עמלים
מחנכת - רות אלון. מטפלת - רות בארי. מדריך - שאר ישוב (שאריק) אורי
1952 - 1956
זו היתה חברת-נוער צעירה, ארבע-שנתית שילדיה באו מכפר הנוער "רמת הדסה" של עליית הנוער. כולם ילדי משפחות עולים שבאו עם גל העלייה מארצות האיסלם עם קום המדינה, וחיו במעברות. התחלופה בילדים אלה היתה רבה. כשבאו היו בני 13-12. הם חולקו לשתי כיתות על-פי היכולת הלימודית
הצוות המחנך כלל את: חנה אורן – מורה, רות בארי – מטפלת ושאריק – מדריך. כשסיימה רות אלון את לימודיה בסמינר לעליית הנוער, הצטרפה לצוות. כאשר מלאו שנתיים לשהות ,עמלים" אצלנו, התחילו רות בארי ורות אלון במאבק נמרץ על הצמדת "עמלים" ל"מעין". המאבק היה עם בית השיטה, עם ההורים, אך גם עם עליית הנוער שמטעמים כלכליים ועקרוניים התנגדה לכך. ריחפה סכנת התפוררות, ומאידך היתה כיתת מעיין" קטנה והילדים שלה היו בגילאי "עמלים". המאבק הסתיים בהצלחה. קבוצת ,עמלים" שמנתה 20 ילדים התחברה עם ,מעיין" לכיתת "יחדיו" ב- 1956, והמחזור כולו סיים את לימודיו ב- 1960
1954 - "רות אלון עם קבוצת "עמלים
גילה פחימה, צביה בקל, שושנה נקר, ? , ? , ? , רות אלון, פרחיה, אברהם ברוך, ששון טיטו, יהודה ערוסי
? , ? , שמואל דורי, ? , מאיר בקל, ? , ? , ?
יחזקאל דורי, ? ,גלעד אלון (בנה של רות אלון), אברהם גלנטי
1952 - רות בארי מקבלת את ראשוני קבוצת "עמלים" - "שיטים" 26.3.54
גילה, אסתר, ?, ששון, המטפלת - רות בארי, אברהם, צבי
רחל בארי, שושנה, פרחיה, יחזקאל
חנה אורן עם "עמלים" _(מוני עם האקורדיון)
חנה אורן מורה בחברת נוער "עמלים" בבית השיטה 1954-5
חנה מספרת: כעבור שנה, כאשר החלמתי מהשבר הקשה בקרסולי, ניסיתי לחזור לעבודה החינוכית שכה אהבתי. קיבלנו אז את חברת הנוער "עמלים". נערים שבאו מארצות -ערב, מרוקו טורקיה ועוד. חלק מהנערים לא ידע לקרוא ולכתוב אפילו בשפת האם- הערבית
כיתתי הייתה בצריף מול האסם. סידרתי אותה כמו בגן-ילדים: משחקי למידה שונים, ללימוד אותיות הא'-ב' ויצירת מילים בעברית
לימדתי גם נגינה בחלילית, ומלאכת –יד
ליד צריף הכיתה הקמנו גינת –ירק ופרחים
"כעבור כשנתיים, הנערים שהגיעו להישגים ברמה טובה בלימודים, צורפו לכיתת "יחדיו
נשארתי בקשר חם ומיוחד עם חלק מתלמידי
זו הייתה עבודתי האחרונה בתחום החינוך
(ניצה כתבה ליום השבעה למותה 17.12.2012 )
במאי 1954 יצאה רות בארי להשתלמות של ששה שבועות
במענה למכתב ששלחה ל"ילדיה" ב"עמלים", הם ענו לה במכתבים משלהם
בחרנו שלושה ועוד אחד, המאירים במקצת מן הקצת, את מי שלא הכרנו די
(קיצרנו מעט. שגיאות הכתיב תוקנו, אך מבנה המשפט והסגנון נשמר)
23.5.54
שלום רות
אני רוצה לספר לך על החיים שלי בעירק
'אני חושב שבעירק לא יותר טוב מהקיבוץ. בעירק, בכתה האחרונה שיצאתי ממנה, כתה ה
