יחדיו 1958- 1959 - כתה יא
מטפלת - שרה וינשטין, מחנך - עזריה אלון
ראש ממשלת ישראל - דוד בן-גוריון
נשיא המדינה - יצחק בן צבי
הרמטכ"ל - חיים לסקוב
1 בפברואר - תקופת הצנע שהתחילה ב-1949 נגמרה.
1 באפריל - ליל הברווזים, תרגיל גיוס של צה"ל שלא הובן נכונה ונתפס כהכנה למלחמה.
16 במאי - מצרים מחליטה להחרים כל סחורה ישראלית שעוברת בתעלת סואץ.
3 בנובמבר - מפא"י בראשות דוד בן-גוריון זוכה בבחירות
16 בדצמבר - חיל הים מקבל את הצוללת הראשונה שלו מבריטניה ושמה "תנין"
מתחיל משפטו החשאי של מרדכי קידר
בחיפה פורצות מהומות בשכונת ואדי סאליב
פולמוס ציבורי מתעורר לאור כוונת ממשלת ישראל למכור מקלעי "עוזי" למערב גרמניה
בישראל מצולם הסרט האמריקאי "אקסודוס"
להקת בצל ירוק מוציאה את תקליטה "בצל ירוק-שירים מתוכניותיה של הלהקה"
במרץ הסתיימה בניית הכרמלית בחיפה
15 באוקטובר - שיטת חלוקת הלירה לפרוטות הוחלפה לשיטת האגורות.
למה לחכות שנתיים
פ.ח.
למה לחכות שנתיים
אהבה – אחת ושתיים!
רק מבט – וכבר החתונה
וילדים קטנים מקץ שנה
העולם קדימה רץ בצעדי ענק
ואצלנו הדברים קורים הם כבזק
הוא הביט בה – היא מייד נורא משולהבה
ולכולם ברור כבר: אהבה!
פ.ח. למה לחכות שנתיים...
כיתה א' – משחקים בגולות עוד יחדיו
ובחי"ת אליו פוזלים מאחורי הגב
ביוד-בית בודקים את הריהוט והקירות
ופונים אל ועדת דירות
היא אינה יודעת למה מתפלאים כל-כך
מה כל-כך נורא אם זה טיפה מהר הלך?
בלעדיה הצבא יצלח גם כן לקרב
אך בלעדיה מה יהיה עליו
פ.ח. למה לחכות שנתיים
מנגינה - ג'ק נורא בוחל במים
נכתב - 1960 למסיבת הסיום
הטיול השנתי היה לאזור המכתשים בשיתוף עם קבוצת "איילת" (הבוגרת מאתנו
(בשנה
פתחנו במכתש רמון. עלינו לעובדת. המשכנו לאורך נחל צין לעבר המכתש הקטן וסיימנו בגבעת צפית
הוביל, נווט והדריך - עזריה אלון
עוד גלות ליראון
בזמנים ההם היה מקובל שבסוף טכס הזיכרון לחללי צה"ל נורו
מטחי כבוד
היורים כנהוג, תלמידי כתה י"א לאחר שקיבלו הכשרה מתאימה
כך היה גם כאשר הגענו אנו לכתה יא'. הבנים קבלו רובים וירו בהם
בסוף הטכס
מאחר והרובים נשארו בידיהם גם למחרת (יום העצמאות עצמו)
החליטו ארבעה מחברינו ובהם (כנראה) יורם ואלון, לצאת בבוקר
ולירות בגבעות
גם אני הוזמנתי לחגיגה אבל מאחר שבאותו יום שרר חמסין כבד
שהעמק "מבורך" בו לא אחת, סירבתי להצעה ולא יצאתי
ארבעת הגיבורים יצאו וגם ירו ותוך כדי כך הדליקו שדה חיטה שהיה
מוכן לקציר
הכעס במשק היה גדול מאוד, אחרי דיון ארוך ומעמיק בנושא העונש
הראוי הוחלט להגלות את הארבעה ליראון
לא לשבועיים אלא לשלושה חודשים
הנענשים התקבלו ביראון בסבר פנים יפות וכנראה גם פונקו ע"י
החברים שם ובקיצור נהנו מאוד מהמצב בעוד הנשארים בבית מקנאים באלו אשרבחלקם נפלה חופשה כה נעימהה
יש התוהים מדוע הוגלו ה"חוטאים ופושעים" ליראון דווקא ?! כנראה משום קירבת המקום לסיביר
זכורות שבתות בהן היינו יצאים קבוצה של חברה לטיול באזור. לכוכב הרוחות (אז כאוכב אל האוה) שכל כולו
מבצר צלבני חרב. לעמק הנעלם בגלבוע ומסלולים אחרים
האוירה היתה עליזה
באחד מאותם טיולים הצטרפו דרורה בשארי ועוד חברה (שאיני זוכרת את שמה). היו חדשות מאוד רק כמה
ימים במשק. ההליכה לא היתה קלה כי הלכנו בשדות חרושים על אדמה רכה
הבנות החדשות לא היו מורגלת בכך ונגררו הרחק מאחורי הקבוצה. לא יכולתי להשאיר אותן לבד כאשר
הקבוצה כולה מתרחקת, נשארתי איתן ובעזרת שירים וספירת צעדים, הצלחנו בכוח הרוח, להגיע חזרה
רבקה פרייברג - זמיר
