ספר נטפל,

רוצה להתחיל כל מיני ובכלל...

ברחתי מזה הנמר חיש-מהר,

אך פתע – הופיע אחר - - -

יצאתי לשוח בין כרם וגן,

פגשתי בדרך בחור מן אולפן:

הלו, האו אר יו? מה שלומך חברה?

מיי דיר – אוי, מיי רפת,

קאם היר במהרה...

נגמר לי עם זה הנמר חיש מהר –

אך פתע – הופיע אחר...

יצאתי ושרתי שירים נחמדים,

הופיע חייל עם כומתה ומדים:

בדרך צבאית הוא נקט, חברים,

אני לא בקיאה בכאלה דברים –

וסוף לו כלכל נמרי שברחו,

וכולי, וכולי, וכו' (וכולי וכולי וכו)

חזרתי הביתה בזמר ורון

הייתי מלאה רשמים כרימון...

אבל בינתיים למדתי דברים,

שכל הבנים הם אותם נמרים,

וממדרגה ראשונה, חברים,

כולם הם אותם נמרים!!

מנגינה - יצאתי ליער לצוד נמרים