ואבא שלי היה לו חנות בגדים ומוכר ומרוויח. הוא היה יוצא בבוקר בשעה 6 ובא בערב בשעה 7
ופעם אחד החליטו הגויים לסגור החנויות של כל היהודים ולקחת מה שיש שם. ואף יהודי לא ידע מזה ולאבי היה מזל. לפני שסגרו את החנויות, אבי הביא את כל הכסף שבחנותו והשאיר רק 20 לירות. וביום השני סגרו את כל החנויות ולקחו לאבי את כל החנות הגדולה ושום דבר לא נתנו לו
ואחרי כמה חודשים באנו לארץ ישראל וחיינו במעברות ששה חודשים ואחר כך קנינו בית ועד עכשיו אנו גרים בו ובעוד כמה חודשים אנחנו מתחילים לבנות בית חדש
להתראות
לכ' רות המטפלת הנחמדה שלום רב
רות מה שלומך ואיך את מרגישה
רות, ביום ראשון , ביום שאת נסעת, שאריק הקריא לנו המכתב שלך
רות, כאשר את בלילה באת ונישקת לי בפנים, כמעט ואני בכיתי. והייתי עצובה כל הלילה. חכיתי עד ששאריק בא להעיר אותנו. לא ישנתי כמעט
כאשר שאריק קרא לנו את המכתב, אני כמעט והייתי בוכה
רות, הלילה ההוא היה לי יותר עצוב מכל הלילות ואני רוצה שתבואי מהר מן הקורס. אולי מתי שאת תחזרי אני אספר לך על זה שאיך עברו לי כל ימי חיי
רות אל תכעסי, טוב
לכ' רות היקרה
רות את יודעת מה, אצל הבנים כבר סיידו את הבית ובקרוב גם אצל הבנות וגם פרחים שותלים סביב ביתנו
ביום שישי בערב, הנח"ל הציגו הצגות וגם אנו השתתפנו והיה יפה מאד ואחר ההצגות רקדנו בחדר האכל עד חצות הלילה
רות האם את רוצה לדעת על הכיתה ? אנחנו לומדים כרגיל וחם לנו אבל צריך להתגבר על זה
הבנים כבר הפסיקו עם הבנות ואין כבר עיניינים אתם. רק שלמה ובן-ציון מציקים לבנות
מכתב מ – 9.4.56
לרות שלום
רות אני הגעתי בשלום לבית
רות, אמא מאד מודה לך ומאד דורשת בשלומך
רות, האמת אם תאמיני שאני מאד הרגשתי קושי מפרדתי מן הכתה ומן המשק. אבל מה אני יכול לעשות שהייתי מוכרח לעזוב לעזרת ההורים
אפילו אמא אומרת שזה לא נעים שעזבתי לאחר שלוש שנים. אבל מה לעשות, העניין לא תלוי בי
רות, החשק היה אצלי להשאר בקיבוץ אבל בראותי את המצב אני לא יכול לעשות כלום
הפרידה קשה מאד מהכתה ומן הקיבוץ וממך, רות
כנרת
כינרת, כינרת
שוטרים רבים נפלו בעדך
אוהביך נלחמים עליך
טבריה ביתך
עשתה הרבה למעניך
אך המעצמות הגדולות
רוצות למסור אותך
מידי אוהביך
לזרים אשר לא מכירים אותך
על חופיך בניתי את ביתי
במימיך התרחצתי
ומדגיך התקיימתי
ואותך אני אהבתי
את קולך אני ביקרתי
אך עכשיו באו אויבים
וישבו על חופייך
הכריזו מלחמה עליך
אך אנחנו לא הסכמנו
למסור חלק ממך
אז נלחמנו באויבנו, המפריעים לאהוב אותך
הם בעלי הדם הקר
הרוצחים מדי פעם
את בניך השומרים עליך
טבריה ביתך מתקיימת ממך
אך הרוצחים הללו רוצים לכבוש אותך
שלנו את כנרת
אהובתנו את לנו
"אחד מבני "עמלים
כנראה 1954
